היום הראשון של שארית חיינו

IMG 9478 copyיום הבחירות, שדווקא עבר בכיף, לא יכל לחזות את האופן שבו הוא הסתיים, גם לא השבועיים האחרונים שלוו בתחושה פנימית אמיתית שאפשר לשנות, שהשינוי בידיים שלנו, שרק צריך לבחור בטוב – והוא ינצח.

אני פותחת את הפיד שלי ודי מהר מתחוור לי שאני חיה במציאות ממוסגרת. אין שם מצביעי ביבי, והאמת שגם לא מחוץ לפיד. אז מי הם כל אלה שב4 בבוקר, בעוד הצצה לנייד, גיליתי שמהווים רבע מהציבור?

הדמעות זולגות מעצמן.

להפסיד זה קשה, במיוחד כשלאורך המשחק ליוו אותנו תחושת צדקת הדרך ואמונה מלאה, אבל זה גם חלק מהדמוקרטיה שאני וחבריי למחנה כל כך מהללים ומקדמים. אלה חוקיה. אלה התוצאות, ולא כולן רעות.

הכנסנו אנשים טובים לכנסת, אנשים שיעשו עבודה נהדרת בשבילנו גם מכיסאות האופוזיציה, מכל הרשימות המתונות והחברתיות. ולצד הפרסונות יש גם נקודות אור נוספות – נשים נהדרות שיכהנו בכנסת הקרובה, התעצמות של המחנה הציוני, מרצ שרדה והרשימה הערבית שיש לקוות שתישאר מאוחדת כי היא מסמלת שינוי ותקווה.

רגע לפני שנטרפים הקלפים, נמחקים הסקרים ופוצחת לה המציאות החדשה, אני נזכרת בראיון שראיתי לפני שבועות, באיזו תכנית בוקר מוקדמת או לילה מאוחרת, עם ח״כ אחמד טיבי.
שאלו אותו אם הוא מאמין שיהיה כאן שינוי, שיהיה כאן טוב, הוא ענה שזו לא שאלה של כן ולא אלא שאלה של תהליך. ׳קודם כל׳, הוא אמר, ׳יהיה כאן רע, הרבה יותר רע מעכשיו. אחר כך יהיה טוב׳. וכן, הוא מאמין שבקצה התהליך אפשר להגיע להסדר, לשקט, לקיום בטוח לכל הצדדים, ואחר כך גם לשלום.

אם אחרי כל השנים של הסבל וחוסר הצדק כלפי המגזר שמייצג טיבי הוא עוד מסוגל להאמין, אני ממנה אותו מעכשיו לסוקר המנצח של הבחירות האלה, כי לא היה סקר אחד לאורך כל מערכת הבחירות שהתקרב בדיוקו לאופן ששני המשפטים האלה מסכמים את המציאות שלנו.

אז היום אולי נשאר במיטות, נדבק למסכים, ננסה להבין, נלקק את פצעי האכזבה, נעכל שהמצב כנראה יחמיר לפני שיהיה טוב יותר. אני מבינה את האכזבה, את הרצון לקחת פסק זמן, אפילו את הרמת הידיים.

עד מחר, אני יכולה להבין אותם.

אבל מחר, מחר חוזרים לעבודה, ואנחנו, שבאנו לעשות טוב, נמשיך לעשות אותו – בדרך שלנו, לפי אמונתנו, כי אין לנו ארץ אחרת. כי עם הנצח, זה שלא מפחד מדרך ארוכה, זה גם אנחנו.

כנראה שאי אפשר לעשות שינוי כל כך גדול במערכה אחת, אבל הזרעים נטמנו ואנחנו כאן כדי לטפח אותם, בשבילנו, בשביל הילדים שלנו, בשביל הארץ הזאת. השינוי בידיים שלנו, רק צריך לבחור בטוב – והוא ינצח.

למרות הכל - מחר הוא היום הראשון של שארית חיינו.

פורסם לראשונה בבלוג האישי בסלונה

הרשמה לעדכונים

יצחק רבין - 2013 אוניברסיטת תל-אביב

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי - עמודה ראשית