אולי אתה צודק, נכבדי, באשר ל"ישראלי המצוי",- הרי גם בבחירת ראש הממשלה "הישראלי המצוי" ואני לא רואים את הדברים עין בעין,- אך אתה לחלוטין טועה באשר לי. אני אינני "שונא מנצחים".
אני רק שונא את מי שדופק אותי. ובישראל,- הרי אתה אמרת,- בישראל אין מצב של win-win situation" " . הטייקון הישראלי לא מבקש רק שיהיה לו די כסף כדי לחיות כמו שייח סעודי גם אם יחיה אלף שנים, אלא הוא מחפש "תוצאה עיסקית",- הוא מחפש להראות לעמיתיו ש"שלו יותר גדול",- ועל כן אצלנו אין אותו המצב שייתכן ויש בשאר העולם, שלטייקון יש בשפע רב אך גם אחרונת שוטפות הכלים במסעדה או אחרונת המנקות של מסדרונות בית החולים מסוגלת,- לפעמים,- לקום בבוקר כשגם על פניה חיוך,- אלא אצלנו הטייקון גם אם כבר עכשיו יש בידו די הון לחיות כמו שייח סעודי גם אם יחיה אלף שנים,- הוא לא ינוח ולא ישקוט כל עוד יידע כי נותר בידי,- ידי שלי,- וזו לא אליגוריה, אני מתפרנס מטיפול בקשישים,- הוא לא ינוח ולא ישקוט כל עוד יידע כי נותר בידי אפילו עוד שקל אחד שהוא יכול גם אותו למצוץ. הוא לא ינוח ולא ישקוט ( היי ! זה עוד שקל בצד המינוס של ה"תוצאה העיסקית !" ) הוא לא ינוח ולא ישקוט כל עוד לא לימד את החמור,- אותי,- איך להפסיק בכלל לאכול.
"שונא מנצחים" ? אני לא "שונא מנצחים". אני שונא את מי שדופק אותי. דופק אותי עד העצם. דופק אותי עד חורמה. דופק אותי בשביל המישחק. בשביל המישחק שלו,- שלהם,- של "שלי יותר גדול". אבל אתה צודק. אני לא דוגמה. אצלנו אלה הנזקקים לבתי התמחוי ( של מתנדבים !!!) מצביעים ביבי. כי באמת הרגש השולט בנו היא הקינאה. מי שנזקק לבתי תמחוי לא שואל איך זה שנבחריו שלו,- שנמצאים שם לכאורה כדי למשוך את השמיכה גם קצת לצד שלו נראה שלכאורה כלל לא בשבילו הם עובדים,- אצלנו, אלה הנזקקים לבתי התמחוי, כשהם רואים גנב הם רק חשים עווית איומה של קינאה. קינאה המהפכת בני מעיים.
"למה, לעזאזל", הם חשים כשהם רואים גנב, "לא נמצא גם אני מספיק קרוב לצלחת, שאוכל לגנוב גם כן". וכל עוד ה"מנצחים" כסילים,- או זחוחים,- מכדי להפנים שהדרך הבאמת יחידה לשרוד היא מצב של "win-win situation", וכל עוד החמור כסיל,- הרי זה טבעו,- מלהטיח בפניהם את התובנה הזאת באותיות ענקיות של אש,- החמור יהיה מת, והרוכב, "המנצח", הכה הדור עד אתמול, ישרך דרכו בבלויי סחבות, ברגל, באבק הדרך.