יש מונרכיה, יש אנרכיה, יש אוליגרכיה ויש עבודרכיה. ומהי עבודרכיה? משנה אידיאולוגית ודמוקרטית המיושמת בצטעלך (פתקאות).
מכלל ופרט אין למדים על הכלל, אך מפרט למדים באבו-אבוה על הכלל. הא לכם סיפור פוליטי מקומי, שולי וזניח, והקישו גזירה שווה למושבותיכם: סניף מפלגת העבודה בכפר סבא. זקן ושבע ימים הסניף הזה, שלאחרונה החייהו עלומים ולא יכלו לו.
סניפים פוליטיים יימצאו בכל עיר ומושב. כל עיר והסניף שלה. שונה במהותו ותכניו, שונה במעשיו. לא כן מפלגת העבודה על סניפיה, לה יש אג'נדה, רשומת פטנט עולמי, בניהול סדרי שלטון. יש מונרכיה, יש אנרכיה, יש אוליגרכיה ויש עבודרכיה. ומהי עבודרכיה? משנה אידיאולוגית ודמוקרטית המיושמת בצטעלך (פתקאות).
נחזור לאינצידנט הכפרסבאי: יהודה בן חמו ראש עיריית כפר סבא, הוא איש מפלגת העבודה במקורו, שפנה בעשר השנים האחרונות לפלטפורמה עצמאית מוצלחת– תנועת מעו''ף, אקסטריטוריאלית למפלגת העבודה. הוא ראש עיר מכהן, רב פופולאריות. עבור יו''ר מפלגת העבודה הארצית, שלי יחימוביץ', אם יש לו סיכוי טוב מאוד לנצח, בשביל מה להעמיד מועמד, הוא הרי מזוהה עם המפלגה? הבעיה שיחימוביץ' מצויה במפלגת העבודה, שלה כאמור יש משנה אידיאולוגית ודמוקרטית, המחייבת אותה לנהוג בדמוקרטיה. רוב מועצת הסניף שנבחר שם לאחרונה, אינו מעוניין בבן חמו כנציג המפלגה לראשות העיר. זו לא בעיה של בן חמו הוא לא מתמודד מטעמם (וגם, והאמת צריכה להיאמר, לא צריך אותם). הפרובלמה נמצאת, להגדרת הצעירים, ב ''גוורדיה הישנה'' שמנסה להוביל תמיכה של המפלגה בבן חמו. הצעירים הללו שמעו על ההחלטה המסתמנת והרדיקליות הצעירה שלהם בעבעה, החתימו כשני שליש מהסניף הקוראים למפלגה להעמיד מועמד מטעמה. ולא, פוטש! מרד נעורים קלריקלי – מוכר מאוד במונחים ''יצחק בן אהרונים''. אז מה עושים – עבודרכיה - אותה שיטה שעיקרה: להנחיל אידיאולוגיה דמוקרטית בשיטת הצטעלך. והצטעלך משתוללים: כאן הצעה למקם ברשימתו של בן חמו נציגים ממפלגת העבודה (מקומות 3,4,6 – שאישית אני יכול להעריך את שמותם), שם מועמדות פיקטיבית של אנשי הגוורדיה הישנה, ועוד ועוד. צטעלך אינם חומרים מתכלים כידוע (ולעזאזל הטבע). התרגיל מבריק: רצונה של יחימוביץ' ייעשה: בן חמו אכן יתמודד בתמיכת מפלגת העבודה, וגם הדמוקרטיה תיעשה, בחירות בסניף. תגידו: זה ''סנדול''. תרגיל פוליטי. אומר לכם: זוהי מהות העבודרכיה.
שלא תטעו: עבודרכיה אינה שיטת ניהול אימפרוביזורי (אלתורי), היא שיטה סדורה. שכן, גם אם ייראו מאלתרים מנהיגי העבודה, הרי שנרטיב אחד להם – יישום אידיאולוגיה נשגבה בצטעלך רדוד. וההישרדות מופלאה. כאותו תיקן אשר אין הזמן, האקלים וסביבת המחייה פוגעים בו, כך היא - מקלט אטומי ללא חומה, ששום שואה לא תוכל לה. המרפסת של שרגא נצר מעולם לא נחרבה: היא הומרה לעיתים בבנייני אקירוב, ובספונז'ה של יחימוביץ'. דור הולך ודור בא, והעבודרכיה לעולם נשארת.
אוי ההולכים אוון. כל מתמודדי מפלגת העבודה בארץ בכלל ובאיזור השרון בפרט, אל תשתאננו. אל תאמרו: אצלנו זה אחרת. לא ולא, עבודרכיה חוצה ערים, זמן ומקום, היא אינה ישותית – היא תיאוריית הקוונטים הפוליטית.
ועוד דבר: העולם הפוליטי הפנים מפלגתי מורכב, סבוך עד בלתי אפשרי. קשה להתנהל בו בדמוקרטיה. לכן קמו אנשים דמוקרטיים בעליל וברחו ממנו, ציפי לבני, יאיר לפיד ואחרים. בחישובי עלות תועלת הם יודעים שפריימריס, בחירות סניף וכו' לא אפשריים מבחינתם. אבל הם לא מסוגלים לצטעלך והקימו מפלגות שהם המחליטים העיקריים שלהן – את הדמוקרטיה הם משאירים לכלל הבוחרים, לא לצטעלך. מפלגת העבודה לא זקוקה לזה – לה יש שיטה סדורה שפועלת מימי ההומו-ארקטוס – עבודרכיה.
-------------------------------------------------
הטור פורסם במקור באתר Local הרצליה