הבטחת ההצלחה של התהליך הדמוקרטי של בחירת היו”ר בפריימריס
יחד עם מזכ”ל המפלגה , חיליק בר, אני רואה את אחריותי העליונה לפעול להצלחת התהליך הדמוקרטי של בחירת היו”ר בפריימריס. אני מדגיש את הנקודה הזאת, משום שההתמודדות עם סכנת הקריסה של מפלגת העבודה בעיקבות דרך כהונתו של אהוד ברק כיו”ר ואופן פרישתו המפתיע מהמפלגה יצרה צורך בפתרונות חירום וקיום פריימריס לבחירת היו”ר בכללים של אלתור, שיש עמם בעיות רבות. קיום הפריימריס עם ההתמודדות והיריבות האישית הכרוכים עמם מחייב מאמץ גדול מצדי,מצד המזכ”ל המפלגה, ועדת הבחירות, בית הדין של המפלגה והלשכה – לשמור על הכללים לפי החוקה ולפעול למען המאחד במפלגת העבודה.
במקביל לתהליך הדמוקרטי של ההתמודדות לקראת הפריימריס לבחירת היו”ר, אני רואה מחובתי להמשיך ולהוביל את התהליך של גיבוש הזהות האידיאולוגית והפוליטית של מפלגה העבודה. אחד מסימני המשבר הקיצוניים של תקופת אהוד ברק היה היעדר דיונים לקבלת החלטות בדרך דמוקרטית בנושאים כלכליים וחברתיים, מדיניות שלום וביטחון דמוקרטיה וממשל, שלטון מקומי וכו’. היעדר זהות והיעדר מדיניות הם בעיני הסיבה העיקרית לירידתה של מפלגת העבודה ממעמד של המפלגה הראשונה במדינה עם 44 מנדטים עד 1996 , למפלגה קטנה עם 13 מנדטים בכנסת בהנהגת אהוד ברק.
אין מנהיגות ללא דרך, אין תמיכה במפלגה ללא זהות ומדיניות. לכן, בחודשיים שנותרו,אמשיך לפעול כדי לקדם את התהליך של יצירת זהות למפלגת העבודה בהחלטות בלשכה ובועדות הרעיוניות. תהליך זה חייב להימשך בהנהגה של היו”ר שייבחר בפריימריס בספטמבר, והוא צריך לראות בזאת נושא בעדיפות הראשונה ביחד עם מזכ”ל המפלגה – חיליק בר.
המשימה השלישית שאקדיש לה את מאמציי בחדשים שנותרו לי בתפקיד,היא יצירת האסטרטגיה והכלים לקיום הקשר של מפלגת העבודה עם הציבור בישראל. אחרי פרישתו של אהוד ברק, הטיפול המיידי במשבר הצריך מאמץ שהופנה פנימה כלפי חברי המפלגה תוך חידוש החיים הדמוקרטיים במוסדות המפלגה. כמו כן, נאלצנו לטפל במשבר הארגוני והכספי. עם בחירת היו”ר בפריימריס, מפלגת העבודה צריכה לעשות מאמץ גדול לחידוש הדיאלוג עם הציבור הרחב על בסיס הזהות המחודשת של המפלגה ותוך בניית המנהיגות המתחדשת בנוסף לבחירת היו”ר. לשם כך יש לגבש אסטרטגיה מתאימה ולבנות כלים חדשים. הכלים החדשים יהיו מבוססים בעיקר על הטכנולוגיות החדשות שהתפתחו בשנים האחרונות ואשר שינו את העולם בו אנחנו חיים. האינטרנט, הפייסבוק, הטוויטר וטכנולוגיות תקשורת אחרות יצרו עולם תקשורת , אתו נוכל להגיע לקשר הדוק עם אזרחי ישראל. אלה גם אמצעים שעלותם מצומצמת לעומת העלויות ששימשו את המלגות בתקופות ובבחירות קודמות. העבודה בנושא זה בחודשים הקרובים תעשה תוך שיתוף כל המועמדים ליו”ר המפלגה, וכמובן, מזכירות הלשכה והלשכה.
