זו קריאה להצביע נגד ההחלטה לבטל את תפקיד מזכ"ל המפלגה, במושב הוועידה המקוון ב-1/8/22.
עקרונית, מוסד המזכ"ל הוא רכיב יסוד באיזונים והבלמים הדמוקרטיים של מפלגת העבודה וביטולו יהפוך אותה למפלגת שלטון יחיד. מהותית כי אף פעם המזכ"ל לא עצר מיו"ר לפעול להצלחה בבחירות (אהוד ברק בישראל אחת, הרצוג במחנה הציוני ופרץ בחיבור העבודה-מרצ-גשר) ומעשית כי תמיד המזכ"ל היה שם להציל את המפלגה מחורבן (חיליק בר לאחר נטישת ברק וכו').
הדיון אסור שיהיה אישי אַד הוֹמִינֶם - המזכ"ל נבחר דמוקרטית כדי לאפשר לו עצמאות, ממש כמו יו"ר המשמרת הצעירה, יו"ר נוער העבודה, מזכירי מחוזות וסניפים וחברי הכנסת - זו מהותה של מפלגה דמוקרטית, שיש בה מוסדות עצמאיים, דיונים, הזדמנות שווה להתבטא ומשא-ומתן מתמשך על אופיה והם המאפשרים לה להשתקם בכל פעם מחדש.
למעשה, בתקופת הרצוג כיו"ר פעלה ועדה לבחינת הצורך במזכ"ל אל מול מנכ"ל והמליצה לבטל את האחרון ולהחזיר סמכויות מלאות לראשון (וכיום ועדת אשבול, בהחלטת ועידה יוזמת היו"ר המכהנת, בוחנת את מבנה המפלגה כולה).
אני קורא לאווירה של פיוס, הנחת המחלוקות בצד, שילוב ידיים לטובת הצלחת המפלגה בבחירות הקרובות וממש כמו בפגישת הפיוס שקיימו המזכ"ל והיו"ר מיד לאחר ניצחונה בבחירות לתפקיד. עם החזרת סמכויות המזכ"ל, הוא יפעל לתכנון בחירות לכלל מוסדות המפלגה מיד לאחר הבחירות (למזכ"ל עצמו, לסניפים, מחוזות, משמרת צעירה וכו') ולאפשר לציבור החברים.ות לקבוע מי ראוי שישבו בהם.
כמו היו"ר גם מוסד המזכ"ל הינו מוסד נבחר ולא מינוי מטעם ולכן אסור לאפשר ביטולו ע"י נבחר ציבור אחר באופן שרירותי. והרי מי מבקש לבטל את התפקיד? לא ועדת אשבול שמונתה לבקשת היו"ר עצמה ע"י הוועידה להמליץ על שינוי מבני, אלא הנהלת המפלגה שחבריה מינויים אישיים של היו"ר, רק היא מעלה בה הצעות והדיונים בה אינם פתוחים ושקופים לציבור ולכן לא מתנהל בה דיון דמוקרטי אמיתי.
הנימוקים להתנגדות לביטול תפקיד המזכ"ל עקרוניים, מהותיים ומעשיים -
מעשית - מוסד המזכ"ל הוכיח בעבר את חשיבותו להשרדותה של המפלגה בעיתות משבר בתפקיד היו"ר. החל מרענן כהן שהציל את המפלגה מקריסה כלכלית, איתן כבל שעמד כחומה בצורה מול אהוד ברק שביקש להפוך את המפלגה למפלגת שלד ואח"כ בהסדר שמחק את מרבית חובותיה וכן חיליק בר שבפועל הרים את המפלגה מהריסותיה לאחר נטישת אהוד ברק לעצמאות והביא את מיכה חריש במהלך שאיפשר את שיקומה והתחדשותה.
מעשית, הבחירות לכנסת קרובות ומדוע לבצע שינויים מרחיקי לכת במבנה המפלגה סמוך אליהן? הרי רק לפני כשנה, נימקה היו"ר הנוכחית את דחיית הבחירות למוסד המזכ"ל בדיוק בנימוק של סמיכות לבחירות לכנסת.
