מאבות תנועת העבודה, הוגה דעות, עיתונאי ואיש מעשה - עמד מאחורי הקמת סולל בונה, קופת חולים כללית, המשביר, עיתון דבר, בנק הפועלים ועוד ובכך הניח את היסודות למשק החברתי והכלכלי של מדינת ישראל לדורות. מרכזיותו בחיי הארץ והישוב, באה לידי ביטוי בליווי ארונו על-ידי עשרות אלפים ברחובות תל-אביב וכ-7,000 נוכחים בקבורה בבית העלמין על שפת הכינרת ומתוך בסה"כ כ-500,000 בני הישוב היהודי באותה תקופה.

"הארי שבחבורה, מורה הדרך, מאיר לכל הדורות הבאים, המוח, המצפון והפה של התנועה, מדריך נאמן לנוער ליישוב ולעם ... איני מכיר בדורנו מישהו הדומה לו בתבונתו, בחזונו, בכנותו, בעוצמתו המוסרית והאינטלקטואלית, בעומק הבעתו ובברק סגנונו, בכתב או בעל פה, באומץ לבו, בחושיו, וכמובן במסירותו האין סופית" (דוד בן גוריון).

"היום 76 שנה למותו של ברל כצנלסון ז"ל, מורה הדרך של תנועת העבודה. איש חזון ורוח ולא פחות מכך איש של מעשה. הקים ויצר מפעלות אדירים. לצערי לא זוכה למעמד הראוי בהיסטוריה של מדינת ישראל ולמשקל הסגולי של תרומתו. הדבר הנכון לעשות הוא להנציח את פועלו וזכרו בחוק (בדומה לחוק ז'בוטינסקי)" (ערן חרמוני, מזכ"ל מפלגת העבודה 2020).

עיתון דבר הקדיש את עמודו הראשון לפטירת מייסדו ועורכו הראשון.

בבוקר ה-26 בפברואר 1969 צילצל הטלפון בביתה של גולדה מאיר, ומזכירת הממשלה, יעל עוזאי, הודיעה לה על מותו של ראש הממשלה, לוי אשכול. "אוי געוואלד", הגיבה מאיר ומלים אלה מיטיבות גם לבטא את תקופת כהונתה. באותה תקופה, שנה וחצי אחרי מלחמת ששת הימים, רוב ההתנחלויות עוד לא הוקמו ועל כן אפשר היה לסגת מהגדה בקלות יחסית. אך מאיר חששה להמשך שלטונה של מפא"י, והתנגדה אפילו לנסיגה מסיני ומעזה. זו היתה ההחמצה הגדולה בתולדות המדינה. היא הובילה למלחמת יום כיפור.

מקובל לשבח את מאיר על תפקודה בימי המלחמה, אך לבד מזה, הזיכרון הישראלי נטה עד כה להעריך את תקופת כהונתה ככישלון. מירון מדזיני, הביוגרף שלה, מאמין שיש להעריכה מחדש על יסוד חומר שנפתח למחקר ב-19 השנים שיצאו מאז פירסם לראשונה את הביוגרפיה שלה. כבר אז טען שבשנים שקדמו למלחמת יום כיפור, לא החמיצה מאיר את השלום ולטענתו המסמכים החדשים מחזקים הערכה זו.

ליל הלמידה למורשתו יתקיים ביום ג' 3.8.21 בשעה 21:00 בזום, בקישור.

יוזמת: חברת הכנסת מרב מיכאלי 1280/24

הצעת חוק ברל כצנלסון (ציון זכרו ופועלו), התשפ"א–2021

התקיים במסגרת מקוונת ולקחו בו חלק מאות חברי מפלגה ומתעניינים ונשאו דברים עמיר פרץ, ערן חרמוני, אהרון ידלין, אסף ענברי, גילי גופר, יערה בר און ויצחק טיים.

התקיים במסגרת מקוונת ולקחו בו חלק מאות חברי מפלגה ומתעניינים ונשאו דברים מזכ"ל העבודה ערן חרמוני, השר נחמן שי, חברת הכנסת אמילי מואטי, יו"ר נוער העבודה ליאור ליוברסקי ואחייניתו של ברל דיתה.

{youtube}tcUiw6uh_Y8|1{/youtube}

המכתב נחתם ע"י כ200 אישים מהישוב ובהם ברל כצנלסון, הנרייטה סולד, ש"י עגנון, אברהם הלוי פרנקל (רקטור האוניברסיטה העברית) ואיתם עוד רבים ממנהיגי הישוב.

בי"ד באב, ארבע ימים אחרי טורו בי' באב הוא רושם -

שני כוחות ניתנו לנו: זיכרון ושיכחה. אי אפשר לנו בלעדי שניהם. אילו לא היה לעולם אלא זיכרון, מה היה גורלנו?

היינו כורעים תחת משא הזיכרונות. היינו נעשים עבדים לזכרוננו, לאבות אבותינו. קלסר פנינו לא היה אז אלא העתקה של דורות עברו. ואילו היתה השכחה משתלטת בנו כליל – כלום היה עוד מקום לתרבות, למדע, להכרה עצמית, לחיי נפש?

השמרנות האפלה רוצה ליטול מאיתנו את כוח השכחה, והפסידו – מהפכניות רואה בכל זכירת עבר את “האויב”, אך לולא נשתמרו בזיכרון האנושיות דברים יקרי ערך, מגמות נעלות, זכר תקופות פריחה ומאמצי חירות וגבורה, לא היתה אפשרית כל תנועה מהפכנית, היינו נמקים בדלותנו בבערותנו, עבדי עולם.

דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב ויש שהוא נאחז במסורת הקיימת ומוסיף עליה, ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות, חושף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן, מחזיר לתחייה מסורת קדומה, שיש בה להזין את נפש הדור המחדש. אם יש בחיי העם משהו קדום מאד ועמוק מאד, שיש בו כדי לחנך את האדם ולחסן אותו לקראת הבאות, האם יהא בזה ממידת המהפכה להתנכר לו?