בנוסף להגדרת המשימות לעצמי לחודשיים שנותרו לכהונתי כיו”ר זמני, ברצוני להעיר הערה לגבי נושא מרכזי שמפלגת העבודה צריכה להתייחס אליו:
המחאה החברתית המתפשטת במדינה, בעיני יש בתופעה של המחאה החברתית המתפשטת במדינה משהו מעודד ביותר. המחאה המתרחבת מסמלת את העובדה שהציבור הישראלי ובעיקר הדור הצעיר , הינם אנשים שאיכפת להם מהמתרחש במדינה ובחברה. שנים של הידרדרות חברתית והתפתחות כלכלה שהתנכרה לבני האדם – לוותה בטענה שהציבור בישראל אדיש. ובכן – הוא לא!
השאלה היא מה מפלגת העבודה צריכה לעשות לאור התופעה של המחאה החברתית?
ראשית עלינו לשים לב שהאנשים במאהלים ובהפגנות – מוחאים נגד כל הממסד הפוליטי ובצדק מטילים את האחריות גם על ממשלות קודמות ולא רק על הממשלה הנוכחית. מפלגת העבודה , בהתנהלותה בשנים האחרונות – לא נתפסת על ידם כחופשית מאחריות למחדלים ולבעיות. לכן, חשוב שנימנע מהתנהגות פופוליסטית קלת דעת, בניסיון לזכות בנקודות עקב תנועת המחאה; ניסיון כזה גם נועד לכישלון.
אם כך, מה אנחנו צריכים לעשות?
תנועות מחאה – כאשר הן מצליחות, יכולות למקד את תשומת הלב לבעיות, כישלונות והזנחות חמורות שגרמו לתופעות חברתיות קשות. מעצם טבען, תנועות מחאה אינן ערוכות ליצור פתרונות ומדיניות שתשנה את התנאים שגרמו למחאה. אנחנו עדים לעובדה שראש הממשלה ושרי הממשלה מגיבים בצורה היסטרית לתנועת המחאה, ומייצרים מדי יום ביומו יזמות משתנות וסותרות ,כאשר ברור שאין להם מושג מה בעצם הבעיות ומה הפתרונות האפשריים. הדבר שמפלגת העבודה צריכה לעשות לדעתי, זה לפעול בצורה מקצועית ורצינית כדי לנתח את הבעיות בתחומים השונים ולגבש מדיניות ופתרונות אמיתיים לבעיות החברתיות; זה כולל בראש ובראשונה את נושא הדיור, שם יש בעיה קונקרטית שפתרונה תלוי בשינוי מדיניות כוללת – כאשר לדעתי המוקד צריך להיות בנייה ציבורית בשכירות לחסרי דיור ולזוגות צעירים.
בעיה שנייה קונקרטית שדורשת שינוי גישה ומדיניות היא נושא הרפואה הציבורית והרופאים. ראש הממשלה – הינו שר הבריאות והעובדה שלא נשמע קולו בנושא הזה מראה שהוא לא מבין את חומרת הנושא למדינה ולאזרחיה. העובדה שהשאירו את המשא ומתן לפקידות האוצר מול הרופאים – משמעה שהתייחסות לנושא הוא שגרתי – כמו כל סכסוך עבודה אחר. אינני מאשים את פקידות האוצר האחראית למו”מ – כיוון שהם פועלים במסגרת מקצועית מוגבלת. נושא הרפואה חייב להפוך לנושא של עדיפות ראשונה במדיניותה של כל ממשלה. מפלגת העבודה צריכה להגדיר לעצמה זאת כמטרה מרכזית ולפעול בכוון זה.
מובן שבעיית הפערים החברתיים לא מתמצים בשני הנושאים שהוזכרו. הועדה החברתית כלכלית של המפלגה בראשותו של ח”כ אבישי ברוורמן החלה לפעול לגיבוש מדיניות של מפלגת העבודה בתחומים אלה.