עמוד הבית

דיונים אחרונים בפורום מפלגת העבודה

עוד נושאים »

 

יוזמת המחנה המשותף עבודה - ליכוד

מאקו, ירון אברהם    שני, 22 אוגוסט 2016 12:16

יוזמת פעילי מפלגת העבודה והליכוד ליצירת קבוצת "המחנה המשותף - המכנה המשותף" בווצאפ ובפייסבוק (לחצו על הקישור לפייסבוק, או שלחו הודעה פרטית לדואל כתובת דוא"ל זאת מוגנת מפני spambots. יש להפעיל JavaScript על מנת לראות את הכתובת עם השם והנייד להצטרפות לווצאפ), זוכה לחשיפה בערוץ 2:

המחנה המשותףממשלת אחדות, נראתה לאחרונה: בצל הפרסום ב"אולפן שישי" על חידוש המגעים לממשלת אחדות בין ראש הממשלה ליו"ר המחנה הציוני, מתברר שברמת השטח יש כבר יוזמה שמאגדת בין פעילי שתי המפלגות - הליכוד והעבודה - ליצירת שיח משותף. את הקבוצה הקימו ליאור הררי, פעיל ליכוד ואסף לחמי, חבר מפלגת העבודה, ושמה "המחנה המשותף" - אליה צורפו כבר פעילים רבים משתי המפלגות.

"קבוצת "המחנה המשותף" הוא ניסיון למצוא את המכנה המשותף בין שתי המפלגות, כאלו המייצגות את הרוב השפוי בחברה הישראלית וכנגד קיצוניים בשני הצדדים", מסבירים הררי ולחמי, שהקימו גם קבוצת פייסבוק לצורך המטרה המשותפת, ואף צירפו תנאי שימוש שהעובר עליהם ייחסם ויוצא מהקבוצה. בין היתר נכתב שם, כי "אסור לפרסם, להוציא לשון הרע או להסית כנגד אדם או מגזר, וכי הקבוצה אינה מייצגת בשום צורה ואופן את מפלגות העבודה או הליכוד הרשמיות".

"החלטתי לעשות משהו שיאחד את כל המיינסטרים, אנשים רגילים ופשוטים בשתי המפלגות ולא אנשים אלימים או קיצוניים, והמטרה היא פשוטה: לשוחח גם אם אין הסכמות", מסביר פעיל הליכוד ליאור הררי. "כבר לפני שנה רציתי לעשות משהו כזה, כשראינו שיש עתיד עולים בסקרים. אי אפשר לדעת לאן זה יתגלגל. לפעמים דברים מתגלגלים הלאה להנהגה וצץ פתאום שם איזשהו רעיון.

"אנחנו בעד אחדות. רצינו את זה מאוד, ואנחנו עדיין רוצים כי אנחנו חושבים שזה יחזק את ראש הממשלה", הוא מסביר ומתייחס גם לתזמון. "אני לא יודע אם הרצוג ונתניהו אכן נפגשו - אבל אנחנו בעד", הוא מוסיף. "אין לנו בעיה שמפלגת העבודה תצטרף גם אם זה יהיה חלק ממנה. זה יזיז את אורן חזן לפינה שלו, ואיתו את כל הקיצוניים בימין. מישהו צריך לעצור אותם".

"ממשלת אחדות? זו בגידה ברצון העם" 

בניגוד להררי, אסף לחמי, איש מפלגת העבודה שפתח את הקבוצה יחד איתו, דווקא מביע עמדה המתנגדת לכניסת מפלגתו לקואליציה. "אני נגד ממשלת אחדות. אין סיבה פשוט, לא ביכולת שלנו למשול וגם לא עם מדיניות הממשלה הנוכחית. המטרה היא בכל זאת ליצור הסכמות בינינו, שאולי יעברו גם למנהיגים", הוא מסביר בקבוצה.

אלא שלא כל הפעילים שצורפו לקבוצת הווטאסאפ מסכימים עם היוזמה. מורן, איש מפלגת העבודה, טוען בקבוצה כי החיבור בין הפעילים אינו טבעי. "זה לא תמים, זה מעורר חשד ויוצר תחושה של תכסיסנות, ואולי אפילו ניסיון זחילה לממשלה, ניסיון להכין את פעילי המפלגות למהלך לא טבעי שנועד לבצע החייאה מלאכותית לממשלה", הוא אומר.

