כנס "ירח 2021" לציון 77 שנים למותו של ברל כצנלסון ז״ל, מורה הדרך האידיאולוגי של תנועת העבודה. "הארי שבחבורה" כפי שספד לו בן גוריון ומקיימים ליל למידה 'ירח עיון' למורשתו.
התקיים במסגרת מקוונת ולקחו בו חלק מאות חברי מפלגה ומתעניינים ונשאו דברים מזכ"ל העבודה ערן חרמוני, השר נחמן שי, חברת הכנסת אמילי מואטי, יו"ר נוער העבודה ליאור ליוברסקי ואחייניתו של ברל דיתה.
* מתנצלים על תקלת התאמה בין התמונה לקול בסרט
ערב טוב לכולם, מודה לכם על השתתפות המאוד מכובדת, מכל רחבי הארץ וזה לא דבר מובן מאליו. שאנחנו מתכנסים ביום שכזה באמצע השבוע בערב וכדי לציין את מורשת ברל כצנלסון כאשר מציינים השבוע 77 שנים למותו. האירוע הזה חשוב ואסביר, ברל לא היה סתם עוד בן-אדם אלא דמות מאוד משמעותית בחיים של היישוב טרם הקמת המדינה ובפרט בחיי תנועת העבודה. הוא היה המנהיג האידאולוגי, מורה הדרך הרוחני של תנועתה עבודה וההשפעה שלו הייתה עצומה ולמרות שלא היה לו תפקיד פוליטי רשמי במנגנון המפלגתי. אבל היה דמות מופת. לא רבים יודעים, אבל בן גוריון שעל שולחן העבודה שלו בבית בן-גוריון מופיעה תמונה של ברל. הייתה לו הדעה של ברל, העמדה של ברל, תו התקן של ברל. הוא טבע בהספד של ברל, שהתתפו המוני אדם בלוויה בקיץ חם במושב כינרת, את האימרה "הארי שבחבורה".
ברל היה נוהג לעשות "ירח עיון" כל קיץ חודש שלם של סמינר ארוך, היה דמות מופת עם חיבור מיוחד לנוער ולדור הצעיר.
קצרה הידיעה מלפרט על כל המעלות והעשייה שלו. הוא שילב, שילוב מאוד מיוחד בין אדם שהוא איש מעשה שהקים מפעלות שהיו התשתית למדינה הזו. מצד שני איש רוח וספר, איש מוסר.
כמה דוגמאות לשם המחשה וכדי להבין, כי לא כולם בציבור מכירים את הדברים האלו. למשל תפילת היזכור, שכולנו שומעים מדי שנה ביום הקשה יום הזיכרון. לא רבים שיודעים שהיא מבוססת על הנוסח שכתב ברל בעיתון דבר לאחר קרב תל-חי. או לא יודעים רבים, שערך טוהר הנשק שהוא בסיס באתיקה של הצבאית של מדינת לישראל, מבוסס ונעוץ גם הוא במה שברל תבע בימי ההבלגה, "יהיה נשקנו טהור ולא נכתים נשקנו בדם נקיים".
ברל היה אקטיבסיט, ציוני בכל רמ"ח אבריו אבל איש מוסר.
ובשנה שעברה חברנו יצחק טיים, דיבר על מאבק החשוב שניהל כנגד עוולות חברתיות והגזענות שהופגנה נגד העולים מתימן במושבה חדרה. מאבק הירואי.
וכולנו דיברנו בשנת הקורונה, איזה יופי שלמדינת ישראל יש קופות חולים שיכולות לחלק חיסונים. זו תשתית של ברל שהקים את קופת החולים של העובדים.
ויש עוד דברים רבים.
כמובן גם לא אוכל להתעלם, כי ברל יצר חיבור מאוד מיוחד בין המהפכה הציונית ובין החיבור למסורת ישראל - בין החדש ובין הישן.
הוא זה שמבחינה פוליטית, שדחף וזה מוסר השכל עבורנו, היה מאלו שדחפו בכל הכוח תמיד לאיחוד כוחות במחנה הפוליטי של תנועת הפועלים והשמאל הציוני.
