אל מול הפקרת אזרחי ישראל על-ידי נתניהו, העבודה-גשר בראשות עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס מציעה השקעה. השקעה בעובדים ובחולים. השקעה בילדים, בזוגות הצעירים ובקשישים. השקעה בכל הישראלים. השקעה באמצעות העלאת ההוצאה האזרחית בישראל וצמצום שיעורי אי השוויון והעוני הגבוהים. השקעה באמצעות לקיחת אחריות של המדינה על אזרחיה.
יו"ר מפלגת העבודה ח"כ עמיר פרץ ויו"ר גשר: "16 שנה אחרי הנאום של השמן והרזה, סובל 'האיש השמן' של נתניהו מאנורקסיה כלכלית וחברתית קשה. משקי הבית בישראל חיים מהלוואות ודירוג האשראי שלהם ברצפה. הטרגדיה של הכלכלה של נתניהו היא שאמנם דירוג האשראי של ישראל הוא AA+, אבל דירוג האשראי של משפחת כהן מחדרה הוא BB-. אזרחי ישראל מופקרים בחדרי המיון הקורסים ובתחבורה הציבורית הצפופה. הם מופקרים בשוק עבודה פוגעני ובשוק דיור אכזרי", הוסיפה אורלי לוי- אבקסיס, "אזרחי ישראל מופקרים על-ידי ממשלה ששמה רווחים לפני רווחה. אנחנו נחליף את ההפקרה העקבית של נתניהו בהשקעה באמצעות לקיחת אחריות של המדינה על אזרחיה".
ח״כ איציק שמולי סיכם: ״מיליוני ישראלים בקושי מצליחים להחזיק את הראש מעל למים. אנחנו פונים היום לגמלאים ולזוגות הצעירים, לשכירים ולעצמאיים, לרופאים וגם לחולים ומבקשים את האמון שלכם״.
לפי דו”ח בנק ישראל מ-2017, ההוצאה הממשלתית בישראל על חינוך, בריאות ורווחה היא כמעט הנמוכה ביותר מקרב מדינות ה-OECD. מצב זה מקשה על הממשלה להפנות משאבים לצעדי מדיניות שיבססו את צמיחת המשק לטווח הארוך ויצמצמו את שיעורי העוני והפערים החברתיים. על-פי בנק ישראל, הממשלה צריכה להוסיף 130 מיליארד ₪ לתקציב המדינה השנתי כדי להשתוות למדינות המובילות בשירותים לאזרחים.
את הכסף שהממשלה חוסכת על השקעה בשירותים החברתיים, משלימים אנחנו, האזרחים. כך בעוד שהחוב של המדינה, הולך וקטן, החוב שלנו – של משקי הבית, הולך וגדל. ככה נראית הפקרה.
לחצו פה למצע מפלגת העבודה לכנסת ה-22.
נתניהו מפקיר את המשפחות הצעירות בישראל. העבודה-גשר תשקיע בהן. השקעה שתושג בבנייה של 200,000 דירות ב-5 שנים, על-ידי המדינה, ובאמצעות הקמת מסלול ליסינג לדירה: מערך בעלות משותפת בין הרוכש למדינה על מנת שהמשפחות הצעירות יוכלו להתחיל מתשלומים נמוכים ללא הון עצמי.
בעשור האחרון מספר המשכורות הנדרשות כדי לרכוש דירה בישראל זינק מ-99 משכורות בשנת 2009 ל-146 משכורות היום. במקום לקחת אחריות על משבר הדיור, נתניהו מפקיר את המשפחות הצעירות לחסדיהם של כוחות השוק- הבנקים, הקבלנים ובעלי הדירות. משבר הדיור לא ייפתר בתכניות קטנות ובהגרלות, אלא באמצעות בנייה של 200,000 דירות ב-5 שנים, על-ידי המדינה.
כך בדיוק ישראל העלתה ושיכנה 2 מיליון עולים. לא השוק עשה את זאת, אלא המדינה. הבנייה תבוצע על קרקע ממשלתית באזורי הביקוש, על-ידי קבלנים שישכרו על-ידי המדינה. חלק מהדירות ימכרו לציבור במחירים נמוכים ממחירי השוק היום, חלק ישתלבו במאגר הדיור הציבורי תוך הרחבה ניכרת של הקריטריונים לזכאות, וחלק מהדירות יעברו למערך של ליסינג לדירה.
