היום שאחרי‚ הפלונטר של השמאל

אומרים "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות"‚ ומי שטבע את המושג לא לקח בחשבון את הזמן כגורם חשוב‚ שכן ככל שהזמן עובר‚ אין ספק שהדי ביקורת פנימיים הולכים וגוברים נשמעים בכנסת‚ באמצעי התקשורת וברחוב.

הביקורת לחוד ופלונטר לחוד.

השמאל על כל קשת גווניו (ואני בתוכו) מבין כי הוא נמצא במצב של פלונטר. רוב האלטרנטיבות אותן הציע בשנים האחרונות התמוטטו לנוכח מבחן המציאות. קל יותר לצאת בביקורת כנגד תגובה לא פרופורציונאלית של צה"ל‚ כניסה קרקעית אסטרטגית ללבנון או למשל חוסר פינוי אנרגיות ומשאבים לאפיקים מדיניים לסיום הסכסוך. הרבה יותר קשה להציע באופן מפורט אלטרנטיבה עם כיוון אסטרטגי מדיני חדש.

דרך אוסלו ויוזמות ג'נבה נכשלו בטווח הארוך (ניתן כמובן לדון שעות במי האשם בכישלון זה – אבל אין זו העת כרגע לעשות זאת)‚ ניסיונות שונים להדברות נתקלים במבוי סתום או הופכים לשוליים כאשר הפרטנר אינו לגיטימי על מקבלי ההחלטות הישראליות‚ אסטרטגיות חד-צדדיות (הן היציאה מלבנון והן ההתנתקות מרצועת עזה) התגלו כבעייתיות בלשון המעטה. לפתע תושבי ישראל מוצאים את עצמם במציאות חדשה שבה נופלים טילים וקטיושות למיניהם בעורף.

זוהי ללא ספק שעתו של הימין‚ אשר מקבל כוח ומתחזק מפעילויות צבאיות ואשר מחכך את ידיו בהנאה למראית התמוטטויות בניני הקלפים בזה אחר זה של אסטרטגיות השמאל לפתרונות שונים במזרח התיכון. אך אל לו לימין לעלוץ בטרם עת -  ניתן לכתוב את המאמר הזה גם הפוך. גם הימין מיועד להבין שביום שאחרי צריך להציע אלטרנטיבות מפורטות – ונראה כי גם הימין נמצא בפלונטר דומה של העדר אסטרטגיה וכיוון מדיני ברור.

אז הנה נתעורר לרגע ביום אחרי‚ ביום בו צריך לבנות קו אידיאולוגי ואסטרטגי חדש שיכול לייצג את השמאל. איזו אימרה אלטרנטיבית מתאימה יכולה להיות לשמאל שיכולה לשמש חזון לכמה השנים הקרובות? הנה הצעה ראשונה לקיום דיון ציבורי:

ראשית‚ לחזק את המעמד של אזרחי ישראל מבפנים ואת המיעוטים השונים החיים בה. אין ספק כי המהלכים הצבאיים האחרונים העמידו את המיעוט הערבי בארץ בעמדה נחותה כאזרחים. יש צורך ליצור תשתית יותר שוויונית במשאבים הניתנים למיעוט זה‚ ומצד שני לברר לעומק גילויים שסותרים את קיומה של מדינת ישראל ולא להבליג עליהם.

שנית‚ מבחינת הסדר הן עם הפלסטינאים והן בלבנון‚ התערבות בינלאומית הינה הכרחית. אל לנו ליפול למלכודת ולראות אותה בהכרח כהפרת ריבונות‚ אלא כהכנסת גוף שלישי אשר נועד ליצור צעדים בוני אמון בין הצדדים ולסלול את הדרך למשא ומתן‚ יתכן וישיר בהמשך.

שלישית‚ נסיגה משטחים אליהם ישראל נכנסה (במיוחד הגדה המערבית) צריכה להיעשות לא בצורה חד צדדית‚ ומצד שני תהיה זו אשליה לומר שהיא צריכה להיעשות בתום הסדר מדיני מלא והסכם מלא. פעולת "התכנסות"/"התנתקות" צריכה להיעשות עם הסדר של שקט – כלומר לדאוג לכך שהיציאה תלווה בערובות בינלאומיים או מקומיים לאזורי חיץ זמניים אשר בשלב הבא ימסרו במלואם.

היום שאחרי אינו רחוק. הדבר האחרון שמדינת ישראל רוצה הוא לראות את תושבי הצפון במצב בו הם נתונים כעת לזמן רב‚ את מיטב חיילנו מתים ונפצעים בלבנון‚ ואת העורף נתון לאיום מעיק. אנו צריכים לשקול בכובד ראש כל החלטה של דרדור והרחבת הפעולות ומלחמת הכתישה שנעשית כרגע‚ ולזכור שאחרי קרב התרנגולות תמיד מגיע היום שאחרי‚ שבו צריך להידבר ולכונן שקט מדיני.

• קודם
• הבא