הבוקר לפני 20 שנה נסגר השער מאחורי החייל האחרון שיצא מלבנון

Thank you for rating this article.

הבוקר לפני 20 שנה נסגר השער מאחורי החייל האחרון שיצא מלבנון. נסגר השער על 18 שנות סיוט שבהן ישב צה"ל בלבנון, הרג ונהרג. היציאה מלבנון היה הישג פמיניסטי לכל דבר ועניין.
מיעוט מאתנו היו נגד השהיה בלבנון לאורך כל הדרך. אבל גם בקרב הרוב, בהסתכלות לאחור, זה נראה הזוי: איך לא יצאנו קודם? מה היה לנו לעשות שם אחרי כל כך הרבה זמן?

ואז באו "ארבע אמהות". בשנת 97, קמה תנועה של נשים פמיניסטיות, הראשונות שהיה להן אומץ להגיד בקול רם שצה"ל נמצא בלבנון ללא תכלית. מח"ט גולני לשעבר, שמואל זכאי, קרא להן "ארבע סמרטוטות". חיים יבין אמר לזהרה ענתבי, אחת המייסדות 'מה את מבינה, את מדברת מהבטן'. אבל היא ענתה לו 'ואתה מדבר מהאשכים?' והן לא ויתרו.

במשך שלוש שנים הן גייסו גנרלים בדימוס ואת הציבור הישראלי.

זאת היתה תקופה של פריצה גדולה בפמיניזם בארץ: בזמן שעשיתי עם נשים פמיניסטיות בתקשורת כמו טלי ליפקין שחק וכרמלה מנשה את המאבק הציבורי הראשון נגד פגיעה מינית ואלימות כלפי נשים, נתנו גם רוח גבית אדירה לארבע אמהות.

20 שנה חלפו מאז שיצאנו בלבנון אבל אנחנו עדיין מבוססות ומתבוססות ביהודה ושומרון. כשכבר לא נהיה שם, ונתחיל לבנות מחדש את מדינת ישראל בלי השליטה בעם אחר, נסתכל אחרונית ולא נבין איך לא יצאנו משם קודם.

היום, יש 50 אלף נשים בתנועת נשים עושות שלום, שמתנגדות לסיפוח וקוראות להסכם מדיני. נשים שלא מפחדות להגיד בפה מלא את המילה שיצאה מהאפנה - שלום.

20 שנה ליציאה מלבנון, הרבה בזכות ארבע אמהות. היום יש לא רק אמהות אלא גם הרבה יותר מפקדות. אנחנו כנשים, כפמיניסטיות, חייבות להרים בכל הכח את הדגל של אי-מלחמה, של בטחון באמצעות שלום. הרבה גברים הצטרפו אז לארבע אמהות. גם היום, אנחנו חייבות ויכולות לעשות את זה.

====

מתוך עמוד הפייסבוק של ח"כ מיכאלי