על הזכות של הרצוג להוביל

גילו דעת לא פופולרי: על הזכות של הרצוג להוביל, לבחון ולקבל החלטות. הרגשתי חובה לרשום את הפוסט הזה, כמזכ"ל וכחבר גאה במפלגה היקרה שלי, היחידה שיש לי, ובעיקר לאחר שאני מביט בחרדה מהולה בבושה וחשש במתרחש בימים האחרונים.

חיליק בראז נתחיל מהסוף: תמיד התנגדתי לכניסה לממשלת הימין של נתניהו, הבעתי זאת באינספור ראיונות ופוסטים, ועמדתי זו לא השתנתה עד היום.

אבל(!), ויש אבל גדול: יש מרחק גדול בין התנגדות לכניסה לממשלה, נחרצת ככל שתהא, לבין ההשתלחות החפוזה וחסרת הרסן והמעצורים כנגד היו"ר, מלא מעט גורמים במפלגה.

יש מרחק גדול בין התנגדות לכניסה לממשלה, לבין פסטיבל האגרופים המכוער והמסוכן ביו"ר, כאילו היה הרצוג אחרון הפעילים, וכאילו לא נבחר ברוב עצום כדי להוביל, להנהיג, לקבל החלטות ולבחון אפשרויות.

יש מרחק גדול בין התנגדות לכניסה לממשלה לבין להאשים את היו"ר ב"בגידה" ברעיון המפלגתי, כאילו אין זה הרצוג אשר גדל וינק את ערכי המפלגה מבית אבא (אגב, הרבה יותר מהרבה אחרים שמטיחים בוץ בפרצופו כעת).

יש מרחק גדול בין התנגדות לכניסה לממשלה, לבין לפזר בקלות דעת מביישת חשדות כנגד הרצוג כאילו לא היה מנהיג אחראי עם שיקול דעת אשר טובת המפלגה והמדינה תמיד הייתה, ועודנה לנגד עיניו.

יש מרחק גדול בין התנגדות לכניסה לממשלה, לבין חוסר היכולת לנשום לרגע, לשנייה אחת, ולתת ליו"ר לעשות את מה שהוא נבחר לעשות, להוביל אופוזיציה מחד ולמצות הליכים, בדיקות והיתכנויות פוליטיות מאידך, כפי שיש לו הזכות והחובה המוסרית לעשות. לא רק הזכות והחובה יש לו לעשות זאת, אלא שהוא היחידי שגם קיבל את המנדט לעשות זאת בבחירות האחרונות.

יש מרחק גדול בין התנגדות לכניסה לממשלה לבין האשמתו המוגזמת של הרצוג ב"קבורת המפלגה", כאילו לא היה זה הרצוג אשר הביא את התוצאה הטובה ביותר למפלגה ב-20 השנים האחרונות. (ובכלל הייתי מציע לכל מי שמעז לשים את שמה של מפלגת העבודה על מצבת קבר, גם אם לצורך המחשה, לחזור בו ולהשיל נעליו מעל רגליו לפני שהוא עושה זאת. כי המפלגה שהקימה את המדינה הייתה כאן לפניו ותהיה כאן גם הרבה אחריו.)

יש מרחק גדול בין התנגדות לכניסה לממשלה – לבין לבחור בפזיזות חסרת אחריות ומעצורים לנהוג בכל אחד מהאופנים הללו!

ואל תבינו אותי לא נכון – ביקורת נוקבת, דיון פנימי חריף, התנגדות לדעת היו"ר, ומאבק נחוש בעד או נגד כל דבר שהוא, הם הכרח וחובה מוסרית ופוליטית במפלגה דמוקרטית, ואני גאה שהיא מתקיימת אצלנו, וברוך השם הרבה. אבל יש גבול! חשוב גם לדעת מה לומר, כיצד לומר, ומתי לומר אותו.

לקרוא ליו"ר להתפטר?? מי שמכם? אני מזכיר לכולנו, כי היחידים שיכולים "לפטר" את היו"ר הם אלו שמינו אותו. עשרות אלפי ורבבות חברות וחברי המפלגה. והם יעשו זאת, או לא יעשו זאת, בבחירות הבאות ליו"ר במועד שתקבע הועידה. אף אחד מאיתנו לא נמצא מעליהם בהיררכיה, אלא להיפך, ואף אחד לא "יפטר" את היו"ר במקומם.

ובכלל, למה אנחנו "מתנגדים" או "לא מתנגדים" בדיוק כרגע? האם הביא הרצוג למפלגה, לסיעה, או לוועידה איזו שהיא הצעה שאנו יכולים לקרוא לה "משפילה" או "כתב כניעה"? לא.

האם ניתן להתנגד רק לעצם המגעים שיש להרצוג עם ראש הממשלה? בכל הכבוד, לא!

האם תצטרך מפלגת העבודה לבחון הצעה אשר אולי יביא היו"ר, ואשר לדעתו שלו יש בה כדי להביא לפריצת דרך בנושאים המדיניים והחברתיים הנמצאים בליבת האידיאולוגיה של מפלגת העבודה? בהחלט כן.

והאם תהיה לכל אחד ואחת מאיתנו הזכות להתנגד בוועידה להצעה כזו שיביא (אם יביא) היו"ר? בוודאי שכן.

