בימים האחרונים מתרבים הקולות בתוך מפלגת העבודה הקוראים ליציאה מן הממשלה. ביום חמישי האחרון התכנסו בתל אביב עשרות פעילים, בהם דמויות המזוהות עם אהוד ברק, בקריאה לצאת מהממשלה.

חשוב לזכור כי היו הישגים למפלגת העבודה בתוך הממשלה. שרי העבודה וחברי הכנסת פעלו כל אחד בתחומו למען קידום האג'נדה של המפלגה.

ראיון שר הביטחון, מתאריך 21.07.10, בתוכנית "יומן הצהרים" בגל"צ.

החצי השני של שנת 2010 והשנה הקרובה, 2011 עומדים בסימן שבין מתח לשקט על פני השטח. ישנה הבשלה של תהליכים ואתגרים, חלקם עם האצה של תהליכים שליליים מבחינת ישראל. האיומים המוכרים הם החמאס בעזה, החיזבאללה בלבנון והאיראנים. ההזדמנויות גם הן מוכרות - הצורך להניע תהליך מדיני מול הפלשתינאים והסורים, אם אפשר.

התמונה מורכבת: יש לא מעט אי-וודאויות. בחודשים הקרובים נדע האם אנו צועדים בכיוון שישנה את התמונה מהשנים האחרונות, או לא. במובן זה, גם ביקורו של ראש-הממשלה בארה"ב ומה שיתפתח בעקבותיו בחודשים הקרובים חשוב מאוד מבחינת המדיניות האסטרטגית, הביטחונית והמדינית.

השלום שוכן עם הימין. על מפלגת העבודה לפעול כמאיץ שלום בקרב הימין. זהו תבשיל הלענה שהובא לוועידה בעת הדיון על הצטרפות העבודה לממשלת נתניהו. וועידת המפלגה החליטה, בשקיקה, לעטות על פניה מסכת המאיץ. מאז למפלגה אין פנים, אין פרצוף, אין דמות ואין הבעה. אומרים שמפלגת העבודה היא שותפה בכירה בממשלה הנוכחית. אם כך הדבר, היא האחראית הבכירה למיאוס הכללי, בין פנימי בין חיצוני, בו מתייחסים היום למדיניותה של ממשלת ישראל.

עת לצאת!

אני מגיב לידיעה שמנכ"ל ההסתדרות הלאומית משתכר 63000 אלף ש"ח לחודש, בעוד מר עופר עיני,- תפקיד לכאורה מקביל אך בארגון שמעסיק עובדים רבים פי כמה,- משתכר רק 37000 ש"ח לחודש.

ואולם אני תוהה: האומנם באמת מר עופר עיני יכולת הניהול שלו היא רק כחמישה אחוז מזו של מנכ"ל בנק מצוי, או שפשוט שוטפים לנו את המוח בשקרים?

אזרחים וארגונים רבים מנסים למצוא דרך שתשקם את מפלגת העבודה, ומנסים להמציא אותה מחדש, אך אף אחד לא ניסה להבין מה הם הגורמים, שמלכתחילה הובילו לנפילת המפלגה, ולכן גם לא נמצאה הנוסחה הנכונה. עקרונות חברתיים היו פעם במרכז של מפלגת העבודה, שבמשך תקופה ארוכה הובילה את המדינה, והם אלו שהנחו את כל המדיניות של מקבלי ההחלטות. האידיאולוגיה החברתית הייתה כל כך רחבה ומקיפה, ולכן היא הייתה גם המצפן של מקבלי ההחלטות, בתהליך קבלת ההחלטות. ההתמוטטות של המפלגה היא תוצר של תהליך שהתחיל, כאשר מנהיגי מפלגת העבודה זנחו את הערכים האידיאולוגים, שהנחו את ההתנהלות שלהם בכל התחומים. בנקודה קריטית בזמן, העבודה אימצה מדיניות ספוראדית, שמונחית על ידי גחמות מקריות של מנהיגים אינטרסאנטים, במקום האידיאולוגיה החברתית העמוקה, שהייתה פעם הדבק, שחיבר בין המפלגה לעם. הנקודה ההיסטורית הזאת שאנחנו מחפשים של אובדן הדרך, היא לא במקרה, גם הנקודה שבה יש ירידה משמעותית בכוחה של מפלגת העבודה, ולכן צריכים לחזור ולבחון את ההתנהלות הפוליטית בתקופה שקדמה למהפך הגדול.