באנו לדבר על כל המפעלים האדירים שהקים ואם זו ההסתדרות, דבר, המשביר, סולל בונה, קופת חולים, בנק הפועלים. לצערי הרב, לא זכה בהיסטוריה של מדינת ישראל למקום הראוי לו. אחד הדברים שניסנו לקדם בזמנו בבית ברל, גיבשנו הצעת חוק לציון מורשתו של ברל כצנלסון ובדיוק כמו שיש חוק לציון מורשת ז'בוטינסקי - אחד המנהיג האידאולוגי של תנועת הפועלים, אחד המנהיג האידואולוגי של התנועה הרביזיוניסטית. בזמנו כל הסיעה הגישה את ההצעה, אבל לא היה אפשרי לקדם אותה. שלטון וממשלות הימין יצרו דה-לגיטימציה והדרה לכל מה שנגוע ונוגע למורשת האידיאולוגית של השמאל הציוני במדינת ישראל. כעת יש ממשלה חדשה, שאנחנו חלק ממנה - ממשלת האחדות. ומה יותר ראוי מזה שממשלת האחדות כצעד מרפא, תתקן את אותו עוול היסטורי ותחוקק את החוק לציון זכרו ומורשתו כצנלסון כפי שיש גם לז'בוטינסקי. שוחחה איתי חברת הכנסת אמילי מואטי, שהיא מתכוונת לקדם אותו בכל הכוח ואני מבקש לברך אותה על כך.
מודה לכם ומה נעשה הערב?
נשמע דברים מיוחדים מהאחיינית של ברל כצנלסון - דיתה. רוצה להודות לנוער העבודה שהגיע לביתה ושמעו וצילמו אותה. לאחר מכן, נשמע את חברת הכנסת אמילי מואטי, השר נחמן שי ואת השר עמר בר-לב שכרגע נמצא בקבינט הקורונה.
תודה מיחודת לחבר'ה מהנוער - ליאור, אייל ואורי. והזדמנות לברך את אייל שנבחר בבחירות דמוקרטית השבוע ליו"ר הנוער ותודה ענקית לליאור שהוביל את הנוער ועשה זאת באופן יוצא מן הכלל והולך כעת למכינה הקדם צבאית על שם רבין ויש לו עתיד גדול במפלגת העבודה.
תמיד אומרים 'ברל היה סוציאליסט' ואחר-כך אומרים 'הוא היה גם יהודי'. אז אני אומרת לא נכון, ברל היה יהודי ואח"כ סוציאליסט. ולמה אני אומרת שזה הסדר? אני לא אשכח, ט' באב אחד אני זוכרת ברל בא אל אמא שלו שישבה אצלנו בבית והלך בנעלי בד. ושאלתי את אמא שלי, 'למה הוא הולך?' והיא אמרה לי, 'כמובן שזה ט' באב ונהוג נעלי בד ולא נעלי עור' וזה היה מקובל לזכר האבלות. לכן אני אומרת שברל היה יהודי וגם סוציאליסט.
אם ישאלו אתכם, אותה השאלה - היהדות אצלו קדמה לסוציאזלים. לא לשכוח את זה וזה סדר הדברים ולא ההפך.
ברל עזר לי לאהוב את הארץ שאוהבת אותה עד היום. אין לי ארץ אחרת. וחושבת שלכולנו. זאת הארץ שלנו. אנחנו עשינו כמיטב יכולתנו לשמור עליה. עכשיו את הדגל מסרתי. אני בת 93.5 ומוסרת לכם את התפקיד ועכשיו תשאו את דגל, עכשיו זה הזמן שלכם. מאחלת לכם נרים את המפלגה, מגיע למפלגה הזאת עוד עתיד. היא לא שבקה חיים, אנחנו יודעים את זה ורואים.
ערן חרמוני
הערבים האלו חשובים מאוד מבחינתי, כי מזכירים שאנחנו תנועה פוליטית אידאולוגית ולא רשימה פרסולנית שמישהו מקים ונועדה לשרת רק את אותו אחד שהקים לפרק זמן מסויים. אנחנו תנועה עם שורשים, עם אידיאולוגיה ותפיסת עולם וכולנו באו לפוליטיקה לשרת את הדברים ולקדם.