ישראל היא בין המדינות הבודדות במערב שלא מספקת לילדיה חינוך ציבורי חינם מגיל 0. כנראה שהממשלה חושבת שילד נולד בגיל 3.
כשהילדים שלנו כבר מגיעים לבית ספר, שם החינוך אמור להיות חינם, אנחנו מוציאים מהכיס שלנו אלפי שקלים בשנה על תשלומי הורים.
תשלומי ההורים שנגבים מאתנו קפצו ב-350% בשבע שנים ועומדים היום על 4.6 מיליארד שקל בשנה. זאת ועוד, תשלומי ההורים הם גם אחד הגורמים לאי-השוויון במערכת החינוך: רמת ההשכלה תלויה ביכולת הכלכלית של ההורים. כשמדברים על יוקר המחיה, זה לא רק המחירים של המוצרים בסופר, זה בעיקר הכסף שאנחנו מוציאים על שירותים חברתיים שאמורים להינתן בחינם. במקום הפקרת הילדים העבודה-גשר בראשות עמיר פרץ מציעה השקעה. חינוך ציבורי חינם מגיל 0, ולקיחת אחריות ומימון של המדינה על אותם שירותים שניתנים היום באופן פרטי על-ידי תשלומי הורים.
חוק ביטוח בריאות ממלכתי שחוקקה ממשלת רבין קבע שמערכת הבריאות הציבורית בישראל תהיה מושתתת “על עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית”. בעשר שנות כהונתו נתניהו הפך עקרונות אלה למילים ריקות מתוכן.
ההוצאה הציבורית בישראל על בריאות ביחס לתל”ג נמוכה ב-50% מהממוצע במדינות ה-OECD. ישנם כ–1.7 מיטות לאלף נפש בישראל, לעומת כ–3 מיטות לנפש במערב.
אם רק לפני שמונה שנים משך ההמתנה הממוצע בתור לרופא יועץ היה 16.4 יום — הוא זינק היום ל–23.4 יום בממוצע. על ההפקרה של הממשלה מפצים הכיסים שלנו, האזרחים.
בין 2010 ל–2016 קפצה ההוצאה שלנו על ביטוחים משלימים של קופות החולים ועל ביטוחים פרטיים של החברות המסחריות ב-60%.
מ–2,372 שקל לאדם בשנה ב–2010 ל–3,787 שקל ב–2016.
העבודה-גשר תקדם תכנית חירום לאומית לשיקום מערכת הבריאות, המבוססת על ארבעה עקרונות: (1) קיצור זמני ההמתנה בחדרי המיון ובהפניה לתורים לרופאים מקצועיים. (2) תוספת 500 מיטות אשפוז בשנה. (3) ביטוח סיעוד ממלכתי. (4) הגדלת תקציב סל התרופות ל-750 מיליון ₪ בשנה.
אף קשיש לא יאלץ לחיות מהכנסה הנמוכה משכר המינימום (כולל סיוע בדיור). מינימום 6,000 ₪ נטו לקשיש יחיד, 9,000 ₪ נטו לזוג.
בשנת 2018 נתניהו וכחלון הוסיפו לקצבת הזיקנה 6 שקלים בלבד.
מתוך תקציב מדינה של 400 מיליארד ₪, 6 שקלים לקצבת הזיקנה של האנשים שבנו את המדינה – ההורים והסבים של כולנו.
קצבת הזקנה העלובה בישראל עומדת על 1,535 ₪ ליחיד ו-2,037 ₪ לזוג. מאז 2003, כשנתניהו כיהן כשר אוצר, קצבאות הזקנה בישראל אינן מוצמדות לשכר הממוצע במשק אלא למדד המחירים לצרכן, ולכן הן הלכו ונשחקו.
בעולם המפותח, קצבת הזקנה עומדת על כ-40% מהשכר הממוצע; אך בישראל, הקצבה עומדת על כ-20% מן השכר הממוצע.
סכום זה אינו מאפשר לאדם אשר הגיע לגיל קצבת הזקנה לכלכל את עצמו, לרכוש תרופות או לממן טיפולים רפואיים וסיעודיים הנדרשים לו. במקום הפקרת הקשישים בישראל, העבודה-גשר תשקיע בהם ותבטיח שאף קשיש לא יחיה בעוני.
