עמוד הבית מאמרים מורשת יגאל עמיר
 

מורשת יגאל עמיר

PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
הארץ, אורי וייס    שלישי, 29 ינואר 2013 15:27
Share

מהי בעצם המשמעות של הצהרתו של יאיר לפיד שלא יצטרף לגוש חוסם עם "חנין זועביז"? מכיוון שאין מדובר בצירוף אישי של חנין זועבי לבדה לגוש חוסם, ומכיוון שלפיד היטה את שמה בגוף רבים - המשמעות העולה מדבריו היא שמפלגתו לא תצטרף לגוש חוסם עם המפלגות הערביות.

ומהי המשמעות של החרמת המפלגות הערביות בכל הנוגע ליצירתו של גוש חוסם? המשמעות היא חבלה בפרלמנטריזם הישראלי. אחרי רצח רבין אומצה למעשה עמדתו של יגאל עמיר, ולפיה אין להקים קואליציה הנשענת על קולות ערבים. הצהרה שמשמעותה החרמת חברי כנסת ערבים גם כשמדובר ביצירת גוש חוסם שמאלי היא "שכלול" של עמדת עמיר - לא רק קואליציה, גם אופוזיציה אינה יכולה להישען על קולות ערביים.

מבחינת יחסי הכוחות הפוליטיים המשמעות של ההחרמה הזאת היא, שאם לערבים יש 11 חברי כנסת, אזי ה"שמאל" זקוק ל-72 חברי כנסת כדי להחליף את הימין-חרדים - משימה כמעט בלתי אפשרית בבחירות דמוקרטיות. מכאן עולה משמעות נוספת: שאם הערבים יחרימו בכלל את הבחירות יהיה אולי דווקא יותר קל להחליף את נתניהו ב"שמאל", מאשר אם הם יצביעו למפלגות הערביות. אם הערבים יחרימו הבחירות, יהיה די ב-50% מהיהודים כדי להחליף את נתניהו במפלגות ה"שמאל". לעומת זאת, אם ל"שמאל" אסור להקים גוש חוסם הנשען על קולות ערבים, אזי צריך שמספר היהודים מתנגדי נתניהו יהיה יותר מ-50%. אם למשל 10% מצביעים למפלגות ערביות - צריך ש-55.56% מהיהודים יצטרפו לקואליציית שמאל המתנגדת לנתניהו, כדי להחליפו. מנגד, צריך לומר, שאז גם נתניהו יידרש לצרף אחוז כזה של יהודים כדי להקים ממשלה.

מה תהיה המשמעות הפוליטית של זה במבנה המפלגתי הישראלי? מבחינה מסוימת, השיטה הזאת גרועה מהכהניסטית: אצל כהנא לא סופרים את הערבים, ואילו בשיטה שבה הם מוחרמים - כבר סופרים אותם במינוס. השיטה הזאת גם מעודדת אותם להחרים את הבחירות ויוצרת אפקט של תמריץ (או לחץ בלתי הוגן) להצביע למפלגות הממסד. שכן למפלגות הערביות והיהודיות-ערביות יש סיבה להתקרב למיינסטרים הציוני אם ורק אם דחייתן אינה אוטומטית. אחרת קיים רק אפקט הפוך.

אבן יסוד של דרך רבין היתה הפיכת האזרחים הערבים מאזרחים סוג גימ"ל לאזרחים סוג בי"ת - כאלה שאמנם אינם משתתפים בממשלה, אך כן ניתן להקים ממשלה הנשענת עליהם. מכאן השתרשרו שאר השינויים שחוללה ממשלת רבין - תהליך השלום וצמצום אפליית הערבים. וזה גם היה אחד הקווים העיקריים בציור תמונתו של רבין כבוגד - הישענותו על קולות ערבים. באווירת חשבון הנפש שפשתה אחרי הרצח, מפלגת העבודה בחרה להכות על החזה שלה. הקורבן נהפך לנאשם. הלקח שהופק היה שאסור להישען על קולות ערבים. התפישה היתה שרצח רבין נולד בעקבות קרע בעם, ולכן צריך לאחד את העם, כשהכוונה היא לאחדות של יהודים.

מרצח שנשען על דה-לגיטימציה קיצונית של שותפות עם ערבים, הפיקו את הלקח שצריך להפסיק כל שותפות עם ערבים. שמעון פרס, שהחליף את רבין, מיהר לחזר אחר המפד"ל, ומשהעלה חרס בידו הסתפק בצירוף הרב יהודה עמיטל (אדם ראוי ללא ספק). אהוד ברק כבר לא הזמין את הערבים למשא ומתן קואליציוני. יגאל עמיר הצליח להטיל טרור על החברה הישראלית, שלא לדבר על ראשי ממשלה, שנאלצים לחשוש לשלומם הפיסי.

שלילת שותפות הערבים בגוש חוסם היא צעד אחד נוסף. גם ממשלת הרוטציה ב-1984 נולדה בגלל נכונותו של פרס להישען על הערבים לצורך גוש חוסם. מנהיג שמאל שנכון להישען על קולות ערבים לצורך גוש חוסם יכול להשיג כך, בקונסטלציות מסוימות, אמצעי אפקטיבי במו"מ עם המפלגות החרדיות: חיברו אלי או שתישארו מחוץ לממשלה. הנכונות לממשלה צרה היא שמאפשרת להקים ממשלה רחבה. לו ציפי לבני היתה נכונה ללכת לקואליציה צרה לאחר התפטרות אהוד אולמרט, ש"ס היתה מצטרפת אליה לממשלה רחבה. ברור שהסכמה לצרף לממשלה את הערבים ודחייתם בעקבות צירוף החרדים תהיה מעשה מכוער מאוד.

החרמת הערבים כמובן גרועה מהצהרתו של בן גוריון "בלי חרות ומק"י", הואיל ואותה החרמה נשענה על התנגדות אידיאולוגית למי שהוא תפש כקומוניסטים ופשיסטים. לעומת זאת, מה שבולט בהחרמת חברי כנסת ערבים זה היסוד האתני.

החברה הישראלית צריכה להשתחרר ממורשת יגאל עמיר. כדי להשתחרר ממורשתו, צריך לחדול לפחד לדון בה.

----------------------------------------------------------------------------------------------------

הטור המלא והמקורי, פורסם באתר עיתון הארץ ועוד בטור שפורסם על הלקח שלא נלמד, באתר הבמה-הרעיונית כבר בשנת 2011.

עודכן לאחרונה ב- שלישי, 29 ינואר 2013 15:35
 
הודעות: לפני 4 שנים, 5 חודשים על ידי רחלי #8343
כמה נכון, כמה מדויק, כמה כואב.

הבא לדיון מאמר זה
הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה

מפלגת העבודה בטוויטר

מי מחובר?

אף אחד
באנר