ירושלים העברית נעלמת

ירושליםירושלים העברית בסכנה. ממשלות ישראל לדורותיהן, כשלו בטיפולן בירושלים וממשלה הנוכחית מכשילה, כל יום, עתידה היהודי של העיר. ירושלים אינה בסדר העדיפויות של המוסודת הממלכתיים ולא במיקוד ענייניה של מפלגת העבודה. כמה נתונים – ב-1967 האוכלוסיה הערבית בירושלים הרכיבה 27% מאוכלוסיית העיר, היום 40%. העיר מהווה מגנט המושך פלסטינאים בהמוניהם לתוך העיר וסביבותיה. עשרות אלפים, אולי מאות אלפים, לא ירושלמים, גרים בתוך הגבולות המוניציפאלים של העיר. קצב הפיריון של האוכלוסיה החרדית בירידה משמעותית. האוכלוסייה היהודית החילונית הצעירה, זו שתוליד ירושלמים לעתיד, עוזבת את העיר. הלחץ לדחיית האוכלוסיה הערבית מחוץ לגבולות ירושלים, הפך את כיוונו. כיום ציבור פלסטינאי פולש בשקט לתוך תחומיה של העיר היהודית.

העיר לא מאוחדת. כעשרים כפרים מסביב לירושלים (מערב ומזרח העיר מ- 1967) מטילים מצור על העיר. היחס בין יהודים לערבים הוא א-סימטרי. ערבים נכנסים למערב-העיר, עובדים במערב-העיר, רוכשים במערב-העיר, מתיישבים במערב-העיר. כף רגלו של יהודי לא דורכת מעבר לכותל המערבי. מחוץ לחומות העיר, היישובים הערבים, סביב ירושלים, הם Judenrein.

התושבים הערביים של ירושלים חיים בתנאים מחפירים, בעלי אזרחות נכה, נעדרי זכויות פוליטיות. השכונות הפלסטינאיות חסרות תשתיות, ביוב, כבישים, מערכת חינוך ראויה, מפעלים, מערכת בריאות נאותה, שירותים עירוניים, שירותי משטרה, תכנית מתאר ועוד...כן פוגשים שם עוני, לכלוך, זוהמה, פשע, כנופיות סמים, תחבורה קלוקלת, נשק לא חוקי, הסתה מכל סוג ובימין, משמיעים ברמה "על ירושלים להישאר עיר מאוחדת", משמע להשאיר, לדורות, חצי מאוכלוסיית העיר מנועת זכויות פוליטיות. מעל כיפת המאבק הלאומי צמח קונפליקט מעמדי במלא חריפותו. מול עינינו נבניתBelfast חדשה במזרח התיכון.

הממשלה בנתה חומה, למניעת כניסת "מסוכנים" לעיר. אך החומה מונעת בעיקר יציאת יהודים לחלק הפלסטינאי של העיר "המאוחדת". היא לא מונעת כניסה יומית מבעלי תעודת זהות "כחולה", קרי 40,000 פלסטינאים, לשכונות היהודיות. כמו באירופה אנו חווים פלישה למחוזותינו של אוכלוסיה שאין אנו מאוהבים בה. מדיניות זו לא שפויה, וזה המעט שניתן לאמר. בירושלים הממשלה חסרת אונים, ללא חזון וללא דרך. חוקי ירושלים שהיא מכינה, גובלים בחוקי אפרטהיד. הקול השפוי של מפלגת העבודה לא נשמע בירושלים. הגיע הזמן למאבק ולמלחמה על דרך. הגיע זמן לאימוץ מדיניות חדה ואמיצה. מדינת ישראל בלי ירושלים יהודית אינה מדינת ישראל. ישראל גדועת ירושלים אינה מדינה יהודית.

"צריך להתנתק בהקדם מהשכונות הפלסטינאיות עוטפות ירושלים"

 עברת הכפרים לסטטוס של "שטחB" – אחריות אזרחית של הרשות הפלסטינאית, אחריות בטחונית ישראלית

הכפרים

אוכלוסיה
2111, כפר עקב ועטרות  18,830
2112, בית חנינא,   35,810
2211, שועפאט (כולל ראס חמיס)  22,760
2212, מחנה פליטים שועפאט, 16,330
2213, ענאתא החדשה (דחיית א-סלאם וראס שחאדה - בתוך גבול השיפוט) 6,800
2311, עיסאויה, 14,830
2312, א-טור ומורדות הר הזיתים, 24,320
2411, ואדי ג'וז ושיח' ג'ראח 17,120
2412, באב א-סאהרה, מסעודיה, 2,300
2611, סילואן (כולל בטן אל-הווא) 19,080
2612, אבו תור,

13,010

2613, ראס אל-עאמוד, 24,640
2711, ג'בל מוכבר (כולל סוואחרה אל ערבייה) 22,570
2811, צור באהר (כולל אום ליסון) 15,550
2812, אום טובא,  3,780
2911, בית צפאפא, 12,070

