פוסט לא פופולרי לקראת חג הפסח.
יש הרבה אנשים שעוסקים בפילנתרופיה. מקדישים מזמנם, כספם ומרצם כדי לעזור לנזקקים. אני בתור סוציאל-דמוקרט, מאמין שזה תפקידה של המדינה לדאוג לחלשים, לתת לאנשים את הכלים כדי שלא יגיעו להיות חלשים. מיסים הם לא עונש, הם אמצעי לממש ערבות הדדית וסולידריות חברתית באמצעות המדינה. מתנדבים ועמותות משמשים עלה תאנה למדינה ומאפשרים לה להתנער מחובתה.
יש סביבי הרבה אנשים שעוסקים בפילנתרופיה. מקדישים מזמנם, כספם ומרצם כדי לעזור לנזקקים. אם אלה קשישים, אמהות חד-הוריות עם ילדים, נערים בסיכון או חיילים בודדים ועוד. מצד אחד אני כמובן מעריך ברמה האישית את אלו שמקדישים חלק לא מבוטל מזמנם וכוחם לעזרה לאחרים.
מצד שני, אני אישית פחות מתחבר לזה. כי בתור סוציאל-דמוקרט, אני מאמין שזה תפקידה של המדינה, יחד עם שלוחותיה כגון הרשויות המקומיות, לדאוג לחלשים, ויותר מזה, תפקידה לתת לאנשים את הכלים כל עוד אפשר, כדי שלא יגיעו להיות חלשים. מיסים הם לא עונש, הם אמצעי לממש ערבות הדדית וסולידריות חברתית באמצעות המדינה, ערכים אנושיים ויהודיים בסיסיים. לעומת זאת, אותם מתנדבים ועמותות שמצד אחד עושים עבודת קודש, מהצד שני משמשים עלה תאנה למדינה ומאפשרים לה להתנער מחובתה.
ולכן רוב השנים האחרונות, העדפתי לתרום זמן וכסף דווקא לעמותות אקטיביסטיות ולארגונים לשינוי חברתי, אלו שמטרתם לשנות את המציאות כדי שתהיה מלכתחילה טובה יותר לכולם. ברגע שהבנתי שהזמן הכי טוב לדאוג שקשישים לא יהיו עניים, הוא 20-30 שנה לפני שהם יוצאים לפנסיה, לדאוג שיהיה לכולם חסכון פנסיוני מספיק, ולכן הקמתי עם שותפים את פורום החוסכים לפנסיה בישראל (בקרו באתר www.pension.org.il) ושם אנחנו עושים את הכל, כדי שבעתיד, בסביבות הדור שלי והלאה לא יהיו בישראל קשישים עניים.
===
מעמוד הפייסבוק של רועי מימרן