כשמארקס וסמית' נפגשים לקפה

כשנתבקשתי לראשונה לכתוב לכלכלון נראתה המשימה קלה למדי.

קארל מרקס, אדם סמית'למי שמגדיר את עצמו כסוציאל-דמוקרט נדמה שאין קל מלקבץ כמה מאות מילים שיבהירו לכלכלנים עד כמה ראית העולם שלהם הנה חד-ממדית. עד כמה תפיסה של מדינת רווחה לא הולכת יד ביד עם שווקים פתוחים או סגורים. עד כמה קלוש הקשר בין מצבו של האזרח הממוצע לבין נקודת שיווי משקל כלשהי. הרי, חשבתי, אין טיעון קפיטליסטי מחושב אחד שמסוגל לעמוד מול הלהט הסוציאליסטי.

הבעיה התעוררה כשנכנסתי לישיבת מערכת העיתון.

היו שם תלמידי משפטים, תלמידי כלכלה ותלמידי ניהול. כולם, נציגים מכובדים לתורתו של אדם סמית'. הבעיה לא נגעה לנוכחים, אלא לנעדרים. לכך, שאין לי מכנה משותף עם אנשים שעולמם האקדמי סובב סביב מערכות צירים, אקסיומות ונגזרות מסדר גבוה. היכן שליחי מרקס או לחלופין מרקוזה?

אמנם, מדובר בעיתון שכשמו כן הוא, כלכלון. אבל, כל מה שעלה לחלל האוויר גרם לי לתחושות מוזרות של ריחוק וניתוק. פילחו שם הכל במדויק. ממצליחנים, דרך טבלאות התפלגות ועד לתואר שני. מה שאותי הטריד הייתה העובדה שאצל אף אחד לא עלה הצורך לכתוב על ההיבט הרחב יותר. על הצורך של אנשי כלכלה להשתלב בבניין של חברה מוצלחת יותר, על הצורך בסיפור האנושי שמאחורי המספרים, על דברים שמעבר לדף נתונים יבש.

התחושה הזו של הסתגרות בתוך מגדל השן האקדמי או לחילופין במגזר העסקי מוכרת לי. ההכרות עם אנשים שבחרו להם מסלול מוגדר בחיים ואינם מביטים לצדדים הנה חוויה יום-יומית עבורי. בתור תלמיד לתואר במדעי המחשב ובתור מי שעובד בתחום ההי-טק, אני נתקל באפטיות לכל המתרחש מסביב, כולל לתיאוריות הכלכליות החביבות עליכם.

לכן, נראה שיהיה זה חסר טעם לתקוף אתכם בלהט האמונה שלי בלבד.

החלטתי לנצל במה זו בכדי לנסות ולשכנע אתכם להיפתח במקצת אל העולם הגדול. על מנת ליצור בסיס משותף לדיון. לפרוץ מבעד לחומות המספרים ולהבין כי מערכות כלכליות מכילות, בין היתר, גם פרטים אנושיים. פרטים ששום נוסחה בעולם לא תצליח לכמת אותם ואף מערכת צירים לא תעורר אצלם אותה סערה שעורר מאמרו של הנטינגטון 'עימות התרבויות'. 

למרות שרובן מוחזקות בעיני כדמיוניות למדי, אינני מתכוון לבטל את התיאוריות הכלכליות שמלמדים באקדמיה. אני יוצא חוצץ נגד ההסתגרות וההתבדלות. איך ייתכן, אני שואל את עצמי, שבוגר החוג לכלכלה, מי שעשוי יום אחד להתייצב בצמתים כלכלים מרכזיים במדינה, מוצא את עצמו ללא כל רקע סוציולוגי בסיסי. ללא כל הבנה במערכת הקשרים הסבוכה בין ההחלטה הכלכלית וההשלכות על הפערים החברתיים. איך ייתכן שבוגר החוג לא יהיה מודע להשלכות הנרחבות של החלטותיו על אופיו של המשטר הדמוקרטי במדינה.

מדוע לא יקבל התלמיד לכלכלה רקע גם בכלכלה-פוליטית, בפוליטיקה של מערכות כלכליות או במבנה המערכת הפוליטית בכלל. מדוע שלא יקרא את 'האדם החד-ממדי' של הרברט מרקוזה, ספר שעיצב חשיבה של דור שלם, או את פוקו, כדי ללמוד מהו כוחו של הידע.

איך אפשר להתעלם מהעובדה שכל אלו קשורים זה בזה.

בדמיוני אני רואה את קארל מרקס ואדם סמית' ישובים בבית קפה. מרכלים, מביטים בנשים היפות העוברות מולם וגם מנסים לגשר על פערים. פערים שרק ניסיון לשלב בין כמה תחומי מדע יביא אותנו לסגירתם, ובכך להגשמתה של חברה טובה יותר.

היה זה ז'אן פול-סארטר שגרס כי "הקיום קודם למהות". כי בכוחנו, כחברה, להגדיר לעצמנו את אופי ומהות קיומנו.

=========================================

הערה: את החיבור הזה כתבתי לפני שנים רבות (כפי שמעיד תאריך פרסומו) ועבור עיתון הפקולטה לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב "כלכלון", והנה נתקלתי בטור ברוח דומה (זהירות, ספרדית): www.vanzolini.org.br וגם בסרטון הממחיש את ההבדלים והדמיון בין השנים - אז הוספתי אותם:

הרשמה לעדכונים

"ישראל היא המקום היחיד עלי אדמות שבו יש ליהודים אפשרות לעצב את החיים הציבוריים שלהם על־פי האידאלים המסורתיים שלהם."
אלברט איינשטיין, נאום לפני הידידים של האוניברסיטה העברית 1954
יצחק רבין - 2013

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי - עמודה ראשית