לחזק את שומרי הסף

אובדן האמון של הציבור ברשות המקומית, וביכולתן לשרת את האינטרסים המקומיים של הציבור,  הולך ומעמיק עם השנים. הציבור מגלה חוסר עניין בזהותו של ראש העיר הבא, ועוד יותר מזה בחברי מועצת העיר. יעיד על כך אחוז ההשתתפות הנמוך של הציבור בבחירות המקומיות.  ככלות הכל, מדובר בחבורה שבפועל קובעת שורה של החלטות בעלות השפעה מכרעת על איכות החיים של התושבים. הם שמכריעים בכמה יעלה שיעור מס הארנונה שנשלם, מי יסלול לנו את הכביש לשכונה ומה צפיפות הדיור שתהייה בשכונה החדשה שנבנית, מה יהיה תקציב החינוך, באיזו סוג של תרבות תשקיע העירייה את כספינו, ומה יהיו הקריטריונים לתמוך האוכלוסיות החלשות בעיר.

אז למה הציבור כל כך אדיש? די אם נביט ברשימת ראשי הערים (כ40) שצעדו לאחרונה לתוך משרדי אגף החקירות של משטרת ישראל כדי להיחקר כחשודים בשורה של עבירות- מקבלת שוחד ועד עבירות מין-, כדי להבין עד כמה פחת מעמדו של ראש העיר במדד האמינות הציבורית.

אבל זה לא הכל. מי מאתנו לא נחשף למעשי שחיתות "קטנים" שאינם מגיעים לכדי עבירת פלילית. סידור של מכרז לחבר, מינוי בן משפחה או מקורב פוליטי לתפקיד, היתר לחריגת בנייה לקבלן המקומי, שעל הדרך גם הרים תרומה למסע הבחירות, ועוד כהנה מקרים, שגורמים לרבים מאתנו לסנן את המשפט "כולם מושחתים" "כולם אותו הדבר", ולהימנע מלקחת חלק בהליך הבחירה.

מן עבר השני רווחת התחושה בציבור שראשי הערים מתנהלים כ"דיקטטורים". לא ניתן כמעט להשפיע על החלטותיהם גם כשברור שהם טועים. יש רשויות שבהן בונה לו ראש הרשות חצר ביזנטית, שמשרתת בנוסף לצרכיו הפוליטיים גם את צרכיו האישיים, ומסייעים לו להעצים את כוחו. בכח הזה הוא משתמש כדי לרמוס את יריביו שבאופוזיציה, תוך שימוש לרעה בכח שמעניק לו התפקיד הציבורי ממלכתי. ישיבות מועצת העיר יהיו ההצגה הטובה בעיר. כל הסיבות הטובות לחוש סלידה.  

ניתן להצביע על רשויות בהן ראשי ערים חזקים מרשים לעצמם למנות בני משפחה קרובים לתפקידי מפתח ברשות או בשלוחותיה ואין פוצה פה ומצפצף.

אחד האמצעים המידיים שיצמצמו את מפלס השחיתות ברשויות מקומיות הוא הגבלת מספר הכהונות לשתי קדנציות בלבד. תחלופה גדולה יותר תמנע מראשי ערים להקים "אחוזות פרטיות" ותזרים כוחות חדשים למערכת המוניציפאלית.

גוף נוסף ובעל פוטנציאל למניעת שחיתות הוא יחידות הביקורת ברשות המקומית. אלו צריכות להיות חיצוניות. על משרד הפנים להקים יחידת מבקרים שיועסקו ישירות ע"י המשרד ולא יהיו כפופים לראש הרשות. כך יוכלו המבקרים להפגין עצמאות יתר ולהוות גורם מרסן בתוך הרשות.

המבקרים יעבדו ברשות המקומית תקופה מוגבלת ומוגדרת מראש. בתום התקופה יעבור המבקר לרשות אחרת והוא יוחלף במבקר עמית ששרת ברשות מקבילה. כך תימנע היטמעות של המבקר בצוות העירייה והתפתחות של מחויבויות אישיות כלפי ראש הרשות ובכירי עירייה אחרים.

כל אלה צריכים להיות חלק מהחלטה של השלטון המרכזי להעמיד את מיגור השחיתות ברשויות המקומיות בסדר עדיפויות גבוה, ולהקצות לכך  את המשאבים הראויים.

בנוסף, הגיע העת שיקום ארגון בלתי תלוי במגזר השלישי, דוגמת "אומץ" ו"התנועה לאיכות השלטון"  שכל מטרתו תהייה אחת: מיגור השחיתות בשלטון המקומי. ארגון כזה שאפשר שיקרא "המרכז לשלטון מקומי תקין" ישים תחת עינו הבוחנת רשויות מקומיות סוררות ויתרום אף הוא להפחתת השחיתות הגואה.  

הכותב: מימון פאר, LLB ו- MA במשפטים. חבר מועצת העיר קריית ביאליק לשעבר ויו"ר ועדת הביקורת. מרצה לביקורת ובקרה בשלטון המקומי.

הרשמה לעדכונים

יצחק רבין - לא נשכח

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי - עמודה ראשית