ערב טוב לכל חברי המפלגה והזדמנות להגיד לכם תודה - שנשארתם בבית, ותודה שגייסתם אנשים לבוא ולהצביע ולחזור לבית של אמת.
מי שיזם את החוק זה בעצם ערן חרמוני, וחלוקת העבודה בנינו היא לגמרי טכנית ואני בכנסת והוא במפלגה ולכן אני לגמרי זרוע מבצעת של המזכ"ל והוא זרוע רעיונית ואידיאולוגית של כולנו לכל דבר ועניין.
לפני כשבוע מוניתי כחברה בועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, שפועלה קרוב מאוד לליבי ומעבר לזה העיסוק שאני מנסה לקשור לועדה הזו הוא לדבר על חיים שיש בהם בחירה, על דרך ארץ, חינוך לערכים, חינוך למודעות ולא רק למצוינות ורדיפה אחרי ציונים. אני באמת חושבת שבית-ספר צריך להצטיין רק בציונים ולא ביכולת של התלמידים לברך את השומר בכניסה. אם היו יותר בתי-ספר שמקפידים על הסוגיה שביחס שבין אדם לרעהו הינו עוברים את תקופת קורונה עם הרבה פחות סבל לדור הצעיר.
ברל כצנלסון האמין ופעל לקיומה של מדינה שדואגת לכלל אזרחיה ולא מפלה על רקע דתי, לאומי, כלכלי ובעיקר לא על רקע מעמדי. המורשת שלו והחזון שלו ניכרים ומתבטאים היטב בתחומי חיינו ובעיקר בתקופת קורונה בקופות חולים וחיסונים והיכולת של כל אחד ואחת מאיתנו לקבל סיוע רפואי הולם וללא קשר למעמדו וללא קשר ליכולות שלו. ופניתי ליו"ר הכנסת שאולי כדאי להוסיף סיור בקופות החולים למשלחות מחו"ל. כשנתניהו אמר שכל העולם מסתכל עלינו, הוא התכוון לזה, אבל בלי להגיד ברל כצנלסון ובלי להגיד תנועת העבודה שהייתה שם ולפני שהמפלגה קמה כגוף פוליטי ומייצג.
חתירה לשיוויון בחינוך הייתה נקודה מרכזית בתפיסת עולמו של ברל כצנלסון. הוא שאף לכונן פה חברה סולדיארית הגונה וצודקת בעלת מערכות חזקות המאפשרת לכלל האזרחים לקחת חלק בבנית הארץ ולהרגיש שותפים מלאים ושווים. לפני ההצעה האחרונה של שר האוצר ליברמן, וניסיתי לקרב יותר לערכים שאנחנו מאמינים בהם. כשאדם לא חי את האתוס של המדינה, כשאדם מרגיש שהמדינה מתנכרת אליו, כשהוא לא מרגיש חלק מהנרטיב, הוא לעד ירגיש זר וזו אינה רק סוגיה כלכלית. לכן התפקיד שלנו לחבר את כולם אלינו, לאפשר לכולם להרגיש חלק - גם לערבים, גם לחרדים, גם לעולים מברית המועצות לשעבר, וגם למשפחות שהן דור שני ליוצאי צפון אפריקה שיש בהן חלקים שעדין לא מרגיש חלק מהאתוס הישראלי והתפקיד שלנו זה לקרב ולפתוח את השורות - גם כאנשים פוליטיים וגם כממשלה.
