אבו מאזן בנאום היסטורי - האם זהו המעשה המכונן הפלסטיני?
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב חמישי, 19 יוני 2014 11:33
- נכתב על ידי הפרולטר {אסף הלחמי}
הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) בנאום שניתן לכנות "המעשה הפלסטיני המכונן", בפני פורום מחייב של שרי החוץ של המדינות האיסלאמיות בפסגה בג'דה שבסעודיה (מתוך אתר ידיעות ועיתון הארץ) -
"המתנחלים הנעדרים בגדה המערבית הם בני אדם כמונו ועלינו לחפש אותם ולהחזירם למשפחותיהם ... מי שביצע את הפעולה הזו רוצה להביא עלינו הרס, ולכן אנו נביע עמדה ברורה כלפיו, מאחר שאין ביכולתנו להתמודד מול ישראל צבאית ... אין מבדילים בין תושב תל אביב לבין תושב גוש עציון ברמה האנושית גם אם מדובר במתנחלים ... לא משנה אם הוא ישראלי או אמריקני, זה בן אדם".
האם אכן סוף-סוף קם המנהיג הפלסטיני האוזר אומץ וחוצה את הרוביקון התפיסתי והמנהיגותי, במעשה מכונן המותח קו חד וברור בין שלב תנועת השחרור ושלב בניית המדינה והלאום? רק ימים יגידו האם בכך נשיא המדינה הפלסטינית שבדרך מבהיר כי הריבונות על הכוח והשלטון יכולה להיות רק בידי מוסד אחד - המדינה - ובכך מצהיר על גט כריתות מכל זרם פנימי בלאום הפלסטיני והמנסה להמשיך ולקיים מלציות צבאיות שיתחרו בריבונות המדינה. האם סוף-סוף חלחלה בקרב ההנהגה הפלסטינית ההכרה כי גבולות הריבונות הפנימית חשובים הרבה יותר ומהווים את הבסיס לגבולות הריבונות החיצוניים (גבולות)?
כפי שהדגמתי בעבר וכפי שבן-גוריון הראה לנו בפרשת "אלטלנה" גם למדינת ישראל היה "מעשה מכונן הישראלי" שהעביר אותה משלב של תנועה לאומית לוחמת להגדרה עצמית, אל שלב בניית מדינה ולאום (שטרם הסתיים, יש להודות על האמת). גם מעשה זה זכה לגינויים מקיר לקיר ויצר שסע פנימי שלמעשה לא הגליד עד היום. אבל ללא העמידה החד-משמעית של בן-גוריון על פירוק הנשק מידי מי שאינם צבא-הגנה-לישראל, כנראה שעד היום היינו עסוקים במאבקים כוח וריבונות פנימיים.
כדי להבין את עוצמת הדברים והשפעתם בצד הפלסטיני (לנאום המלא בעמוד הפייסבוק של הנשיא אבו-עבאס) - ניתן לצטט את דובר החמאס בעזה סאמי אבו זוהרי, התנועה שרק לפני שבועיים ימים חתמה על הסכם פיוס היסטורי עם תנועת הפת"ח של אבו-מאזן: "דברי עבאס פוגעים בהסכם הפיוס ומהווים הפרה להסכם קהיר ולקונצנזוס הלאומי הפלסטיני ... הצהרותיו של עבאס פוגעות באלפי משפחות האסירים הפלסטינים שמתמודדים עם מוות אטי בבתי הסוהר בישראל" ואף לאוזניים האוהדות מתוך מחנה הפת"ח הדברים קשים לעיכול: "זה לא פשוט לצפות ולשמוע דברים כאלה ... העם הפלסטיני בעיקר בגדה נמצא תחת כיבוש ושאף אחד לא ישכח את זה, אחד הסממנים המובהקים של הכיבוש זה ההתנחלויות ..." ואולי שיאו של המעשה המכונן הנו בהכרה כי "עבאס רואה בפגיעה במתנחלים פיזית דבר שרק ישרת את הימין ונתניהו" (הארץ, 19.6.2014).
כבר ציינתי בעבר כי השלום ניצח ואני אופטימי למדי, אז אולי דווקא ימים קשים אלו של חוסר ודאות לגורל הנערים החטופים יהווה את נקודת האל-חזור בדרך לשלום בר-קיימא ומזרח תיכון חדש.
כעת, הכדור עובר להנהגה הישראלית ובתקווה כי תרים את הכפפה ההיסטורית הזו ותאפשר לקדם את הסכם שתי מדינות לשני עמים.