אך יש הבדל עצום בין לנהל ויכוח פנימי חריף ואף להתנגד לכל הצעה באופן ראוי, מכבד ודמוקרטי, או מאידך לתמוך בכל הצעה אם תיראה נכונה, לבין העליהום והקרקס ההרסני וחסר המידות כנגד היו"ר, עליהום שממש חצה את גבולות הטעם הטוב, ואשר הוא בבחינת ירייה מסוכנת ולפעמים בלתי הפיכה, ברגלה ובליבה של מפלגתנו/

עליהום אשר הוא לא פחות מאשר משרת בחדווה התאבדותית את גדולי יריבנו הפוליטיים, בקואליציה (ליכוד) ובאופוזיציה (לפיד), אשר יושבים ומחככים ידיהם בהנאה למראה תמונת מפלגתנו המתבוססת בדמה ולתמונת יושב הראש שלנו נעוץ חיצים בליבו וסכינים בגופו. די! חלאס!

אני מציע לכולנו להבין ולפני שיהיה מאוחר (!) שהמשך בדרך הזו וחידוש הדי.אן.איי ההרסני של חירוב הבית מבפנים, די.אן איי שחשבנו שנגמלנו ממנו ב"ה, היא ואין בילתה כדי לחרב את הבית. יותר מכל דבר אחר.

אם נמשיך בדרך הזו, אני מבטיח לכם שלא יהיה לאף אחד מ"קוראי הגוועאלד בטרם עת" בית להתמודד במסגרתו או לפעול בו.

אני קורא לכולם ומיד, לחדול משימונו של מנגנון ההשמדה העצמית המפורסם שלנו, מנגנון השמדה שהצלחתי להיאבק בו כמזכ"ל משך כל שנות כהונתי, בגיבוי שנתתי (גם כשלא היה לי קל) לראשי המפלגה שהיו מעליי (והיו 4 כאלה!), בגיבוי שנתתי להחלטות הוועידה (גם להחלטות שלא אהבתי, והיו!),

וכן, אני לא מציע לאף אחד לזלזל בהחלטות הוועידה או ולפזר בקלילות הבטחות שלא יכבד אותן. מי שלא יכבד החלטות ועידה אין לו מקום לפעול במפלגה אשר הועידה היא המוסד המחוקק העליון שלה.

הדרך להתנגד להצעה להצטרפות לממשלה אם תהיה מבישה, או לתמוך בהצטרפות כזו אם תיראה נכונה, היא בדיון פנימי בריא ומכבד ובהצבעה בוועידה, אם וכאשר בכלל תונח הצעה כזו. אך יש דרך, לעשות זאת, ורבים מאתנו סטו ממנה בפראות ובאופן שאינו הולם – ואני אומר את זה לרבים מחבריי שנוהגים כך, חברים אשר אני מעריך, מוקיר ומכבד. אך יש גבול. הדורש כבוד יכבד גם הוא, ו"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" (ובעיקר, כי אז תחיה במפלגה שבה מחר יעשו את זה גם לך).

הג'ונגל חסר הכבוד והחברותא שהחל כאן חייב להיפסק ולהתמתן, ומיד. דמוקרטיה היא היכולת לדון בהחלטות ולכבדן גם אם לא אוהבים אותן. דרך ארץ היא היכולת לעשות זאת באופן מכבד. כרגע אנו חוטאים גם לדמוקרטיה וגם לדרך ארץ.

אז בואו נשמיד את הדי.אן.איי ההרסני את זה במקום להמשיך ולהשמיד את עצמנו, בואו נראה לעם ישראל, כמפלגה וכתנועה מפוארת, שאנחנו באמת המפלגה הדמוקרטית ביותר בישראל, שאנו יודעים רחמנא ליצלן לכבד את העומד בראשנו ולתת לו את המנדט להוביל.

לא כי אנחנו עושים לו טובה, אלא כי לפחות עד הבחירות הבאות ליו"ר, הוא היחידי שבאמת קיבל את המנדט להוביל, לקבל החלטות, לנהל מגעים או להביא לוועידה הצעות. גם אם חלקנו (כולל הח"מ) אולי יתנגדו לכך. אף אחד מאיתנו לא קיבל מנדט גדול יותר מהרצוג לשם לכך!

ומעבר לזה, בין אם היו"ר יצליח לשיטתו במגעיו עם ראש הממשלה ובין אם לאו, בואו ננשום לרגע, וניתן אמון בכוונותיו הטובות של הרצוג לפעול למען טובתן של המפלגה ושל המדינה. לא רק כי אנחנו מכירים את הרצוג, אלא בעיקר כי זה מגיע לו, בזכות ולא בחסד.

ממני יש לו את האמון הזה.

=========

עמוד הפייסבוק של חיליק בר

הרשמה לעדכונים

"במרכזה של ההיסטוריה העברית עומד דבר הגשמת הציונות במלוא היקפה ותוכנה ... במרכזה של ההיסטוריה האנושית עומד דבר הגשמת הסוציאליזם במלוא היקפו ותוכנו."
ברל כצנלסון
יצחק רבין - ידיעות אחרונות

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי - עמודה ראשית