26 שנים לנפילתו של ראש הממשלה יצחק רבין בקרב על השלום.
זכיתי להכיר את רבין, תחילה כנער צעיר, כשאבי היה סגן הרמטכ"ל תחתיו.
הפעם הבאה הייתה כאשר אני מפקד צוות בסיירת מטכ"ל, והוא מאשר את מבצע אנטבה. חודשיים מאוחר יותר, הגיע כראש הממשלה ללחוץ את ידי ואת ידי הלוחמים שתחת פיקודי, כאשר מנועי ארבעה מסוקי יסעור רועמים רגע לפני שהמראנו לארץ אויב.
כשפיקדתי על סיירת מטכ"ל והוא שר הביטחון, כמעט מידי יום שישי פקדתי את לשכתו בקרייה, לדון ולהציג מבצעים לאישורו.
ב 3 בנובמבר 1995, טסתי לבקשת משרד רה״מ כאל״מ במיל׳ לפגוש קהילות יהודיות בארה״ב במטרה להסביר את מהותו של הסכם אוסלו.
למחרת הוא נרצח.
אנחנו במפלגת העבודה כיום ממשיכים את דרכו וחזונו של יצחק רבין בכנסת ובממשלה.
חזון של חתירה לשלום, לצד שמירה איתנה על בטחון המדינה.
חזון של שינוי סדרי עדיפויות לאומיים.
בישיבת הפתיחה של הכנסת ה-13, רבין אמר ש"ביטחון איננו רק הטנק, המטוס וספינת הטילים. ביטחון הוא גם, ואולי אף קודם כול האדם – האדם, האזרח הישראלי. ביטחון הוא גם החינוך של האדם, הוא הבית שלו, הוא הרחוב והשכונה שלו, הוא החברה שבתוכה צמח. וביטחון הוא גם התקווה של האדם".
אמר ואנחנו מיישמים.
26 שנים לנפילתו, אך דרכו לעולם לא תמחה ולא תדהה.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.