המערכת הפוליטית המפלגתית בישראל נמצאת במשבר, שעלול להוביל לחוסר יציבות שלטונית ולפגיע בתפקוד של השלטון בישראל. המשבר המפלגתי נובע מחוסר היכולת של המפלגות לייצר אידיאולוגיה פוליטיות ברורה ואחידה, שתבדל אותן האחת מהשנייה, בנושאי הליבה שאיתם צריכה ישראל להתמודד בשנים הבאות. כתוצאה מכך קורים שני דברים- הפערים בין קואליציה לאופוזיציה בנושאי הליבה מטשטשים, והפיצול התוך מפלגתי במפלגות שמתמודדות על השלטון במדינה הולך וגדל.
מפלגות השלטון סובלות מהמשבר המפלגתי בצורה חריפה, כאשר הפיצול הפנימי עלול בקרוב להוביל להתפרקות שלהם ולהפלת הממשלה. מפלגת השלטון, שהיא מפלגת הליכוד אינה מצליחה לעמוד בלחץ ומציאות בינלאומית קשה, ולכן ראש הממשלה נאלץ לזוז לכיוון המרכז שמאלה, וזאת למרות שאין לו תמיכה לעשות זאת במפלגתו או בציבור בוחריו. ראש הממשלה נגרר שמאלה גם בסוגיות חברתיות, ובשל לחץ קואליציוני מתקשה להוציא לפועל את המדיניות הליברלית שבה הוא דוגל. מצבה של מפלגת העבודה השותפה הקואליציונית של הליכוד, הוא מצב אף קשה יותר, כאשר יושב ראש המפלגה ברק איבד לחלוטין את התמיכה במפלגה שלו, שנמצאת כבר חודשים על סף התפרקות בגלל ההצטרפות של ברק לממשלה ימנית שבה יושב ליברמן והליכוד.
מפלגת האופוזיציה אינן נמצאות במצב טוב יותר, כאשר גם עליהם משפיע בצורה חזקה המשבר האידיאולוגי שמשפיעה על מפלגות השלטון. קדימה נמצאת במצב של קרע פנימי וסכנה מוחשית להתפרקות, כאשר אין כמעט שום נושא שעליו יש הסכמה במפלגה. בנושא הסדר השלום ובנושא ירושלים אנו רואים התבטאויות סותרות של חברי כנסת מקדימה, וגם בנושא הכלכלי אין שום משנה סדורה או עמדה שמחברת בין חברי הסיעה של המפלגה.
המשבר האידיאולוגי בסופו של דבר יפורר לחלוטין את שיטת המפלגות בארץ, אלא עם כן יעשו המנהיגים של המפלגות הגדולות מעשה, וישקמו את הבסיס האידיאולוגי שלהם. הליכוד צריך לאמץ לעצמו את האידיאולוגיה שעל בסיסה הוא הוקם, ועל בסיסה הוא נבחר ולשמור על הערכים שבהם הוא מאמין. העבודה חייבת לחזור למקורות השמאל מהעבר לשקם את מחנה השמאל, ולנסות לבנות תוכנית פעולה המבוססת על ערכים אלה. במקביל ציפי לבני חייבת להתחיל לנקוט עמדה ברורה בנושאי הליבה שמעסיקים את מדינת ישראל, ולא יתכן כי היא תמשיך לשתוק בסוגיות עקרוניות, רק בגלל שהיא רוצה לשמור על אחדות קדימה. העובדה שמפלגת קדימה היא מפלגת מרכז, לא אומרת שלא צריכה להיות לה עמדה בשום נושא, וכמפלגת אופוזיציה קולה צריך להיות בהיר ונהיר לכולם.
השיטה המפלגתית בישראל תוכל להתקיים רק עם המפלגות יחזרו להיות מפלגות אידיאולוגיות ולא אוסף של אנשים שהחיבור ביניהם הוא רק מקרי. מפלגה היא ראשית כל אידיאולוגיה מחברת, שיוצרת חזון משותף שמכוון ומתווה את פעילות המנהיגות, כאשר ללא חזון זה הפעולות של הממשלה הן מקריות, לא מספיק נחושות, ומשולות לאדם עיוור שמנסה למצוא את דרכו.
ישראל צריכה להחליט האם יש לקבור את השיטה המפלגתית ולעבור לשיטה אזורית או שיש לשקם את השיטה המפלגתית הקיימת שרעבה לבסיס אידיאולוגי.