דגל אחד במאי נישא בגאווה

Thank you for rating this article.

דגל אחד במאי, מונף בגאווה ולא בפחד.

חג הפועלים, אינו אופנה חולפת.

סולידריות חברתית, איננה רעיון ארכאי כי אם כורח המציאות בכלכלה גולבאלית דורסנית.

אחריות המדינה לרווחת אזרחיה הנה חובה ולא זכות.

החזית החברתית בישראל אל לה להכנע לגל העכור כנגד השמאל החברתי (והמדיני) - ביחד ארגוני עובדים כהסתדרות, כוח לעובדים, ויצו נעמת, תנועת ומפלגת העבודה, חד"ש, ש"ס ואגודה ומרצ ואחרים חייבים להמשיך להניף את דגל אחד במאי. כי מיעוטים אסור שיודרו מהמאבק לשיוויון חברתי ואזרחי, כי דרושה "הליכה לקואליציה לרשימה משותפת ערבית-יהודית, כחלק של ממשלה מחוייבת המציאות" הנאבקת על יצירת חברת רווחה בחזון תנועת העבודה ומגילת העצמאות. זאת תהיה "כריתת ברית אזרחית עם ערביי ישראל וגיבוש חזית מרכז-שמאל רחבה ... קואליצייה החייבת לכלול מפלגות ערביות וחרדיות (אך לא אנטי-ציוניות), ימין חברתי ומדיני מתון (אך לא גזעני ולאומני) ומרכז וימין כלכלי (אך לא ניאו-קפיטליסטי חזירי) וכחלק מחזית חברתית-אזרחית-מדינית שתוכל לשנות את המציאות ..." (אסטרטגיית בחירות).

מוקד העשייה החברתית מתקיים בכנסת ישראל ושם תנועת העבודה ההיסטורית ומפלגת העבודה בהווה מייצגת בגאווה וללא מורא ופחד את האדם העובד, את מעמד הביניים, את החלש והמוחלש והקבלות מוצגות, שנה אחר שנה: הסיעה החברתית בכנסת ה19 וגם בכנסת ה20 חבריה מובילים בעשייה חברתית מוכחת בחקיקה ובועדות. סיעת העבודה, לא נרתעת מהשיח הימני-לאומני-קפיטליסטי המתלהם המנסה לתייג אותה כמיושנת, ארכאית ולא רלבנטית - וחג הפועלים, האחד במאי צריך וחייב להשאר היום בו מועלות זכויות העובדים וחובות המדינה כלפי החלשים בחברה על נס.

חברי סיעת העבודה בכנסת עובדים ימים כלילות למען זכויות היסוד של אזרחי מדינת ישראל: איתן כבל בועדת הכלכלה נלחם במתווה הגז ועוולות הממשלה, סתיו שפיר בועדת השקיפות מסירה את המסיכה מעל ההעברות למגזר המתנחלי על חשבון הפריפריה, שלי יחימוביץ' עם חקיקה היסטורית וחשובה לשיוויון חברתי, איציק שמולי מוביל את חזית המאבק למען הגמלאים והמוחלשים, איילת נחמיאס-ורבין פעלה רבות למען הסטודנטים, מיכל בירן בתחום הפנסיה וזכויות סוציאליות, מרב מיכאלי למען זכויות נשים ומיעוטים וכך גם נחמן שי וחיליק בר ואחרים. די לחזור ולהביט במצע החברתי-כלכלי שפרסמה מפלגת העבודה, ערב הבחירות לכנסת ה20, ושאין דומה לו באף מפלגה בישראל כדי להבין את עומק המחויבות של התנועה לנושא: "המשק צמח אבל האנשים נותרו מאחור ובמקום שהצמיחה תשפיע על כל אזרחי המדינה, היא נעצרה על סף דלתו של העשירון העליון. נכסי הציבור עובדים רק עבור המקושרים והחזקים במקום שיעבדו עבור כל אדם במדינת ישראל. המדינה התנערה מאחריותה לאזרח והציבור איבד את האמון במדינה ובתמורה למסים שהוא משלם. על המדינה לחזור ולקחת אחריות. דרושה תפיסה ערכית חדשה, שתוביל למדיניות עקבית ומקיפה, ממנה נגזור פתרונות ארוכי טווח. אלו ייתנו מענה לא רק לבעיות של היום, אלא גם לאלה שיצוצו מחר. צדק חברתי = שוויון הזדמנויות, תגמול הולם לעבודה, כללי משחק הוגנים. צמיחה שוויונית – הבאת הצמיחה לכלל הציבור והפיכתה לכלי שמעודד שוויון. התייחסות ממלכתית לכולן וכולם – בכל העשירונים, בכל הקבוצות והמגזרים, בכל מקום ממטולה ועד אילת. מחזירים את נכסי הציבור לידי הציבור וגורמים להם לפעול לטובת הציבור" (מצע חברתי-כלכלי, שם).

נסיים בקריאת חברים - אין כמו האינטרנציונאל, בנוסח המקור של שלונסקי או המאוחר של חיים חפר להפיח רוח מחודשת בשאיפה לחברה טובה וצודקת יותר ובחזון המניפסט הקומוניסטי שחזה את המציאות שלנו בדיוק מדהים וטור אחד במאי 2015.