החלטתי שלא להתמודד בבחירות הקרובות לראשות נוער העבודה.
הסיבה המרכזית היא התנהלות המפלגה ובפרט יו"ר המפלגה. עם השבעת הכנסת, פנתה המפלגה שמאלה באופן קיצוני. העבודה החליטה, כנראה בעצת אנשי מקצוע גרועים, לבחור בשנאה כשיטת עבודה. התנהלות זו הביאה את מפלגת העבודה לאפס מנדטים בסקרים. החלטתי שאיני יכול לשתוק עוד, והתחלתי להתבטא בעד קיום פריימריז מוקדמים ליו"ר, כפי שמצופה במפלגה דמוקרטית. בתגובה, הופעלו עליי לחצים להפסיק להתבטא. איבדתי אמון בהנהלת המפלגה. במצב הדברים הנוכחי, איני יכול להמשיך לפעול עבור המפלגה משום שאיני מאמין בדרכה הפוליטית - דרך של שיסוי, פילוג, הפחדה, שנאה והתרחקות מהחזון הציוני של מפלגת העבודה.
אני קורא מכאן שוב להקדמת הפריימריז ולהחלפת היו"ר, משום שאחרת אנו גוזרים על עצמנו כליה פוליטית וערכית.
המכתב המלא:
חברים וחברות, אני כותב את ההודעה הזו בתחושה קשה, בלב כבד אך בלב שלם - החלטתי שלא להתמודד בבחירות הקרובות לראשות נוער העבודה, וזאת מכמה סיבות.
ראשית, עם סיום כיתה י"ב ועד הגיוס, אני רוצה וצריך הפסקה. התחלתי לעבוד, אני טרוד בעניינים רבים, ולא נותר לי מספיק זמן על מנת לשמש כיו"ר הנוער. אך זו לא הסיבה המרכזית.
הסיבה המרכזית להחלטתי שלא להתמודד היא התנהלותה של המפלגה ובפרט של יו"ר המפלגה. כמי ששימש כיו"ר בתקופת בחירות שהיו קשות מאוד עבור המפלגה, בהן לא הייתה תוכנית מסודרת לקמפיין, לא היו ערכים ובעיקר לא הייתה הקשבה, ראיתי מבפנים איך המפלגה יורדת מהפסים. במהלך תקופת הבחירות, ישבתי עם מנהל הקמפיין ושוחחנו על המסרים שינסו להעביר. הקמפיינר הודה שהכוונה היא להדגיש את מרב מיכאלי כפרסונה, ולא את המפלגה. למרות שלא אהבתי את הקמפיין, עברתי ממקום למקום כדי לשכנע אנשים להצביע למפלגת העבודה. הייתי בפאנל בבית ספר בלוד, בין מצביעי בל"ד למצביעי בן גביר, רק כדי לנסות להביא עוד כמה קולות למפלגה. נסעתי לתיכון בליך כדי ללוות את ח"כ נעמה לזימי, השתתפתי בפאנל בנתניה, הופעתי בערוץ 11 ועשיתי הכל כדי לשגרר קמפיין שלא האמנתי בו, כי המפלגה חשובה לי ורציתי באמת בהצלחתה.
בליל הבחירות, עם הצגת המדגמים, הגיעו חברי נוער העבודה רבים למטה הקמפיין כדי לצפות ביחד במדגמים וגם לקבל הכרה והערכה על תרומתם לקמפיין. עקב תוצאות המדגמים, שניבאו ממשלה לנתניהו ומפלה למפלגת העבודה, החליט צוות הקמפיין לסגור את המטה מבלי שיו"ר המפלגה אפילו תודה לפעילים המסורים שהגיעו עד לתל אביב באמצע הלילה על התרומה למערכת הבחירות. יום למחרת, היא נשאה נאום "אני מאשימה" כלפי לפיד, מבלי לקחת אחריות על ההחלטה שלא לרוץ ביחד עם מרצ ברשימה אחת.
חשוב לומר, גם אני התנגדתי לאיחוד עם מרצ. ועדיין, מצופה ממנהיגה שתיקח אחריות על מעשיה ותעמוד מאחוריהם.
עם השבעת הכנסת, פנתה המפלגה שמאלה באופן קיצוני. במקום אהבת היהדות, קיבלנו את שנאת התנ"ך. במקום הפרדה בין גושי ההתיישבות ביו"ש לבין ההתנחלויות המבודדות והסהרוריות, קיבלנו את מיכאלי מצייצת ש"המתנחלים הם סכנה לישראל". במקום השקעה בגושי ההתנחלויות, מתוך הבנה שבלתי הפיך לפנותם, קיבלנו שנאה טהורה לכל מי שחי ביהודה ושומרון, כולל אלו שפעם הצביעו למפלגת העבודה. בכלל, נראה כי מפלגת העבודה החליטה, כנראה בעצת אנשי מקצוע גרועים ביותר, לבחור בשנאה כשיטת עבודה. התבטאויותיה של יו"ר המפלגה הן לוחמניות, מפלגות ומסיתות. מיכאלי התגאתה בסיכול פשרה בעניין ההפיכה המשטרית, גם במחיר קרע נורא בעם.
התנהלות זו הביאה את מפלגת העבודה לאפס מנדטים בסקרים.
לאחר הסמינר, החלטתי שאיני יכול לשתוק עוד, והתחלתי להתבטא בעד קיום פריימריז מוקדמים ליו"ר המפלגה, כפי שמצופה במפלגה דמוקרטית שהיו"ר שלה הביאה אותה אל עברי פי פחת. בתגובה, הופעלו עליי לחצים רבים להפסיק להתבטא באופן הזה, כולל על ידי מנכ"ל המפלגה ניר רוזן, שטען בפניי שאסור לי לבקר את הנהלת המפלגה בפומבי, "כשם שלא עושים זאת ביש עתיד". לאחר מכן ומשהבין שלא ישנה את דעתי, הוא החליט לסיים את השיחה. מפאת כבודו של המנכ"ל ניר רוזן, לא אשתף בפרטים נוספים מהשיחה.
לצערי, איבדתי אמון בהנהלת המפלגה. במצב הדברים הנוכחי, איני יכול להמשיך לפעול עבור המפלגה משום שאיני מאמין בדרכה הפוליטית- דרך של שיסוי, פילוג, הפחדה, שנאה והתרחקות מהחזון הציוני של מפלגת העבודה.
אני קורא מכאן שוב להקדמת הפריימריז ולהחלפת היו"ר, משום שאחרת אנו גוזרים על עצמנו כליה פוליטית וערכית.
אני רוצה להודות לנוער העבודה על מה שהוא עבורי- בית, מקום שבו רכשתי חברים טובים, בת זוג, ידע, כלים ויכולות. תודה מיוחדת לאייל צמיר, שנתן לי את ההזדמנות, סימן את לי הדרך ותמיד היה לצידי לעזור, לתת עצה ולתת כתף. תודה נוספת גם לדבש פוגלמן, הסגנית הכי טובה שיכולתי לבקש.
בהצלחה רבה למועמדים, מאחל לכם שתצליחו להמשיך את דרכה של תנועת העבודה ההיסטורית.
עשיתי מה שיכולתי. תודה על ההזדמנות.
שלכם תמיד,
עומר.
===
המכתב הופץ בקבוצות המפלגה השונות