על הבעיה הפלסטינית, חולשת הרשות, האחריות הישראלית ומה אפשר לעשות? ובעיקר, איך כל ניסיון לקבור את הסכסוך הישראלי פלסטיני והפסקת החתירה לפתרון שתי מדינות, תוביל אותנו למדינה חד-לאומית וקץ החזון הציוני.
"התפרקות הרשות והרחבת השליטה הישראלית לכדי סיפוח דה־פקטו, צפויות להוביל להיעלמות רעיון שתי המדינות ולהעצמת רעיון המדינה האחת. גם אם סיכויי ההצלחה של תהליך מדיני בעת הנוכחית אפסיים, הוא משמר על הפרק את רעיון שתי המדינות, מעכב את חלופת המדינה האחת, וקריטי להמשך קיומה של הרשות. על ממשלות ישראל לבנות מחדש ערוצי קשר אפקטיביים להנהגת הרשות, במקום לעשות דמוניזציה לראשיה".
אלוף משנה אודי אבנטל, בשרשור טוויטר מרחיב:
מגמת העליה ברף הטרור, בעיקר בצפון השומרון, ברורה. מתחילת השנה היו באיו"ש כ-140 אירועי ירי לעומת 98 ב-2021 ו-19 ב-2020. מהן סיבות העומק לגל הטרור? כיצד על ישראל לטפל בבעיה? ולמה זה כל כך מורכב? שרשור מנקודת מבט ביטחונית-אסטרטגית.
בכירי מערכת הבטחון בישראל מאבחנים באופן דומה את הסיבות להתרחבות הטרור והשימוש בנשק חם נגד כוחות צה"ל הנכנסים לערי איו"ש (בדגש על ג'נין ושכם) לפעילות סיכול. הם קובעים כי הסבר השורש למצב זה הוא וואקום משילותי של הרשות הפלסטינית והימנעות מנגנוני הבטחון שלה מפעילות סיכול אפקטיבית.
ר' השב"כ מזהיר כי מעמד הרש"פ ברחוב נחלש ... וכי נכנסנו ל"מעגל סגור" של ריבוי צירי טרור, היעדר טיפול מספק ע"י מנגנוני הבטחון של הרשות בשל משילות מוגבלת, שמחייבת פעילות סיכול ישראלית כל לילה. זו בתורה מביאה לנפגעים פלסטינים ולירידה נוספת במעמד המנגנונים (לצפייה בדברי ראש השב"כ, לחצו).
הרמטכ"ל כוכבי אומר כי "אזלת היד" של המנגנונים הפלסטיניים באיו"ש היא שיוצרת אזורים שבהם לטרור קל לפרוח ולהתפשט. ר' אמ"ן אהרון חליווה מדגיש כי עדיף היה "שלא נצטרך לעצור כל לילה עשרות פעילי טרור ושהרשות תעשה זאת... וכי מדובר באינטרס עמוק שלה לייצב את משילותה" (לצפייה בדברי הרמטכ"ל, לחצו).
אז ראש השב"כ אומר ש"ראשית הצירים להרגעת השטח היא בהעצמת פעילות אפקטיבית של המנגנונים הפלסטינים". ראש אמ"ן מבהיר מצדו כי נדרשות פעולות ברמה הביטחונית והלאומית "כדי לייצב את הרשות הפלסטינית, וכי מדובר באינטרס ביטחוני ישראלי" (לצפייה בדברי ראש אמ"ן, לחצו).
למעשה הדרג המקצועי אומר לקברניטי המדינה כי קיומה של הרשות הפלסטינית ותפקודה התקין הם נכס עבור ישראל. בדיוק 29 שנים להסכם אוסלו השבוע (13 בספטמבר) מתברר שוב כי לרשות שקמה מתוקפו יש תפקיד חיוני בניהול חייהם של הפלסטינים באיו"ש ובהבטחת מציאות ביטחונית יציבה וסיכול טרור.
יש טענה שאזלת היד של המנגנונים בג'נין ושכם היא מדיניות מכוונת ומימוש דירקטיבה של הנהגת הרשות. בעיני זו טענה שלא מחזיקה מים. הרשות חפצת חיים. שליטה בשטח היא אינטרס חיוני עבורה, כמו שאומר ראש אמ"ן, והרמת ראש של הטרור ומפגני הכוח של חמאס במחוז ג'נין מאיימים על עצם קיומה.
כי הם, כמו הרשות כולה, בתהליך היחלשות ארוך שנים. בנוסף, העלייה במספר ההרוגים הפלסטינים במסגרת החיכוך הגובר בין חמושים לכוחות צה"ל, מסבכת את יכולת המנגנונים לפעול נגד תשתיות הטרור מחשש שיוקעו כמשת"פים של ישראל.
בשלושה עשורים התרגלנו לקיומה של הרשות לצידנו כמובן מאליו, אבל חשוב להבין כי תרחיש התפוררותה כמערכת שלטונית אינו תיאורטי. למה?
א. Raison d'Être - הרעיון על בסיסו קמה הרשות, ובלעדיו אין לה זכות קיום הוא מימוש השאיפות הלאומיות הפלסטיניות באמצעות מו"מ והסדרה מדינית. הרעיון הזה הולך ונחלש מול דרך ההתנגדות המזוינת שמציעה חמאס, והסקרים מראים זאת בבירור. אמון הציבור הפלסטיני ברשות ובדרכה יורד בחדות. הימנעות ישראלית מפגישות עם אבו מאזן ופסילה מראש של מו"מ דוחפות את הנהגת הרשות, המחפשת אג'נדה, לצעדים מדיניים לעומתיים. סדר יום כזה מקרין לשלילה על המוטיבציה של המנגנונים, שאמנם מכילים עימותים ומשמרים תיאום ביטחוני ערכי עם כוחותינו, אבל מאבדים לגיטימציה וכאמור נתפשים כמשת"פים.
ב. מצוקה תקציבית ושחיתות - הרשות פועלת תחת אילוצים תקציביים מחריפים, וסובלת מחוסר ודאות כלכלי כרוני. בהיעדר תוחלת מדינית הצטמצם העניין של המערכת הבינ"ל והאזורית בסכסוך הישראלי-פלסטיני ובהתאם פחת גם הסיוע הכלכלי לרשות, הסובלת משחיתות מושרשת, ולמנגנוניה הביטחוניים.
ג. "אזור הדמדומים" - אנו נמצאים בשלהי עידן אבו מאזן, שהסתלקותו עלולה לפתוח מלחמת ירושה הרסנית לרשות ולהאיץ תהליכי הקצנה בשורות ההנהגה הפלסטינית. מאבקי הירושה כבר מתרחשים מתחת לפני השטח, והמועמדים להחליף את אבו מאזן צפויים לאמץ עמדות אנטי ישראליות כדי לזכות באהדה ציבורית.
בשורה התחתונה, היעדר אופק מדיני, בסיס לגיטימציה מצטמק, אי ודאות כלכלית, לחצים פוליטיים וייאוש – מציבים סכנה ממשית לעצם קיום הרשות כמערכת שלטונית מתפקדת לאורך זמן, באופן העלול לערער את האינטרס הכלכלי והאישי של בכיריה בהמשך דרכה.
שקיעה הדרגתית של הרשות מייצרת איום אסטרטגי רב־ממדי על ישראל. ברמה המעשית, האחריות לכלל ההיבטים של חיי היום־יום של מיליוני פלסטינים באיו"ש תעבור אל ישראל, בלי שיש בידה מנגנונים ומערכים ביורוקרטיים מתאימים, או מקורות לתקציבי העתק שיידרשו, המוערכים בעשרות מיליארדי שקלים בשנה.
בשטח צפוי להחריף החיכוך בין צה"ל לאוכלוסייה, וכפי שאנו כבר מבינים יידרש עיבוי כוחות מתמשך — שירתק את צה"ל למשימות שיטור וביטחון שוטף על חשבון קשב ומשאבים לההתמודדות עם אתגרים במעגל שני ושלישי. ברמה המדינית יגברו משמעותית הלחצים, תישחק הלגיטימציה של ישראל ויפגע מעמדה.
משמעויות חמורות לא פחות צפויות גם מבחינת ההיבטים התפישתיים והרעיוניים. התפרקות הרשות והרחבת השליטה הישראלית לכדי סיפוח דה־פקטו, צפויות להוביל להיעלמות רעיון שתי המדינות ולהעצמת רעיון המדינה האחת, שכבר כיום קונה לו אחיזה גוברת בזירה הפלסטינית.
רוב הציבור הפלסטיני, מבקש להימנע מפגיעה אנושה באיכות חייו, ועשוי להעדיף שוויון זכויות אזרחי — בציפייה להבשלת תהליכים דמוגרפיים, שימחקו כליל את הרוב היהודי בין הנהר לים. על רקע כל אלה אין פלא שבכירי מערכת הבטחון קוראים לייצב ולחזק את הרשות ומנגנוניה לפני שיהיה מאוחר מדי (לדברי ראש השב"כ, לחצו).
כוחות הבטחון חייבים להמשיך בסיכול הטרור, כדי למנוע פיגועים, במיוחד ערב החגים והבחירות בישראל. במקביל, כפי שמדווחים עמוס הראל ויניב קובוביץ, במערכת הביטחון בוחנים דרכים לחזק את המנגנונים ולהותיר להם יותר מרחב פעולה בצפון השומרון.
זה כיוון נכון שכבר נוסה בהצלחה בעבר, אבל רק לאחר שצה"ל והשב"כ דיכאו במשך כמה שנים את גל טרור המתאבדים של האינתיפאדה השנייה. זאת בין היתר באמצעות פעילות רצופה בשטחי A לפירוק תשתיות הטרור (מה שזכה לכינוי "כיסוח הדשא"), ולסיכול פיגועים בעורף כמו אלה שחווינו במרץ השנה.
ב-2008, אחרי שהשטח נוקה והטרור דעך, הוביל שליח הנשיא בוש, הגנרל ג'ונס, מאמץ משולב בטחוני-אזרחי-כלכלי לחיזוק משילות הרשות ומנגנוניה בג'נין ("פרויקט ג'נין"). התוצאות היו מרשימות. בהובלת ראה"מ הפלסטיני סלאם פיאד, חוק וסדר שבו לג'נין כולל למחנה הפליטים, האנרכיה נעלמה והטרור רוסן.
לצד שימור נוכחות צה"ל בשטח לסיכול טרור ומניעת השתלטות חמאס על איו"ש — תנאי הכרחי לכל תהליך חיובי — על ישראל לחזק את הרשות הפלסטינית בכל דרך, לעודד את כלכלתה, לפתח את תשתיותיה ומוסדותיה ולנקותם משחיתות, ולהחיות את התהליך המדיני.
גם אם סיכויי ההצלחה של תהליך מדיני בעת הנוכחית אפסיים, הוא משמר על הפרק את רעיון שתי המדינות, מעכב את חלופת המדינה האחת, וקריטי להמשך קיומה של הרשות. בנוסף, על ממשלות ישראל לבנות מחדש ערוצי קשר אפקטיביים להנהגת הרשות, במקום לעשות דמוניזציה לראשיה.
האם "פרוייקט ג'נין 2.0" אפשרי היום? זה יהיה קשה בהרבה. אין בישראל ממשלה יציבה, אין תהליך מדיני כמו אז ("אנאפוליס"), אבו מאזן בשלהי כהונתו וימיו, וראה"מ הנוכחי, אשתייה, חלש וחיוור. בתנאים אלה הישועה לא תבוא מהמנהיגים ונשאר לסמוך על כוחות הבטחון שלנו שיעשו את הדבר הנכון.
====
הטור המלא והמקורי פורסם בטוויטר בתאריך 17/9/22