לאחרונה הגשתי הצעת חוק לביטול מנגנוני הסינון המעמדיים בכניסה לאוניברסיטאות בישראל. על פי הצעת החוק, תעודת בגרות ומבחן פיסכומטרי לא יהוו יותר תנאי סף לכניסה לאוניברסיטה. לתפיסתי הזכות להשכלה אקדמית שהיא גם גורם מרכזי בהשתלבות בשוק העבודה, חייבת להיות נגישה לכול אדם ובלי קשר לרקע שלו ולעומק הכיס של הוריו. אני מאוד מאמינה בזה והמבחן צריך להיות השנה הראשונה. עברת את השנה הראשונה, אתה ממשיך הלאה. לא עברת, תקבל אפשרות לעבור את השנה הזו שוב או לפנות לנתיב אחר. חושבת שאנשים תמיד יבחרו בטוב כשתהיה להם היכולת לבחור. מה שעושה אותנו רעים לחברה, זו דווקא ההשרדות והפחד. ומכיוון שאני מאמינה שיצר האדם טוב, ומכיוון שאני מאמינה שאדם תמיד יבחר טוב - התפקיד שלנו זה לאפשר את הבחירה הזאת. לאפשר לאדם לקום בבוקר ולשאול את עצמו, מה אני יכול לעשות ומה אני מסוגל ומה חשוב לי ואיך אני תורם ולא מה אני צריך לעשות כדי לשרוד את הקיום. ההצעה הזו נתמכת במחקרים שמוכיחים שהמבחן הפסיכמוטרי הוא לא כלי אפקטיבי לניבוי היכולות ההנהגתיות של סטודנט. בסופו של דבר זו בחינה שבעיקר מסוגלת למקם אדם על הסולם הכלכלי-חברתי.
תודה לערן ולכולכם שהצטרפתם לשיחה ותודה על הכנס הזה והדיון באחד מהוגי הדעות החשובים ביותר של מפלגת העבודה, שהלך מאיתנו בגיל 57 בשנת 1944 ודרך ארוכה עוד הייתה לו ובוודאי היה משתלב בהנהגת המדינה שקמה כמה שנים אחר כך.
ארצה לדבר על ההתייחסות של ברל כצנלסון לתפוצות, לאחיינו שמעבר לים. אביא שני קטעים שאמר ברל כצנלסון על הזיקה הזו למה שקראנו הגולה והיום אנחנו קוראים לזה התפוצות. בשנת 1941 בדבר, הוא משדר ליהדות רוסיה ואחרים, שטעמם לא פג מאז: "גורל יהודי אחד מאחד אותנו מעל ארצות ודורות. האויב שלנו אינו מכיר בשום הבדלים ואין עמלק פוטר שום קיבוץ יהודי משבט זדונו. נזכור ואל נשכח. נזכור זה את זה, נרגיש זה את זה, אל נתנכר ואל נתרחק. שמעו קולנו, קול הענף הצעיר בגזע העם העתיק, הענף אשר יהודים יוצאי רוסיה היו בין ראשוני נוטעיו בארץ ישראל ... אחים לצרה ולמלחמה, אתכם אנחנו בכל מה שעבר עליכם, לבנו שותת דם עם כל ידיעה המגיעה על יסוריכם ומתגאה על גבורותיכם, בחזית ובעורף. זאת הפעם הראשונה בתולדות המלחמות, מאז גלינו מארצנו, שכל העם היהודי באשר הוא מפוזר ומפורד עומד במחנה אחד מול האויב" (כתבי ברל כצנלסון, כרך חמישי עמ' 49).
ברל עוקב אחרי הטרגדיה המתחוללת באירופה, ואומר שהגורל שלנו כמו הגורל שלהם ובעצם אנחנו חולקים את חיינו - הם איתנו ואנחנו איתם. אני היום בעבודתי מנסה לבנות את הקשר והקשר הדומים והזהים. אנחנו חיים בתקופה אחרת ואין פחד ואין חשש להשמדת העם היהודי, תודה לאל. ואנחנו מברכים על פריחתו ושגשוגו באשר הם ולצד קשיים המלווים אותנו כולל נישואים בין דתיים, מצוקות פה ושם ועדין אין אימת השמדה מרחפת מעלינו. תפקיד משרד התפוצות למצוא את המכנה המשותף בין הציבור היהודי החי בארץ המונה כ-7 מיליון ובין הציבור היהודי שחי ברחבי העולם שמונה כ-8 מיליון. אני מנסה לשכנע את הישראלים שדבריו של ברל כצנלסון שנאמרו ב-1941 תקפים כמעט 80 שנה כשאומר "גורל יהודי אחד מאחד אותנו מעל ארצות ודורות" וזה המסר של הלאום היהודי שהטילו ספק ואמרו שיהודים הם רק דת. אבל זה לא כך, הלאום היהודי הוא דומה ללאומים אחרים שזכו להגדרה עצמית ומדינה משלהם, כך היה החזון הציוני שהתחיל עם הרצל.