 

הרמנו דגל לבן?

דניאל הרוש    שני, 22 אוגוסט 2016 10:09

עשרים וארבעה המנדטים שקיבלה רשימת "המחנה הציוני" בבחירות האחרונות מתבררים, ממרחק של יותר משנה, כטרגדיה של השמאל בכלל ושל מפלגת העבודה בפרט. מעל ל–800 אלף הקולות שהעניקו אזרחי ישראל לרשימה שהוקמה ברגע האחרון, הצליחו לסמא את עיניהם של מנהיגי המחנה הציוני ולגרום להם לחשוב, שהאמון שבו זכו היה תוצאה של סדר היום שהציגו, של האופן שבו איתגרו את ממשלת הימין, או של החזון שהציעו למדינת ישראל.

הסקרים האחרונים, המראים כי המחנה הציוני איבד כשני שלישים מכוחו, חושפים את הקונספציה השגויה הזאת במערומיה. האמת היא אחרת לגמרי, וראוי להכיר בה גם אם אינה ערבה לאוזן. האמון הגדול שהציבור הישראלי העניק לרשימת המחנה הציוני ניתן לה כפיקדון אף על פי שהוקמה ברגע האחרון ונתפרה בתפרים גסים ומתוך עמעום אידיאולוגי בוטה. הוא ניתן לה למרות קמפיין תמוה, שהתמקד בסייעת שלישית בגנים והבטיח אפס קשישים עניים, ולמרות הסכם רוטציה לא ישים בין שני ראשיה (שבוטל בצעד היסטרי של הרגע האחרון), והכרה בחוסר יכולתו של העומד בראשה לסחוף אחריו את הציבור.

הוא ניתן לה מסיבה אחת בלבד: ריאל פוליטיק. הציבור שמאס בבנימין נתניהו ובשנות שלטונו הבלתי נגמרות זיהה פוטנציאל פוליטי להחלפתו, והצביע למי שהצליח לייצר תחושה (בעיקר באמצעות סקרים מחמיאים) שזה אפשרי.

 

השמאל לא מפחד

ערן חרמוני    חמישי, 04 אוגוסט 2016 13:45

הגעתי ביחד עם ח"כ רויטל סויד ל"ערב חדש" כדי לדבר על נתוני דו"ח השנאה של קרן ברל כצנלסון.

אראל סג"ל חיפש "על הדרך" להוציא מהקשרם טקסטים של ברל כצנלסון - אז נאלצנו קצת לעשות קצת סדר בעניינים ...

 

תוכנית האינטרסים - תוכנית מדינית

אראל מרגלית    ראשון, 31 יולי 2016 09:11

תוכנית האינטרסים, כי צריך הסדר מאינטרסים ולא מאהבה.

אראל מרגליתאי אפשר לחכות להסדר מדיני. אי אפשר לחכות לנתניהו משום שנמצא עצמנו מתבוססים במלחמה בקרוב. צריך מרד מדיני נגד נתניהו. אנחנו, שבנינו סטארטפניישן, לא יכולים להסכים לסדר הישן. ראש ממשלה תחת חקירה לא יכול להוביל תהליך מדיני. נתניהו היה מעורב עם ארכי פושע באירופה. ראש הממשלה יורד מהבמה ומפלגת העבודה צריכה להיות מוכנה להוביל.

שלחנו את התכנית למעצבי דעת קהל בעולם הערבי ונשבור את הסדר הישן. ראש הממשלה אומר שאין פרטנר והוא צודק. אין פרטנר אחד, יש פרטנרים רבים. המזרח התיכון לא מתחלק לערבים נגד יהודים אלא לקיצוניים נגד מתונים.

מאז רבין לא היתה כאן מחשבה חדשה. מאז יצחק רבין השמאל נכשל פעם אחר פעם ולא שאלנו את עצמנו למה. כי כל תכנית מדינית עסקה בכמה אני נותן ועל מה מוותרים. לפלסטינים יש מעט מאוד לתת לנו, אבל יש דרך אחרת. הסדר שיקדם אותנו צריך לשים אינטרסים כלכליים וחברתיים בראש. יש היום את הנסיבות להתקדמות. מספיק לומר אין פרטנר ו-ווילה בג'ונגל. כיפת ברזל וחומות הן לא הפתרון.