השכבות החלשות בישראל מוציאות שיעור גדול יותר מהכנסתן על מוצרי יסוד מאשר השכבות המבוססות. גורם מרכזי הוא המע”מ. אמנם המע”מ חל על כולם באופן “שווה”, אך ככל שההכנסה העודפת של האזרח גבוהה יותר, כך החלק ממנו שהולך למע”מ יותר קטן, ולהפך.
בשנים האחרונות עלה המע”מ מספר פעמים. צעד זה אינו מביא בחשבון את העובדה שכל העלאה בו מעלה את נטל המס על האוכלוסיות החלשות ביותר.
הטלת מע”מ באופן פרוגרסיבי היא חובתה המוסרית, האתית והכלכלית של המדינה ודרך להקטין את ההוצאות בקרב משקי הבית מהעשירונים החלשים ביותר. בעוד שנתניהו מפקיר את השכבות החלשות לשוק המזון והצריכה היקר, העבודה – גשר תשקיע בהם על-ידי מעבר למע”מ דיפרנציאלי בשיעור של 0% – 5% על 100 מוצרי יסוד.
ציבור העצמאים והעסקים הקטנים בישראל מהווים מנוע לצמיחה, תעסוקה ומוביליות חברתית אך במקום לחזק אותם, הממשלה מפקירה אותם ומתעלמת מהם. העבודה-גשר תקדם שני צעדים מרכזיים לחיזוק העצמאים והעסקים הקטנים בישראל:
דמי אבטלה לעצמאים – במטרה להפחית את הסיכון הכלכלי הכרוך בהקמת עסק חדש, יש לספק רשת ביטחון חברתית גם לעצמאים. מומלץ לעשות זאת במסגרת קרן ייעודית נפרדת שתנוהל בביטוח הלאומי ותקנה זכאות לדמי אבטלה.
מימון אשראי לעסקים קטנים – לאור חשיבות התזרים בסיכויי השרידות של עסק קטן מוצע להגדיל מיידית את תקרת הזכאות להוצאות חשבונית מס רק בקבלת התמורה ל-10 מיליון ₪ בשנה ובכך להכפיל ויותר את מספר העסקים הזכאים לכך.
כל אחד מאיתנו עלול להזדקק לשירותי מערכת הרווחה: כולנו עלולים להפוך לאנשים עם מוגבלות; כולנו עלולים לאבד את עבודתנו; לילדים של כולנו עלולים להיות צרכים מיוחדים. מזה 15 שנים שנתניהו שוחק ומפריט את מערכת הרווחה הישראלית. העבודה-גשר מבטיחה להשקיע בה באמצעות 4 צעדים מרכזיים:
העלאת קצבאות הנכות לגובה שכר המינימום – כי נכה הוא לא חצי בן אדם, וכי גם לאנשים עם מוגבלות מגיע להתקיים בכבוד.
הגדרת ‘רף מינימום לקיום בכבוד’ הקבוע בחוק וקביעה כי קצבת הבטחת הכנסה לא תהיה נמוכה מרף זה. בשלב ראשון, העלאת קצבת הבטחת הכנסה לגובה 67% מגובה שכר המינימום, בהתאם להמלצות וועדת אללוף.
חקיקת חוק יסוד זכויות חברתיות: קביעת מחויבות המדינה לאזרחיה בחוק יסוד, במגוון תחומים: דיור, חינוך, בריאות ורווחה. הגדרה בחוק של הזכות לשיקום בקהילה לאנשים עם מוגבלויות מכל הסוגים.
שילוב אמיתי של ילדים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה.
סך הכל השקעה בתכנית הכלכלית חברתית: 30 מיליארד ₪
קל להבטיח חינוך, בריאות ורווחה, קשה יותר לומר מאין יגיע הכסף. העבודה-גשר בוחרת לומר את האמת- כדי לעבור מהפקרה להשקעה, בעלי ההכנסות הגבוהות יצטרכו להחזיר יותר לחברה שבה הם חיים. בצד זה, אנו נגדיל את יחס חוב-תוצר ל-65% (כפי שהיה ב-2014), כי לא ייתכן שבעוד שהחוב של המדינה הולך וקטן, חוב משקי הבית הולך וגדל ואנחנו מוציאים יותר ויותר כסף על חינוך ובריאות.
סך הכל הכנסה ממקורות תקציבים: 30 מיליארד ₪