אני? אני רוצה?

יוסי שריד מעלה זכרונות על הדרך בה נבחרה גולדה מאיר לראשות מפלגת העבודה -

... גולדה היתה אישיות מוגבלת, וכמוגבלת היתה דווקא מקובלת, מאוד. מוגבלותה לא באה לה בשל היותה אשה, גם לא בשל היותה "הגבר היחיד בממשלה", אלא בשל תכונותיה וכישוריה - כזאת היתה אמא. האנגלית המילווקית שבפיה היתה טובה, אך היא לא שיפרה מדיניות רעה. מוטב ללבני שלא תיכנס בנעלי גולדה.

"כאשר מאד שקט כאן/ לאחר הסערה ולפניה,/ אני שומע היטב את צעדיה/ הכבדים כמו את צעדיו של סוהר/ בין התאים המואפלים של מוחנו" (מתוך ספרי "שירים 2003-2005").

במארס 1969 מת ראש הממשלה, לוי אשכול, והנהגת המפלגה-מדינה התכנסה בחשאי להחליט - מי יבוא במקום ההולך. כל ממליכי המלכים והמלכות היו נוכחים: פנחס ספיר ויהושע רבינוביץ וישראל גלילי ולובה אליאב ועוד ארבעה-חמישה מ"חברינו", שאיני מצליח לזכור אותם כרגע; וגולדה ישבה בראש. גם אני השתתפתי בתוקף מעמד לא ברור ובנסיבות מעורפלות שקשה לשחזר.

היתה לישיבה תכלית ברורה, שעליה אין מדברים בקול רם: איך חוסמים את "הטורקים הצעירים", את יגאל אלון ומשה דיין, בדרכם למעלה. שמות של מועמדי קש עלו וירדו, והכל ציפו בדריכות לשם המפורש שיעלה סוף סוף, לאחר כל הסחור-סחור הזה.

אז קם לובה אליאב: "אני חושב", אמר, "שגולדה צריכה להיות ראש ממשלה"; ונימק: "כי היא הכי רוצה". הושלך הס, רק בליעת רוק נשמעה. רבינוביץ נטה להתפלץ וכמו ביקש להקיא, מחה במטפחת זיעה קרה ממצחו; גלילי שוטט כהרגלו אנה ואנה, אחוז שרעפים המכבידים על השמיעה, כלום הוא לא שמע; וספיר, לאחר רגע של דומייה, זימזם מנגינה חסידית ותופף קלות באצבע כבדה; ואני התפוצצתי מצחוק, אבל בלב; פני גולדה התכרכמו בהעוויה של גועל, ונטועה בכיסאה היא סיננה בלי ניע שפתיים: "על מה אתה מדבר בכלל - אני? אני רוצה? אני? רוצה? מה קרה לך, לובה". גם לובה לא היה "נחמד" לטעמה.

לו הושלך רימון הלם בחדר, היינו המומים פחות; לו חשף לובה את בטנו וביצע חרקירי לעינינו - שופך קרביו על השולחן - לא היינו נדהמים יותר. עד היום איני יודע אם את דברו אמר בתמימות או בעורמה, שמפשיטה באחת את המלכה וממליכיה, והם עירומים פתאום; בהזדמנות אשאל אותו.

גולדה נכנעה, כמובן, לדין התנועה. עכשיו, לאחר ארבעים שנה, קשה לי להחליט מה מרתיע יותר - ההתחסדות המתפנקת של גולדה או הרעבתנות לראווה של אהוד וביבי ושאול, וציפי גם.

אל מול המאכערים וקבלני הקולות וראשי החמולות וראשי הוועדים המצעידים בסך, ולמראה הארגזים הנרגזים בדרך אל הספירה - אולי עוד אתגעגע לוועדה מסדרת.

======

המאמר המלאה פורסם במקור בעיתון הארץ בתאריך 26.9.2008.

הרשמה לעדכונים

"לעולם לא אסלח לערבים על שלימדו אותנו להרוג את בניהם."
גולדה מאיר
יצחק רבין - לא נשכח

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי - עמודה ראשית