הערב יושבים חברי הכנסת הנכבדים, וביניהם כאלה שראיתי הבוקר בדיון שעסק במחדל אברה מנגיסטו שעדיין מוחזק בשבי, רבים, צועקים, מאשימים, משמיצים, מוציאים דיבה ברבים ומתווכחים.
צד אחד טוען שאזרחי מדינה דמוקרטית, שהוקמה בדמם של פליטים חילוניים וחלוצים נרדפים שכלל לא היו דתיים, כביכול מנסה לאלץ את כל המאמינים לנטוש את החובה להגות ולעיין בכתובים, וזאת כדי להבין שצריך לכבד את הזולתים כאילו הם אנחנו, ולא לעשות להם מה שלנו לא נעים.
במציאות, שירות לאומי בכלל לא אוסר על המשרתים את העם ללמוד תורה להנאתם וכאוות נפשם בסיום משמרתם. הטענה כאילו הניסיון להביא לשוויון בנטל הוא לכאורה מזימה מרושעת לבטל את זכותם של המאמינים להמשיך ללמוד, להתפלל ולאכול רק מאכלים כשרים למהדרין היא בעיקר מאמץ להרשים את הבוחרים התמימים ולהתכחש לעובדה הפשוטה והידועה שבדמוקרטיה כולם שווים, אפילו הסחררנים הצעקניים שלא תמיד מדייקים אפילו שבתורה מומלץ להימנע משקרים.
הצד השני, שהוא דמוקרטי, ציוני וחילוני, טוען שהצעת השוויון לא באמת תביא שוויון, שכן רק קומץ אברכים יתבקשו בנימוס לשרת במקום בו אין, חלילה, חיילות ממין נקבה. חברת הכנסת שפיר חזרה לרוב שמחתי על הצעתי לתת לאזרחים שאינם ציוניים רשות לשרת שירות לאומי. אין באמת צורך לתת לתושבים שאינם ציוניים רובים. עדיף שיסייעו בגנים ובבתי חולים, בבניית בניינים לתושבים, בעזרה בחסד, חמלה ורחמים במוסדות סיעודיים או בגידול ביכורים טריים ועסיסיים בתנאים מדבריים שכמובן יהיו לגמרי כשרים.
הצד השלישי מספר שרק בזכותו עכשיו הנושא בוער, ואישית אני קצת מצטער, שכן פעם הצעתי ליאיר להעלות את הבעיה לדיון במקום לוותר, והוא כנראה הסכים שכך אי אפשר יותר. בזכות מאמץ גדול של המפלגה הציונית שאינה שמאלנית מחמת היותה מרכזית לתקן את שגיאתו של בן גוריון, חוסר השוויון בין השבטים בציון היום גרם לריב, צעקות ומדון.
הדיון בכנסת בבוקר בהשתתפות הדר' אילנה דיין, הסרטון שחשף שצה"ל ראה את הבחור צועד דקה אחר דקה וניסה בחוסר הצלחה לעצור אותו, אולי בגלל שהוא לא לקח תרופה, ודיווח מחיילים לשעבר שראו את הטרגדיה, כלל לא גרם למהומה אלא לעגמה שקטה ואכזבה עצובה.
השר קרא ניסה לספר לחברי הישיבה שעדיפה דיפלומטיה שקטה, אבל הודה שאין לו מושג אם הנעדר חי, ואמר שאין עם מי לדבר בעזה, אפילו שזה נעשה בזמן ששוחרר השבוי גלעד בפעם שעברה.
ההורים העגומים, המודאגים והנעלבים ישבו לצד ידידי חיליק בר, שמנסה כבר תקופה מאוד ארוכה לסייע להם ובעבורם הוא ארגן את הפגישה, וסיפרו ביושר קורע לב איזה הרגשה יש להם לגבי מחויבותה של המדינה לאזרחיה. האם מחתה מידי פעם את דמעותיה, והנוכחים כולם בכו בליבם עימה.
לעומת הישיבה היחסית שקטה בבוקר, בערב ראיתי שהייתה מהומה גדולה. אולי כדאי שאסביר למשועממים מה בדיוק הבעיה, שכן היא די פשוטה.
חרדים ודתיים שאינם ציונים לא רוצים להיחשב לשווים בדמוקרטיה הישראלית אלא לנעלים מובחרים ומיוחדים, שלא לומר מובדלים, מופרדים ומפונקים. מחמת אמונתם בהיותם נבחרי העם הם רוצים לקבוע לאחרים את אורח החיים, לומר להם מתי לנסוע לטיולים ומה אוכלים. חוץ מזה, הדתיים לא רוצים לשלוח בנות ובנים מוכשרים ומשכילים לשירות לאומי, אפילו שביקור חולים זה מצווה אצל המאמינים, וכן גם סיוע לסובלים.
