ההונאה העצמית הגדולה

במהלך טיול קצר בחו"ל נתקלתי בספר מעניין שמסביר היטב מה אנחנו עושים כאן. הספר נקרא "מנהיגות והונאה עצמית" (Leadership and Self-Deception) הוצאה של מכון ארבינגר (The Arbinger Institute) . הוא אומנם נכתב עבור המגזר העסקי ומתאר בפרוט את השלכות ההונאה העצמית של מנהיגים בתחום זה על מידת הצמיחה וההצלחה של חברותיהם ועמיתיהם לעבודה, אך מסקנותיו בהחלט ישימות לסכסוך שלנו כאן.

המחשבה עד כמה זה נכון הכתה בי אחרי שנזכרתי בעשרות מאמרים והערות למאמרים באתר של The Times of Israel (אתר המופנה בעיקר לקהילה האנגלו-סקסית). אלה מנסים ללא חרף לשכנע את הקורא בראייה מסויימת של המציאות, ראייה שלא משאירה ספק כי מה שמדינת ישראל עשתה, עושה ותעשה, היה לא רק הדבר הנכון לעשות בזמנו (ללא קשר לתוצאה הגרועה) אלא חייבים להמשיך לפעול באותו אופן, כמה שיותר. זאת תוך התעלמות מוחלטת מאמירתו של אלברט איינשטיין שאמר כדלהלן: לפעול בדרך שמביאה לתוצאה מסויימת ולהמשיך לפעול באותה דרך שוב ושוב, בציפיה שהתוצאה תהיה אחרת, זו ההגדרה של טירוף.

ההנחה היא, ככל הנראה שכיהודים בארץ ישראל אנחנו לא חייבים לנתח את המצב באופן רציונאלי. אל תבלבלו אותנו עם עובדות. אנחנו מדינה חזקה. הקדוש ברוך הוא איתנו. אנחנו עושים את מלאכתו ומיישבים את הארץ.

מסיבה לא ברורה, למרות ניסיונות חוזרים ונשנים ותוך כדי תהליך של התקרבות למקורות, הדברים לא נעשים קלים עם הזמן אלא יותר מורכבים, יותר יקרים, יותר מפחידים, יוצר מגועלים בדם ופחות ניתנים לחיזוי. אך זה לא מרתיע אותנו. אנחנו אפילו לא משערים שמשהו לא בסדר. היתכן שזה סימן מלמעלה? לא יתכן. פשוט לא יכול להיות.

הרוב חושבים שאנחנו בסדר, או שאנחנו לא יכולים לעשות את הדברים יותר טוב או, לחילופין, לא איכפת להם כי הם עסוקים מידי להחזיק את הראש מעל המיים במערכת הכלכלית שמקשה על כולנו. אסור להסתכל על העובדות כפי שהן. אנו חייבים להכיר בכך שרוב בני האדם הם או אנטי-שמיים או מוסלמים קיצוניים, או שניהם גם יחד. הם לא בני אדם באמת, הם עצמים בהם יש לטפל. זה מספיק כבר על מנת לשכנע את עצמנו שוב ושוב שאנחנו עושים את הדבר הנכון.

עכשיו כשקבענו את הבסיס לקיומנו כאן, הכל יתר קל. ספק עצמי ? למה ? לחיות עם 2.5 מיליון פלשתינים ללא זכויות אזרח ? מה אפשר לעשות ? אחרי הכל, אין פרטנר. טורקיה שחקן חשוב באזור ? מה אפשר לעשות אם ארדואן הוא אנטי-שמי ? מצרים שחקן חשוב באזור ? מה לעשות, האחים המוסלמים לא אוהבים את היהודים ואת ישראל. מורסי אף לא מזכיר את שם מדינתנו.

אז אנחנו יושבים בשקט. לא עושים דבר. בואו נתרכז בארצנו הקטנטונת, בבעיות הכלכליות והחברתיות שלנו, ברוך השם, יש מספיק. אין צורך להתעסק עם השכנים. הם גם ככה לא מוכנים ותקועים בתקופת מאה הביניים – כך אמר ראש הממשלה שלנו.

התחלנו להונות את עצמנו ולבגוד בערכים ההומניים שלנו לפני מספר שנים כאשר החלטנו שניתן לחיות עם כיבוש, שזה בסדר שיש ליידנו ולייד הדמוקרטיה הנאורה שלנו אוכלוסיה ללא זכויות אזרח. השלמנו עם מצב בו זה בסדר שיש ליהודים זכויות יתר בשטחים ולא רק שם.

תחילה הייתה לנו תחושה של מועקה. אחרי הכל אנחנו תומכים בזכויות אזרח והעולם הרחב אף פעם לא הסכים לדרכי הפעולה שלנו בשטחים וגם לא יסכים בעתיד. אנחנו אף ניסינו פעם ברצינות לפתור את הבעייה אך זה לא צלח. אז בסוף אנחנו היינו חייבים לסגור את הדיסוננס בין מה שאנחנו עושים לערכי היסוד שלנו. עם הזמן הצלחנו לסגור אותו, הפכנו להיות מומחים בהונאה עצמית. שכנענו את עצמנו שאנחנו ראויים לכל הארץ כי זו ארץ ישראל ואין עם פלשתיני ולרוב הם מחבלים. בכל מקרה, אין שותף לפשרה ובסוף סגרנו את הנושא על ידי החלטת ועדת השופט אדמונד לוי, שאין כיבוש. אחרי כל זה צריך להיות מופתע שאנחנו רואים את עצמנו כקורבנות והצד השני הם התוקפים ?

הבעייה היא שההונאה העצמית שלנו מקלה על הצד השני להפעיל את ההונאה העצמית שלהם. אם זה מדינות ערב השכנות או הפלשתינים, קל להם לצייר תמונה של ישראל והיהודים שמתאימה להונאה העצמית שלהם. יהודים וישראלים הם אכזריים, לא הומניים, חתרניים, לא אמינים, תוקפניים וכו'. הם בוודאי לא רוצים שלום או פשרה.

המנהיגות בשני הצדדים מרוצה מההונאה העצמית ושמחה להמשיך אותה, עד למלחמה הבאה. השכל הישר ? שילך לעזעזל.

לחברה שממשיכה להונות את עצמה על מנת לשמור על תמונת מציאות מעוותת מחכה התעוררות קשה, במוקדם או במאוחר. למציאות יש דרך להכות חזרה, בדרך כלל בפרצוף.

הרשמה לעדכונים

יצחק רבין - 4111995

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי - עמודה ראשית