כל הממסד הוותיק של המפלגה שאני ראיתי תמך בעוז במר הרצוג,
בשאיפה קיומית נואשת שמפלגת העבודה בקטע של בחירה בין תמיכה באדם הפשוט העובד לבין תמיכה בעסקן הקומבינטור תהיה ( תמשיך להיות ) העתק מושלם של הליכוד.
כל אלה המלאים אימה קיומית נוכח הסיכוי ששלי יחמוביץ תוכל לבצע את המהפך שלה במצב הקיים.
כל הללו, עשרים וחמישה אחוז, יצביעו כולם, עד האחרון, למי שיטרפד את עלייתה של שלי.
ארבעים האחוז אשר לא הצביעו יכלו לתמוך בשלי.
אבל הם אלה ש"לא היה בראש שלהם" לטרוח עד הקלפי.
ואופיים,- או העדרו המוחלט של אופיים,- לא ישתנה בין הסיבוב הראשון לשני.
במשיכת כתפיים די מרוצה אני קובע כי לפחות הצהרתית מפלגת העבודה היא כבר היום "המפלגה אשר בעד העובדים ולא בעד הקומבינטורים".
אף בעצב גדול אני אומר כי לכאורה כך רק מבחינה הצהרתית.
וכי בסיבוב השני,- בתמיכתם של כל אלה האחוזים חלחלה ואימה מפני פגיעה אפשרית במעמדם של מי שכל פרנסתם מקומבינות וקשרים ועסקנות,-
מר עמיר פרץ ייקח, ובגדול.