הר הבית ועיקרון היסוד הציוני

Thank you for rating this article.

הויכוח שהתעורר סביב העבודות במתחם הר-הבית מביאה אותנו להתמודדות ישירה ולא פשוטה עם ההתלבטות – האם לוותר כליל על סממני הזהות היהודית האתנית שלנו וזאת בתמורה לקידום תהליך השלום?

אמנם‚ תפיסה פשטנית זו אינה מציגה את הנושא באופן הראוי לו אולם‚ מאפשרת לקיים דיון עקרוני בשאלה המעשית יותר – האם מדינת ישראל צריכה לוותר אסטרטגית על ההתנהלות הריבונית בשטח הר הבית ובכך לפתור אחת מנקודות המחלוקת המרכזיות בדרך להסכם שלום יציב וארוך טווח עם הפלסטינים?

כידוע‚ כישלונו המרכזי של ברק (חוץ מהעובדה שהצליח למוטט את מפלגת העבודה עצמה) היה בעובדה שחזר מהפסגה עם עראפת וקלינטון ללא הסכם. הטענה המרכזית נסובה על חוסר היכולת להגיע לפשרה בשני נושאים מרכזיים – האחד זכות השיבה והשני ירושלים ובפרט הר-הבית. לכאורה‚ ביטול תוכניות פיתוח‚ בנייה וכו' במתחם האמור יבטלו את הצורך להתמודד עם הבעיה השנייה (ירושלים)‚ ובהנחה שבהתייחס לבעיה הראשונה (זכות השיבה) אכן הציבור הפלסטיני מוכן לתחליפי פיצוי ויישוב מחדש‚ הרי ששני המוקשים העיקריים בדרך לפתרון הסכסוך הוסרו.

אולם‚ האם במסגרת תפיסת החזון הציוני והסוציאל דמוקרטי אכן יש למדינת-ישראל זכות לוותר על הזכות לריבונות במתחם הר-הבית? הרי עיקרון היסוד גורס "... בחתירה למימוש החזון הלאומי הציוני ומורשת העם היהודי והחזון החברתי הסוציאל דמוקרטי כיעדה הלאומי של מדינת-ישראל ...". ריסוק הבסיס לטיעון הרעיוני שביסוד קיומה של תנועת-העבודה‚ לא יאפשר המשך קיום רעיוני שלה בפרט ואף של מדינת-ישראל יהודית בכלל. לפיכך‚ מה הטעם בקיומה של הראשונה בפרט ושל האחרונה בכלל?

הטענה המוסלמית גופה בדבר קדושת המקום עצמו‚ אין לה משקל בהתאם לעובדה שגם ללאום היהודי טענה דומה ובכך הן מבטלות זו את זו. יוצא אם כן‚ כי הדיון לא צריך להתמקד בוויכוח על קדושתו של מי גוברת‚ אלא באיזה אופן מגושר הפער ונוצרת הדדיות בחופש הפולחן. באופן אירוני‚ כיום אין הדדיות ורק לציבור המוסלמי מתקיימת הזכות. דווקא הריבון (קרי מדינת ישראל) הפסיקה לממש את חובתה לאפשר פולחן לכלל הדתות‚ בתחום שיפוטה‚ ובפרט לאזרחים היהודים במתחם האמור.

לפיכך‚ עמדת הבמה גורסת כי על תנועת-העבודה לדבוק במימוש עקרון היסוד של ציונות סוציאל דמוקרטית ולעמוד על זכותו של העם היהודי לפולחן במקומות הקדושים לו. בהתאם לכך‚ לגבות את הפעולות (בהנחה שהן אכן מנומקות ומוצדקות ביצועית) הנדרשות לשיקום‚ תחזוקה ופיתוח של המתחם וזאת לרווחת כלל תושבי מדינת ישראל – מוסלמים‚ דרוזים‚ נוצרים ויהודים. הציבור המוסלמי‚ בישראל ובעולם כולו יהיה חייב לקבל ולהכיר בזכותו של הציבור היהודי לקיים פולחן זה ואת חובת הריבון לאפשר לו זכות זו.

החובה להכרה זו‚ בזכותו של העם היהודי לפולחן בהר הבית הקדוש לו‚ גם אם תגרור הסלמה ותגובות קיצוניות – היא עניין בלבנו.