מהותית, כי אף פעם מוסד המזכ"ל לא מנע מהיו"ר להוביל את המפלגה להישגים בבחירות לכנסת והרכבת ממשלה. החל מאהוד ברק וישראל-אחת, דרך יצחק הרצוג והמחנה הציוני שהביאו הישגים גדולים למפלגה ועד עמיר פרץ וחיבור העבודה-גשר-מרצ שהוכח ככישלון בקלפי ובכלל.
מהותית, כי ההצעה סותרת החלטת ועידה ביוזמת היו"ר להקמת ועדת-אשבול לבחינת מבנה המפלגה והפועלת כ-8 חודשים וטרם הגישה מסקנות. האם עין ערך להחלטות הוועידה? מדוע לא להמתין למסקנות ועדת אשבול שאמורה לשקול את מכלול השיקולים ואז לקיים דיון רעיוני ולקבל החלטה? מה הדחיפות לפתע?
עקרונית, כי תפקידו של מוסד המזכ"ל להוביל את המפלגה פנימה, לשמר את מוכנותה לבחירות, לשמור על קשר עם הסניפים והפעילים ולהבטיח רציפות תפקודית ולאפשר ליו"ר מרחב פעולה שקט להוביל את המפלגה החוצה, לייצר חיבורים ושיתופי-פעולה, לייצר מסרים, לפנות לקהלים ולהוביל אותה בבחירות לכנסת ועד להרכבת ממשלה.
מוסד המזכ"ל מהווה מאזן לאינטרס היו"ר למשכן את עתיד המפלגה לטובת ההצלחה הנקודתית בבחירות. כאמור ולצערנו כמעט כל יו"ר מאז אהוד ברק העדיף למשכן את עתיד המפלגה לטובת הישג אישי מיידי כלשהו ובלי מזכ"ל מכהן לא היה מי שיישקם את ההריסות.
כי ולצערנו, יו"ר המבקש לעצמו שלטון יימצא תמיד בניגוד עניינים אל מול האינטרס הגדול יותר של המפלגה ואחד מהביטויים המובהקים שלו הוא תפקיד המנכ"ל (ושוב יובהר, הדיון אינו אישי אַד הוֹמִינֶם והאנשים עצמם בתפקיד ראויים כולם ואנשי מפלגה ותיקים ומצויינים).
נזכיר מראש כי בתקופת הרצוג כיו"ר הוקמה ועדת בחינה לנושא וזו המליצה לבטל את תפקיד המנכ"ל ולהחזיר סמכויות מלאות למזכ"ל. הרציונאל במקור היה שבאותו הזמן כיהן חיליק בר כמזכ"ל וח"כ במקביל. אלא שאז נבחר אבי גבאי שכאמור ביקש לעצמו ארגז כלים שהוכח כהרסני.
את תפקיד המנכ"ל יזם אהוד ברק במטרה להפוך את העבודה למפלגת שלד. אחריו אימצו יושבי הראש את הכרסום במעמד המזכ"ל ועד אבי גבאי שביקש 'ארגז כלים' שבדיעבד הוכח כהרסני וריסק את המפלגה. עמיר פרץ, שבא אחריו, אימץ גם הוא גישה דומה ועד היו"ר המכהנת שלא החזירה את הגלגל לאחור אלא מגדילה לעשות ופועלת כעת לבטל את מוסד המזכ"ל לגמרי.
יש הטוענים כי תפקיד מנכ"ל פותר את הבעיות התפעולויות - טעות. כמו למעלה, נדרש לבחון זאת לא על בסיס אישי אַד הוֹמִינֶם העוסק במי שיושב בתפקיד המזכ"ל או המנכ"ל אלא במהות. המנכ"ל הינו מינוי אישי של היו"ר ולכן מצוי בניגוד עניינים מובנה. איך יכול לעסוק בניהול בחירות ליו"ר, לרשימה או לכול מוסד אחד ואם המשרה שלו נמצאת על כף המאזניים? יהיה האדם טהור מידות ככל שיהיה, אי אפשר לצפות ואי אפשר לדרוש ממנו כי יצליח לנתק את עצמו מניגוד העניינים בו הוא נמצא. ולצערנו יש אינספור החלטות קטנות וגדולות של מנכ"לים (מאז שירי וייצמן אצל אהוד ברק, ציון סוקי אצל אבי גבאי, רועי שינדלר אצל עמיר פרץ ועד להיום) שיעידו על התנהלות ששירתה את היו"ר ולא את המפלגה.