כשהלכנו להצטלם עם דיתה, אחיינתו של ברל, זה היה לשמוע עדות על אדם שהקים את תנועת העבודה, שהיה ממייסדיה האידאולוגים והשריש את הרעיונות שלה. זו הייתה חוויה היסטורית עצומה וביחד עם חברי לא נשכח כל החיים.
כל המאבקים שנוער העבודה לוקח בהם חלק ובתכנית 10 הנקודות האחרונה שהוצאנו, שמנו את הציטוט של ברל והחיבור שהיה לו עם הנוער באמת מיוחד. ואהבנו לשאול שאלות ובגאווה אפשר להגיד שהקשבנו בקשב רב לדבריו ומעיזים לשאול שאלות ולמצוא לעצמנו נתיבות חדשות. כי אם אנחנו לא נעשה את זה, אז אף אחד אחר לא יעשה את זה. התפקיד שלנו כנוער העבודה לשמר את המורשת האידיאולוגית של ברל ודווקא בימים האלה שבהם האדיאולוגיה הוא דבר מת ובמיוחד אצל בני הנוער שיש שיח רדוד. חשוב מאוד לשמר את הערכים האלו ומודה לערן, לנחמן ואמילי שדיברו והזדמנות לשמוע את דיתה.
ערן חרמוני
ליאור הזכיר את הזיהוי של ברל בצורך של כל אחד לדעת וגם לפעמים לדעת לשאול שאלות, לתהות תהיות ולא לקבל את הכול כמובן מאליו וכגזירה משמים וקשור גם לצניעות. כולם מכירים את המאמר האלמותי "בזכות המבוכה" והסיום הנכון להערב לצטט אמירה אחת שנאמרה ב-1940 וממליץ לכולם לקרוא אותו, "לא טוב אנוכי מאחי. אינני מחוץ למבוכה. ומן הראוי כי לא יסתיר אדם מעצמו את מבוכתו. ומדוע לא נהיה נבוכים? בני־אדם ראו את מיטב האידאלים האנושיים – תמצית תרבות הדורות – מנופצים ומהוללים ומגואלים. האומנם לא יהיו נבוכים? הדור אשר ירש מקודמיו את ערכי המדע וההומניזם והליברליזם והדמוקרטיה, וגילה את פגימותיהם וראה בקלקלתם, וביקש את תקנתם באידאל הסוציאליסטי, ונפשו דבקה בו, והנה – בן דור אחד נתאכזב קשות בנושאיו ובמגשימיו מכל הסוגים. האומנם לא יהיה נבוך? כשרואה אני אדם מתהלך בינינו כמי שתירץ את כל הקושיות והפרכות, או כמי ש'מורה נבוכים' חדש חובר למענו ונתון בתיקו, או כמי שאינו זקוק גם לכך, באשר דעתו הצלולה לא ידעה מבוכה מעולם – הריני מהרהר אחריו שמא הוא חי בעולמות אחרים, מחוץ לעולם הבכא שלנו ולתהפוכותיו וליסוריו ולתקוותיו הגזולות, או שמא הוא משביע נפשו בלעיסת גירה שהיא היא המיישבת כל הדורים" (בזכות המבוכה ובגנות הטיח הוא נאום של ברל כצנלסון בכינוס מדריכי עליית הנוער, 8 ביולי 1940). זו התכונה שלנו, בני האנוש, לדעת ולשאול את השאלות ולהטיל ספק. יש לנו זכות גדולה כבני אנוש.
רוצה להגיד תודה, ויש פה אנשים מכל הארץ ואני רואה את כולם ויש פסיפס אדיר וייצוג גדול וזה לא מובן מאליו ואנחנו עושים את מה שאנחנו חייבים לעשות - להוקיר את ברל כצנלסון והמורשת לו. עמר בר-לב תקוע בקבינט הקורונה ומקווה שבשנה הבאה לא נצטרך לכנס את הקבינט.
ותודה רבה וערב טוב.