רבין מתהפך בקברו!
יומיים אחרי שנכחתי בטקס האזכרה הממלכתי לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בהר הרצל, נאומו של ראש הממשלה נתניהו אינו מפסיק להטריד את מנוחתי. כעס על החוצפה? צער על כך שזהו ראש הממשלה שלנו? חמלה על בני משפחת רבין שנאלצו לשבת ולשמוע את הנאום? כל הרגשות הללו מתערבבים.
נתניהו, האיש שעמד על המרפסת בכיכר ציון כאשר מולו כרזות של רבין במדי SS ולראשו כאפיה, מנכס את מורשתו של רבין לעצמו?
יכולתי להסביר כאן באריכות על הקיצוניות הגדולה בין רבין המנהיג שידע לקחת יוזמה ואחריות ולשנות את המציאות שבה אנו חיים לבין ביבי, ראש הממשלה המנוון, הפאסיבי והחרדתי שלנו שמפחד מהצל של עצמו ומקפיד לשלב את איראן ודאע"ש בכל משפט שני במטרה להפחיד גם אותנו. אך אני חושב שמספיק לשים לב לדבריו של נתניהו לקראת סוף נאומו ובהם טמונה כל התורה:
"השלום יבוא כשבכיכרות שקרויות על שם שאהידים יקראו לזנוח את הטרור. כשבאיראן יחדלו לקרוא מוות לישראל. כשאבו מאזן יפסיק לקרוא ליהודים טמאים...".
כן, זה נורא אבל אתם מבינים? השלום יבוא כש..
הוא, ראש הממשלה, אין לו כל אחריות לפעול למען המטרה הזו. לעשות מהלכים שיגרמו לדברים להשתנות.
על כך בדיוק שרה מירי אלוני באותו ערב בכיכר, דקות לפני יריות האקדח שלקחו את חייו של רבין: "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום". זהו תפקידו של מנהיג, זה תפקידנו, ייקח זמן, אבל נשנה כאן את המציאות - ולטובה!
יהיה זכרו של יצחק ומורשתו ברוכים ונר לרגלינו.
עמר
בתמונה- האנדרטה בכיכר רבין הבוקר לאחר הטקס של מפלגת העבודה. (צילום- דני אזולאי).
=================
מעמוד הפייסבוק של בר-לב