לעומתם, החילונים הציוניים מנסים לומר שבדמוקרטיה לכל אחד מותר ללמוד כרצונו ולהאמין במה שנראה לו, אבל האנשים בשחורים רוצים תיאוקרטיה ופטור מתרומה או מילוי חובה, וזה קצת בעיה, שכן התקשורת בין כל הצדדים לא ממש טובה. חוץ מזה, אפליה אינה דרכה של דמוקרטיה בריאה.
לעניות דעתי שירות לאומי יהיה הפתרון הכי פשוט לבעיה, אבל לצערי אינני בטוח שזה באמת יקרה עד שלא תסתיים המריבה. סביר שאחרי שיאושר החוק שאינו שוויוני ולכן לא לגמרי חוקי, בג"ץ יאלץ להסביר לחברי הקואליציה בציון בנימוס שבדמוקרטיה הרעיון המרכזי הוא שוויון.
למעשה, בכל העולם פרט לדבר הפסול שקורה בארצו של המהגר אברהם יהודים מקיימים את עצמם ועדיין הם מאמינים נאמנים וכשרים, מעיינים בלילות ובימים וגם סוגדים לבורא עולם. חוץ מזה, חיי טפילות סחטניים על חשבון הפריירים החילוניים לא ממש חביבים על רוב העם, שסתם עובד קשה מידי בעבור אלא שהשתמטותם וסחטנותם אומנותם.
אני מניח שהתיאוקרטים המזוקנים והלאומנים הנעלבים יאשימו את השופטים וגם את החוקים הדמוקרטים שהם אנטישמים, אבל במציאות זה יקרה רק בגלל שהם לא רוצים לציית לחוקים מחמת אמונתם שהם מובחרים, מיוחדים ונעלים על כל האחרים.
כידוע ליודעים, מי שלא מציית לחוקים מסתבך עם השופטים והשוכן במרומים, ויהודים אמורים כבר לדעת שעם שני אלה לא מתווכחים. כמובן שמותר לחברי הקואליציה בציון וליוזמי רעיון השוויון לחוש שבג"ץ מלא עוכרי ישראל ואויבים ששונאים תורה או יהודים דתיים, אבל במציאות בלי חוקים וציות להם בעצם כבר לא נהיה דמוקרטים.
אישית, אני מעדיף להשתתף בצערם של מצביעים מאוכזבים ולהבין את זעמם על השופטים מאשר להתעלם מעובדת השוויון אחד היסודות הכי מרכזיים במשטרים שבהם האזרחים מצביעים לפי מה שהם מאמינים ובמיעוטים הם מתחשבים. כך נוהגים אנשים מוסריים, נאורים ואנושיים שכן בדמוקרטיה כולם שווים, ולפי התורה כולנו בצלמים, ברואים ויצירים, וזה אפילו כולל פוליטיקאים נכלוליים ועסקנים יהודים בשחורים שמתחזים לכשרים.
פעם כבר דנתי בסוגיה, שכן היא קצת מטרידה, ולמטה מה שכתבתי לפרהסיה.
ציטוט:
בנוסף לחוסר הבנת המציאות והעדר אחדות, החילונים העצלים לא טורחים ועושים הרבה ילדים בעוד שהחרדים צומחים בערך עשר מונים בכל דור, שכן זו הוראתו של השוכן במרומים למשפחות ברוכות חיתולים. כידוע, בדמוקרטיה בדרך כלל סופרים את הבוחרים לפני שמאכזבים אותם, מתעלמים מהם או סתם נכשלים, ולכן בעזרת השם, בקרוב נראה הרבה יותר אזרחים שבאופן דמוקרטי לחלוטין רוצים לראות בציון ממלכה הילכתית, כזו עם בית מקדש וכוהנים.
לפעמים קצת צר לי על החילונים האדישים, שכן הם כנראה בכלל לא קולטים שמאוד סביר שבתום המהפכה השקטה כל הגברים יחוייבו לגדל זקנים, והנשים יתבקשו לשבת בשקט מאחור עם הסלים, כמובן שהן יחוייבו לחבוש פיאות על הקרחות או שביסים, ויאסר עליהן לשיר מיזמורים מתהילים בקולות הרמוניים או, חלילה, שירים ארץ ישראלים יפים.
עד כאן ציטוט.
כמובן שכולי תקווה שהדמוקרטיה קצת תלחם על קיומה לפני שתהפוך באופן דמוקרטי בהצבעה קצרה לממלכה הלכתית חשוכה.
www.RonKraus.com
.
http://cafe.themarker.com/post/3434617