בן גוריון מכריז מלחמה על השוק השחור

"שיחה זו לא באה לבשר ישועות או לגלות חדשות ונצורות. כוונתה היא הרבה יותר צנועה ופשוטה", הצהיר ראש הממשלה דוד בן גוריון בתחילת דברים שאמר לאזרחי ישראל ב-3 באוקטובר 1950. רגילים היו לשמוע מפיו הכרזות גדולות שעניינן ייסוד, הקמה, מלחמה, מאבק, עצמאות, הגנה ואחדות, ונושאים אחרים שנכתבו בהיסטוריה כבר עם הגייתם. הפעם טיפל בן גוריון במה שכונה למחרת במאמר המערכת של "הארץ" "ענייני-חולין".

בעצם, לא רק עניין חולין, אלא עניין שנוגד את דימויו של העם בישראל כעם מוסרי וצודק, מאוחד כולו למטרת בנייתו בארץ; ושלא כמו גבורתו של העם במלחמת השחרור, שראוי היה לה שתונצח מדור לדור, כאן היה עניין שצריך למחותו מיד: "ספסרות מגונה ופושעת" שפשתה בישראל מאז החל הקיצוב במצרכים. זו נובעת ממחסור אובייקטיבי, אבל גם, הודה בן גוריון בפה מלא, מליקויים בהתנהלות הממשלה: "חוסר תיאום בין משרדי האוצר, האספקה, התחבורה ומסחר ותעשייה", שהוא "אחד הגורמים לליקויים באספקה מסודרת ולחוסר פיקוח מספיק ויעיל".

אבל גם תיקון הליקויים באספקה לא ימחק את השוק השחור בלא שיתוף פעולה של הציבור, הסביר ראש הממשלה. הספסרות, הבהיר, "מעמידה בסכנת קיום את המשק והמטבע שלנו, פוגעת קשה בהמוני העם, משמשת מקור עידוד לגניבות ומעילות ושחיתות, ומערערת יסודות המוסד הציבורי". משתפי הפעולה אינם רק רודפי בצע בודדים "שקוראים להם בשם הנאה שוק שחור", הדגיש ראש הממשלה; "אלא חוגים רחבים ומתרחבים הם שותפים לעבירה". דוד בן גוריון, קבע מאמר המערכת שלמחרת, "גמר אומר לקחת חלק פעיל בעיצוב הקו של מדיניותנו הכלכלית"; ליצור "אווירה מוסרית מתאימה", שהיא "בבחינת אחד התנאים המוקדמים ההכרחיים להצלחת המאמץ של מלחמה בשוק השחור".

עד כמה יוצא דופן היה נאומו זה אפשר ללמוד מאותו מאמר מערכת, אשר נפתח במלים: "ראש הממשלה דיבר אמש אל אזרחי ישראל בנימה שלא נשמעה עדיין מפיו בהזדמנויות קודמות. היתה זו נימה של דאגה רצינית לענייני-חולין; לא קריאה להתנשאות מעל הגבלות השעה והמקום אל הפסגות הנעלות של הייעוד ההיסטורי, אלא פניה להישיר לכת באותו תחום המוקף הגבלות בלתי נעימות אך בלתי נמנעות... הפצרה בציבור שיחדל לפרוק את העול, לאחר שעמד במבחן הדרמטי של מלחמת השחרור. דעתו של ראש הממשלה נתונה לבעיות הכלכלה שלנו, ועובדה זו גרמה לשינוי בסגנון דיבורו, שהוא אופיני למדי. שינוי זה יש לברך עליו; ואם נאומו הבליט ביקורת עצמית ולעתים אף נימה של וידוי, הרי יש לאחל לכל חלקי הציבור, אף לאלה הקרובים ביותר לראש הממשלה, שלא יסתפקו בהאשמת מתנגדיהם הפוליטיים, אלא ילכו בדרכו של מר בן גוריון גם בשטח זה".

את שהחסיר העם במידת מוסר, מילא ראש הממשלה האחראי. הוא גם הדגיש בדבריו את האמונה ב"בצבורנו ובמאור המוסרי הגנוז בנפשו, לפעמים בלי ידיעתו. למרות העייפות וההתפרקות המוסרית שהתפשטה בציבור לאחר המתיחות הדרמטית של מלחמת השחרור, למרות הטרוניות והטענות - הצודקות והבלתי צודקות - נגד הממשלה ונגד המנגנון; נגד הצנע ונגד הקיצוב והפיקוח, למרות התעמולה הפוליטית והפולמוס המפלגתי שאינם נקיים מדמגוגיה נפסדת, למרות העיתונות הצהובה המוסיפה לא מעט לעכירת הרוחות" - מנה בן גוריון את המוקשים הטמונים בתלם המוסרי של העם - הרי צבורנו בכללו נאמן למדינת ישראל וליעודיה הגדולים: בטחון, קיבוץ גלויות, בניין הנשמות".

שבוע אחר כך שיבח את ראש הממשלה, גם אם בטון מתנשא משהו, בעל הטור "בעיניי גר הגר בתוכנו": "תפקידה של הממשלה הוא להביא לידי התנערות זו על ידי מנהיגות אמיצה וכן על ידי שלטון טוב ומעורר בטחון. מר בן גוריון יווכח על נקלה שאוקיה של מנהיגות עדיין שווה בעיני האדם ברחוב יותר מקילוגראם של מרגרינה".

המאמר המלא, פורסם באתר עיתון הארץ בתאריך 3.10.11.

הרשמה לעדכונים

מאמרים דומים

"ביטחוננו תלוי בשלום בין יהודים לערבים בארץ ישראל ובינינו לבין מדינות ערב ... ולשם כך מוצדק לשלם מחיר כבד."
ברל כצנלסון, 1938
יצחק רבין - 2014 C

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי