בבחירות האלה, מפלגת העבודה השיגה את אחת התוצאות הגרועות, המבישות והמחפירות בתולדותיה. מפלגה שבשיאה זכתה ב-56 מנדטים, ורק לפני שנים ספורות זכתה ב-24, צנחה אל סף אחוז החסימה. בלבו של הכישלון הזה ניצב הקמפיין המפלגתי. קשה להעלות על הדעת קמפיין כושל, מנותק, וחסר היגיון כמו הקמפיין שניהלה המפלגה בבחירות הללו.
הטעות הראשונה במעלה הייתה נטישת השדה הכלכלי-חברתי. המדינה סובלת ממשבר דיור קשה, מיוקר מחיה שפוגע בכל בית, ממערכות בריאות, רווחה וחינוך שכבר שנים עומדות בפני קריסה. הנושאים שמטרידים ביותר את הציבור הם הנושאים הכלכליים והחברתיים, ומפלגת העבודה היא היחידה שמציעה פתרונות אמיתיים בנושאים אלה. ולמרות זאת – המפלגה לא עסקה כלל בתחום. ש"ס, מפלגה שבמשך עשרות שנים יוצרת ומשמרת מלכודות עוני לנתחים שלמים של הציבור, מפלגה שתמכה בקיצוצים אנטי-חברתיים בכל שנותיה, תפסה את משבצת הדאגה לנזקקים. שלטים של ש"ס ביכו את המצב הכלכלי, פיתו מיליוני בני אדם בתלושי מזון חינם, ומפלגת העבודה – יוק.
על חשבון הנושאים הבוערים ביותר לציבור, פנתה המפלגה, כהרגלה בשנים האחרונות, אל הנישה, אל הנושאים השוליים ביותר על סדר היום הציבורי. עם כל הכבוד (ויש כבוד) לפמיניזם, לזכויות להט"ב ולזכויות נשים, הנושאים הללו לא מכריעים בחירות, לא מניעים את תומכי המפלגה לקלפיות בהמוניהם, ובוודאי לא מביאים למפלגה קהלים חדשים, בגוש שלנו ומחוצה לו. הטעויות הללו עלו לנו בקולות רבים, שנמשכו אל מפלגת האוויר החם של לפיד, ואל המסרים המתמרכזים של גנץ. גולת הכותרת הייתה כמובן "האוטובוס למניעת הטרדה מינית" שהושק ברוב הדר יומיים לפני הבחירות. אין ספק, סימון על הרצפה באוטובוס גדוש באנשים הוא זה שימנע הטרדות מיניות, ויניע מיליונים אל הקלפיות.
ההתמקדות בנושאים שוליים צעדה יד ביד עם התמקדות בציבורים מצומצמים. הציבור האתיופי, הדרוזי, הרוסי, הערבי, קהלים שלמים נזנחו על ידי המפלגה. שיח רדוד וחסר אחיזה על רכבת קלה בשבת (בגוש דן, כמובן) הרחיק גם מצביעים מסורתיים והמריץ את יריבינו בגוש הנגדי, ובמקום לצאת לשטח, ולחרוש את כל הארץ לאורכה ולרוחבה, המפלגה הסתגרה בדל״ת אמותיה. נטישת השטח כרוכה באופן ישיר בעובדה, שכבר זמן רב הסניפים מוזנחים ומוסדות המפלגה קופאים על שמריהם. התוצאות, אפילו ביישובים המזוהים עם המפלגה – לא איחרו לבוא.
רבים קוראים ליושבת ראש המפלגה להניח את המפתחות. בה בעת, הפחד (הבלתי מוצדק) מפני עריפת ראשים עדיין נפוץ למדי במפלגה. אך הבעיה עמוקה וחמורה יותר. ההתנהלות הכושלת של המפלגה בבחירות היא רק שיאו של תהליך שנמשך כבר מספר שנים, שבו מפלגת העבודה נטשה ציבורים רחבים, דחקה את עצמה לשוליים, והותירה את מרכז הבמה הפוליטית למפלגות אווירה ריקות וחסרות שורשים, שתפסו את מקומה של העבודה בלב הציבור הישראלי. החלפת ההנהגה איננה העיקר – דרוש שינוי חד, עמוק וחריף בתפיסותיה של העבודה, בהתנהלותה, ובמיצובה כמפלגה. ככל שנמהר להבין זאת – כך ייטב.