לכבוד ח"כ אורלי לוי אבוקסיס, הכנסת
שלום רב לך,
מעולם לא נפגשנו אישית, אך אני כותבת לך עתה כי פגעת בי מאד ורציתי לחלוק אתך את הרגשתי.
אני חברה וותיקה במפלגת העבודה, מסוף שנות השבעים, תמיד הייתי בעלת השקפת עולם חברתית, שוויונית ושוחרת שלום. כך חברתי לקבוצה – ״חוג ערכים" – בה הכרתי את עמיר פרץ, שרוב חבריה תמכו ביצחק רבין.
במשך שנים (אני כבר בת 75) פעלתי במסגרות שונות לקידום השוויון בישראל – שוויון לנשים, למיעוטים ולאנשי הפריפרייה. לפיכך מה רבה היתה שמחתי כשעמיר הביא את ההצעה שמפלגת העבודה וגשר יחברו לריצה משותפת, בדומה לדרך בה אהוד ברק הרכיב בזמנו את "ישראל אחת" עם גשר ומימד.
רבים מחברי טענו שזה צעד מוטעה וכי עמדותייך אינן עולות בקנה אחד עם אלה שלנו. אולם אני טרחתי לקרוא את מצע גשר ובדקתי איך הצבעת בכנסת בנושאים החשובים לי. במהלך מערכת הבחירות האחרונה המשכתי בפעילות, צעדתי עם חברי ברחובות רמת השרון וטלפנתי לוותיקי המצביעים.
ביום חמישי, מספר ימים לפני יום הבחירות האחרונות התכנסנו, לבקשת המטה המרכזי, באולם יד לבנים המקומי. כזכור לך, הגיעו ראשי שלוש הרשימות ותיארו את העתיד הצפוי לנו לכשתוחלף הממשלה הנוכחית.
עמיר פרץ הקדיש חלק ניכר מדבריו לפעולותייך. שיבח את מסירותך, את שיתוף הפעולה ביניכם ואת התקווה ליצור ממשלה חדשה, כן, גם בתמיכת הרשימה המשותפת. ישבת עם כולם על הבמה, חייכת ולא מחית. גם בדברייך לא הבעת כל הסתייגות. זו היתה אחיזת עיניים וגנבת דעת שאין כמותה.
יצאנו מערב זה נחושים להביא שינוי ואז התהפכת עלינו מיד לאחר שנודעו תוצאות הבחירות. וכי לרגע חשבת קודם לכן שגוש המרכז-שמאל יוכל לגייס מספיק קולות ולהקים ממשלה גם בלי תמיכת חברי המשותפת? האם היית כה עיוורת בקריאת המפה? או שהיה זה ניצול ציני שלי ושל חברי כדי הבטיח את מקומך בכנסת?
הפכתי והפכתי בדברים, חיכיתי להסבר שיצדיק את המהפך וזה לא הגיע.
צר לי על עמיר, שנראה כמו אדם שליבו נשבר, וצר לי על מדינת ישראל שקיוותה ליותר. אכזבתני.