האגדה מספרת על היציאה של עם ישראל מעבדות לחירות, כאשר המסר המרכזי הוא שעלינו לזכור ולדבר על יציאת מצריים. לא משנה כמה אנחנו "חכמים... וכמה אנחנו יודעים את התורה", האגדה של פסח מזכירה לנו את ההיסטוריה שלנו כעבדים במצריים, כדי שלא נקלע שוב למצב של עבדות או נאפשר שיתרחש עוול דומה למישהו אחר. כנראה שההתדרדרות לעבדות היא מאוד מהירה ולא צפויה, ולכן ישנה חשיבות כל כך גדולה לספר את הסיפור של בני ישראל במצריים "וכל המרבה לספר ביציאת מצריים הרי זה משובח". האגדה שיש לה מרכזיות גדולה בחיים שלנו כיהודים רלוונטית מאוד גם למציאות שלנו היום, לא רק בגלל שהיא אמורה להגן עלינו מפני צוררים כמו פרעה, אלא בעיקר בגלל שהיא אמורה להיות המצפון המוסרי של עם ישראל. בשנים האחרונות החברה שלנו הפכה לחברה משועבדת ומשעבדת, ולכן אנחנו מחויבים בדיוק כמו באגדה להוציא את העם שלנו ואת עצמינו מהעבדות החדשה שבה אנחנו נמצאים היום.
השאלה המרכזית שהעם שלנו צריך לשאול את עצמו בחג הפסח היא מה היא עבדות, ומתי עבודה הופכת לעבדות. כולנו עובדים קשה כדי לחיות, אבל הסכנה היא שלעיתים העבודה תהפוך לעבדות, והעובד יהפוך לעבד חסר זכויות. מהאגדה ניתן להבין שההבדל בין עבודה לעבדות הוא האלמנט של תנאי עבודה, כאשר בנקודה מסוימת תנאי העבודה כל כך קשים שהם גוזלים מהעובד את כל החופש שלו, והופכים אותו לעבד. "ויתנו עלינו עבודה קשה. כמו שנאמר ויעבידו מצריים את בני ישראל בפרך... וישמע ה' את קלנו ויראה את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו". מהציטוט הזה ומפירושים נוספים מסתבר שהעבודה במצריים הפכה לעבדות כאשר המצרים האיצו בעם ישראל לעבוד, לא נתנו לעובדים שום זמן למנוחה והכו את מי שלא עבד מספיק מהר. במילים אחרות העבדות היא תוצר של יחסי עובד מעביד, ולכן אחד הלקחים הגדולים ביותר שנובעים מהאגדה הוא שיש לשמור ולהבטיח לכל עובד את זכויות העבודה הבסיסיות שלו.
"העבדות המודרנית" היא לא רק סיסמה של אנשי יחסי ציבור, ועבור רבים מהציבור הישראלי העבדות קיימת גם היום כאשר אנחנו חוגגים את החופש שלנו. העבדות אומנם שינתה במידה מסוימת את הצורה שלה ואין בה אלימות פיזית, אבל "האלימות כלכלית" שמופעלת בעבדות המודרנית כנגד מיעוטים אוכלוסיות מוחלשות ואפילו נגד מעמד הביניים יכולה לפעמים להיות לא פחות פוגענית. בישראל חיים מאות אלפי מהגרים, מיעוטים, ואזרחים שמתקשים להתקיים בכבוד, והמעבידים מנצלים את העובדים האלה ומאלצים אותם לעבוד בתנאים מחרידים כדי להתפרנס. המעבידים שרוצים למקסם את הרווחים שלהם, גוזלים מהעובדים שהם ברובם עובדי כוח אדם את הזכויות הבסיסיות שלהם כגון מנוחה ותנאי רווחה בסיסיים אחרים, ודורשים מהם מצד שני לעבוד יותר ויותר שעות ולהפיק יותר תפוקה.
אגדת פסח מלמדת אותנו גם משהו לא פחות חשוב לגבי ההנהגה שלנו, שצריכה להנחות אותנו במאבק ליציאה משעבוד. כדי לצאת מהשעבוד הכלכלי של מעמד הביניים ושל המעמד הנמוך, עלינו לייצר מנהיגות ערכית ורוחנית כמו המנהיגות של משה שלא רק תאבק בעבדות, אלא גם תצליח לאחד את העם ולגרום לכולנו לוותר על הנוחות שלנו ולצאת "למדבר הפוליטי" שברחובות, על מנת לייצר מנהיגות טובה יותר עבור הדורות הבאים. המחאה החברתית שהייתה פה בקיץ האחרון הייתה יריית הפתיחה בתהליך הזה, אבל עדיין לא יצרנו את המנהיגות שסוחפת את העם כמו המנהיגות של משה, שהצליחה לסחוף את עם ישראל ל-40 שנה במדבר.
אגדת פסח מזכירה לנו שהעבדות נוגדת את המסורת שלנו, והעובדה שהמדינה לא נאבקת מספיק בתופעה הזאת נוגדת את המסורת של העם היהודי ושל חג החירות שאנחנו חוגגים בימים אלה. ההגנה על עובדים היא חלק מרכזי של חג הפסח, ואסור לנו להתעלם שהיא אחד מהחלקים החשובים ביותר במסורת היהודית. מנהיג כמו נתניהו שמשרת את בעלי ההון ולא נלחם על זכויות עובדים, לכן לא יכול להנהיג עם שכל הנרטיב שלו בנוי על יציאה מעבדות לחירות.