יחי ה-1 במאי!
נגיף הקורונה גוזר עלינו ריחוק חברתי. בעקבותיו, שכירים ועצמאיים, פועלים וסוחרים, נאצלים לצמצם או להפסיק את פעילותם לחלוטין, במקרה הטוב - סופגים הפסדים קשים, ובמקרה הפחות טוב - מאבדים את מקור פרנסתם ומפעל חייהם.
אבל, מעז יוכל לצאת מתוק.
בעוד הנגיף הוא גזירה, הפגיעה בפרנסה יכולה להימנע. מי יכול לעשות זאת? המדינה. זהו בדיוק תפקידה.
מעז יכול לצאת מתוק.
נכון, כבר נעשו צעדים שמוכיחים כי המדינה מבינה את תפקידה, וכי "היד הנעלה” כשמה כן היא - לא קיימת, ואסור שנמשיך להמתין לה. אך לא די בהם.
בימים אלה דווקא חשיבותם של העבודה המאורגנת, רשתות הביטחון החברתיות - ומעל לכל, אחריות המדינה לאזרחיה כולם, בעיקר ברגעים הקשים שלהם, מוכיחים עצמם.
השנה, קברניטי השוק החופשי לא ילעגו עוד לסוציאל דמוקרטים ולא יתהדרו בהישגי השוק החופשי. השנה, חג הסולידריות החברתית לא מצויין בתהלוכות, אך הוא רלוונטי מתמיד בימים בהם נזקי נגיף הקורונה משיבים את הנושאים החברתיים לראש סדר העדיפויות בישראל.
אצלנו, הנושאים החשובים האלה תמיד היו שם, ותמיד יהיו שם.