כך, גם הנהלת המפלגה היא בפועל מינוי אישי של היו"ר ולכן גם היא בניגוד עניינים מובנה. ההנהלה באה להחליף את מזכירות לשכת המפלגה שעל פי החוקה נבחרה דמוקרטית מתוך הלשכה, וזו בתורה נבחרה על-ידי הוועידה והסניפים. לכן ייצגה את החברים.ות באופן ישיר וללא מחוייבות אישית וללא ניגוד עניינים. גם הלשכה, כמו המוסדות האחרים, צריכים להיבחר ובהקדם האפשרי.
אין עוררין, כי נדרש רענון ושינוי במבנה המפלגה ההיסטורי והתאמתו למציאות המשתנה של רשתות חברתיות, אילוצי תקציב, מגבלות מגפת קורונה וכו'.
אבל, שינוי כזה חייב שיתקיים אך ורק במסגרת דיון רעיוני רחב, פתוח ויסודי שיתקיים בסניפי המפלגה ובוועידה וישוקף וינוגש לכלל ציבורי חברי.ות המפלגה ויעלה להצבעה במוסד אותו ייסדה יו"ר המפלגה - "מליאת החברים" (כלומר הצבעה בקרב כלל חברי וחברות המפלגה).
ההצעה לביטול מוסד מזכ"ל המפלגה, ביחד עם העובדה שלא התקיימו בחירות לסניפים, ליו"ר המשמרת הצעירה, לשכה ומזכירות לשכה, מזכירי המחוז ועוד - למעשה הופכת את מפלגת העבודה למפלגת שלטון יחיד נעדרת דמוקרטיה כלשהי. וכאלו, צעירות ויפות לא חסרות במרחב הפוליטי בישראל - אז מה הועילו חכמים בתקנתם.ן?
והרי דיון רעיוני, שיתוף החברים.ות, פעילות בסניפים, שיח והחלפת רעיונות הם המנוע של מפלגת העבודה - יביאו מצטרפים.ות חדשים ויכניסו אנרגיות חדשות לקראת הבחירות ואחריהן.
כמי שתמך ביו"ר הנוכחית מתחילת הדרך ופעל להצלחתה, אני עדין מאמין בה וביכולת שלה להצעיד את המפלגה להצלחות. כמי שרואה ביו"ר הנוכחית עדיפה בהתאמה לראשות הממשלה על פני החלופות בדמות יאיר-לפיד הפרזנטור חסר עמוד השדרה הרעיוני ובני גנץ שמעלותיו כגנרל לא רלבנטיות להתרפסותו בפני נתניהו וכניסתו לממשלת החדלון. מצד אחד ומצד שני הכיר מקרוב את פעולתם של המזכ"לים השונים מרענן כהן, דרך איתן כבל, אופיר פינס, חיליק בר וכיום ערן חרמוני ואת תרומתם הבלתי ניתנת לערעור לחוסנה ושרידותה של המפלגה.
אני מרגיש שהרווחתי את הזכות, להתנגד להתנהלות הנוכחית של היו"ר בענייניה הפנימיים של המפלגה ולקרוא לכם.ן להתנגד להצעה לסדר לביטול תפקיד המזכ"ל.
תעשה טוב היו"ר אם תפעל לאחדות השורות, תמשוך את ההצעה לסדר לוועידה, תחזיר למוסד המזכ"ל את סמכויותיו, לצד קביעת תאריך לבחירות חדשות לתפקיד (סביר שרק אחרי הבחירות לכנסת) ותתמקד בהובלת המפלגה במי הבחירות הסוערים - בגיבוי מלא של החברים.ות והמוסדות כולם ובראשם מוסד המזכ"ל.
באשר למתמודדים בפריימריז לרשימת העבודה לכנסת, חדשים כותיקים - מדוע לא נשמע קולכם? נגד או בעד הצעת ההחלטה! מי שלא משמיע קולו בנושא כה משמעותי, כביטול מוסד היסטורי וחיוני במבנה המפלגה, הרי שאינו מבין כלל את מהות תפקידו כשליח ציבור בלתי-תלוי של החברים.ות, הסניפים והפעילים. שתיקתכם מעידה כאלף עדים על מי ראוי שנצביע עבורו ומי לא.