2511, העיר העתיקה - הרובע המוסלמי, 28,180
2513, העיר העתיקה - הרובע הארמני, 2,260
2514, העיר העתיקה - הרובע הנוצרי, 4,450

העיר לא מאוחדת. כעשרים כפרים מסביב לירושלים (מערב ומזרח העיר מ- 1967) מטילים מצור על העיר. היחס בין יהודים לערבים הוא א-סימטרי. ערבים נכנסים למערב-העיר, עובדים במערב-העיר, רוכשים במערב-העיר, מתיישבים במערב-העיר. כף רגלו של יהודי לא דורכת מעבר לכותל המערבי. מחוץ לחומות העיר, היישובים הערבים, סביב ירושלים, הם Judenrein.

התושבים הערביים של ירושלים חיים בתנאים מחפירים, בעלי אזרחות נכה, נעדרי זכויות פוליטיות. השכונות הפלסטינאיות חסרות תשתיות, ביוב, כבישים, מערכת חינוך ראויה, מפעלים, מערכת בריאות נאותה, שירותים עירוניים, שירותי משטרה, תכנית מתאר ועוד...כן פוגשים שם עוני, לכלוך, זוהמה, פשע, כנופיות סמים, תחבורה קלוקלת, נשק לא חוקי, הסתה מכל סוג ובימין, משמיעים ברמה "על ירושלים להישאר עיר מאוחדת", משמע להשאיר, לדורות, חצי מאוכלוסיית העיר מנועת זכויות פוליטיות. מעל כיפת המאבק הלאומי צמח קונפליקט מעמדי במלא חריפותו. מול עינינו נבניתBelfast חדשה במזרח התיכון.

הממשלה בנתה חומה, למניעת כניסת "מסוכנים" לעיר. אך החומה מונעת בעיקר יציאת יהודים לחלק הפלסטינאי של העיר "המאוחדת". היא לא מונעת כניסה יומית מבעלי תעודת זהות "כחולה", קרי 40,000 פלסטינאים, לשכונות היהודיות. כמו באירופה אנו חווים פלישה למחוזותינו של אוכלוסיה שאין אנו מאוהבים בה. מדיניות זו לא שפויה, וזה המעט שניתן לאמר. בירושלים הממשלה חסרת אונים, ללא חזון וללא דרך. חוקי ירושלים שהיא מכינה, גובלים בחוקי אפרטהיד. הקול השפוי של מפלגת העבודה לא נשמע בירושלים. הגיע הזמן למאבק ולמלחמה על דרך. הגיע זמן לאימוץ מדיניות חדה ואמיצה. מדינת ישראל בלי ירושלים יהודית אינה מדינת ישראל. ישראל גדועת ירושלים אינה מדינה יהודית.

"צריך להתנתק בהקדם מהשכונות הפלסטינאיות עוטפות ירושלים"

עברת הכפרים לסטטוס של "שטח B" – אחריות אזרחית של הרשות הפלסטינאית, אחריות בטחונית ישראלית

הכפרים אוכלוסיה
2111, כפר עקב ועטרות  18,830
2112, בית חנינא,  35,810
2211, שועפאט (כולל ראס חמיס) 22,760
2212, מחנה פליטים שועפאט, 16,330
2213, ענאתא החדשה (דחיית א-סלאם וראס שחאדה - בתוך גבול השיפוט) 6,800
2311, עיסאויה,  14,830
2312, א-טור ומורדות הר הזיתים, 24,320
2411, ואדי ג'וז ושיח' ג'ראח 17,120
2412, באב א-סאהרה, מסעודיה, 2,300
2611, סילואן (כולל בטן אל-הווא) 19,080
2612, אבו תור, 13,010
2613, ראס אל-עאמוד, 24,640
2711, ג'בל מוכבר (כולל סוואחרה אל ערבייה) 22,570
2811, צור באהר (כולל אום ליסון) 15,550
2812, אום טובא,  3,780
2911, בית צפאפא, 12,070
   
2511, העיר העתיקה - הרובע המוסלמי, 28,180
2513, העיר העתיקה - הרובע הארמני, 2,260
2514, העיר העתיקה - הרובע הנוצרי, 4,450

סה'כ: .............................................................................. 304690

מקור: השנתון הסטטיסטי לירושלים - 2013-לוח ג13 בתוך פרק ג - מכון ירושלים לחקר המדיניות

הוועדה המדינית של מחוז ירושלים- הוכן ע"י רפאל בן שושן וד"ר גדעון בן דרור

הרשמה לעדכונים

"העזה ורומנטיקה בשאיפה ובמחשבה, וריאליזים גמור בהגשמה."
יוסף שפרינצק, ועידת היסוד של מפא"י 6-7.1.1930
 יצחק רבין - 12 שנה לרצח

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי - עמודה ראשית