הזדמנות למפלגת-העבודה בשולי תקרית ורבין-ברושי

Thank you for rating this article.

לעיתים, מתוך משבר צומחת הזדמנות חדשה - וזה יכול להיות בדיוק הרגע הזה עבור מפלגת-העבודה והתקרית שאירעה בין חברי-הכנסת ברושי ונחמיאס-ורבין.

על המפלגה להתמודד ציבורית, ערכית ומנהיגותית עם מצבה הרגיש של האישה במרחב הציבורי ולהפוך את המשבר להזדמנות ולהדגים באמצעות הרשומון של הצדדים את חשיבות השינוי התודעתי שעל החברה בישראל (ובכלל) לעבור.

על ח"כ נחמיאס-ורבין לשמש מעצם התנהלותה, דוגמא לאופן בו נשים חזקות תופסות את המרחב הציבורי שלהן ועל ח"כ ברושי להוביל באופן מעשי את השינוי בפער בין התפיסה הגברית לפעולה שאליה כיוון ואיך תוצאותיה לא תאמו את האופן בו נשים תופסות את אותו מרחב ואת אותה פעולה בדיוק.

על מפלגת-העבודה להניע דיון ציבורי על האופן  בו כל צד מציג גרסה סובייקטיבית לאירועים ולהבין איך החברה שלנו ובמאה ה21 מצליחה לייצר רשומון שכזה ואיך עלינו לשנות תפיסות חברתיות כדי להבטיח שלא יחזרו אירועים דומים. איך צד אחד שכיוון לדחוף, נתפס ובצדק בעיני צד אחר כמטריד-פיזית ואיך הדוחף חייב להבין שהמרחב הציבורי הנשי לא יכול ולא צריך לקבל יותר התנהלות שכזו.

נראה כי האירוע, שאין ויכוח שהתרחש, הוא סוג של רשומון - שני הצדדים צודקים וכל אחד מנקודת מבטו הסובייקטיבית - אבל התוצאה אובייקטיבית והיא מגע פיזי שאי אפשר לקבל. האשמה מונחת לפתחן של  ההתניות החברתיות ובתפיסות של מה מקובל בין מכרים ולעומת זאת מה אסור בין גבר לאישה במאה ה21.

האחריות, לעומת זאת, על נבחרי הציבור לשנות תפיסות מיושנות ולהטמיע חדשות.

ח"כ ורבין מסבירה כי "... חבר כנסת אחר נגע בי באופן בלתי ראוי, מקטין ופוגעני לעיני קהל רב ..." ואין ספק כי כאשר הגיבה "... בתקיפות רבה ובחדות הבהרתי לו שהמעשה כל כך חמור בעיני שקשה לי להכיל אותו ולעבור הלאה ..." פעלה נכון. כי "... אין מה להסביר. יש דרך להיות ידידותי, הוא מכיר אותה ..." ולכן "... אין צורך בפטרונות משום כיוון. אבל אל תעזו להקטין את תחושת הפגיעה שלי גם אם אני לא מטפלת בה בדיוק כמו שציפיתם או ציפיתן. רק אני מחליטה על עצמי ..." (תגובת ח"כ ורבין בנושא).

ח"כ ברושי, מצידו מסביר כי "... ישבנו במעגל צפוף ... ח"כ ורבין ... חלפה על פני. נוצרה לצערי הרב סיטואציה שלא הייתה צריכה להתרחש. בשום אופן לא התכוונתי לפגוע ..." (תגובת ברושי בנושא), ובעל-פה מסביר כי היה מדובר בדחיפה (שאינה ראויה בפני עצמה) ולא במגע מכל סוג אחר.

הנפגעת היא ח"כ ורבין-נחמיאס ועל כך אין מחלוקת. אך הטיפול ולמרות שהיא מבקשת להשאר "... סתם בת אדם מן הישוב ...", לא יכול להסתיים שם. כי הדרך המיוחדת בה בחרה חייבת לשמש דוגמא ומופת לנשים אחרות, אבל בעיקר לגברים שהשינוי התרבותי-חברתי במעמד האישה טרם הוטמע על-ידם. וח"כ ברושי חייב לקחת על עצמו את האחריות לייצג את אותם גברים ולפעול כדי לשרש אותה תפיסה ארכאית מן העולם - להסביר מה חשב ולמה כיוון ואיך תוצאות מעשיו לא תאמו את האופן בו נשים תופסות את אותו מרחב ואת אותה פעולה בדיוק.

כי עת משבר, היא גם הזדמנות לצאת לדרך חדשה - על מפלגת העבודה לאחוז בה ולא להרפות ומתוך האחריות שלה לחברה טובה יותר.