 

להציל את המפלגה מעצמה

נבו אביטבול    שישי, 29 יולי 2016 13:22

בגיל 12 עמדתי בצומת הכניסה לעיר באר שבע וחילקתי פרחים למצביעים פוטנציאלים של אהוד ברק. הרגשתי שהשלום תלוי בי ובכמות הפרחים שאחלק, ולמדתי להכיר מקרוב את טעמה המר (והמעושן) של יריקה לפנים מהפה של נהג משאית. אח"כ הבנתי שהשלום מתעכב מאחורי טורבינה של חברת החשמל, ואז כבר הבנתי שהמיתוס של אהוד ברק לא עומד להסתיים כמו בספר של בן כספית. מאז ועד היום אני משתדל שלא להתערבב, יותר מדי, בעניינים של מפלגת העבודה.

גם לאחר כל כך הרבה שנים, משום מה, עדיין אכפת לי. אין לי שמץ של מושג מדוע, אך גם אין לי צל של ספק שאכפת. וכיוון שעדיין אכפת לי, כך גם קשה לי שלא להתעצב נוכח פרויקט ההתאבדות המפלגתי שלקח על עצמו יצחק בוז'י הרצוג. וכיוון שהמפלגה יקרה לליבי, כך גם קשה לי שלא להתבייש, כאשר הוא מחליט לדבר בגלי צה"ל על הסכסוכים הפנימיים בין "מלכת הפייסבוק" ו"כלב הולך על ארבע". יעני חסרו לנו צרות עם משמעות בחיים.

 

הם פחדנים?

הפרולטר {אסף הלחמי}    שישי, 29 יולי 2016 12:27

מפלגת העבודה סובלת מפיחות במעמדה בקרב ציבור הבוחרים, והיא עצמה האשמה העקרית בכך.

מפלגת העבודהאבל ובנוסף יש לדבר על "הפיל בחדר" - האינודקטרינציה של השיח הפרשני בתקשורת הישראלי המציגה אותה כמפלגה "פחדנית" ואת חברי-הכנסת שלה "כפחדנים". שיח הנובע לא מעט מאותם גופי שמאל וימין סהרורי שעבורם כל מי שאינו מיישר שורה, כאילו בוגד בדרך וברעיון ויש להוקיע אותו כפחדן ושאינו ראוי. התקשורת בישראל והנמצאת במרדף חסר סיכוי אחר המוני הפייסבוק שעבורם תרבות השיימיניג קובעת את סדר היום, מיישרת קו עם שיח שחור-לבן זה וכושלת בתפקידה לזהות את גווני האפור שמקיימים דמוקרטיה באשר היא.

אז האם חברי הכנסת של מפלגת העבודה אכן פחדנים, או פשוט עושים? בואו נבדוק ...

יצחק הרצוג: יו"ר העבודה שלמרות הלחץ מבית ומהרוב בקרב ציבור המצביעים הפוטנציאלי אליו הוא שואף (שמאל ומרכז וימין מתון), לא נכנס לממשלת נתניהו ולמרות האתנן הקורץ וזאת כי בחר לעמוד על הרעיון והדרך ולוותר על מנעמי השלטון.

חיליק בר: מזכ"ל המפלגה פעל ופועל לשמר ערוץ הדברות פתוח עם הפלסטינים ובראשם יו"ר הרשות אבו-מאזן והציג תוכנית מדינית נועזת אך שנמצאת בהסכמה רחבה בציבוריות הישראלית (ולא בשמאל הסהרורי).

איתן כבל: כיו"ר ועדת הכלכלה, ניהל שימוע שתרם משמעותית לבלימת מתווה הגז במתאר המקורי שלו ופעל בתחומים רבים אחרים ולמרות הזלזול בעבודותו בתקשורת ובכלל כגחמה אופיזציונית.

סתיו שפיר: האופן בו הביאה את דיוני התקציב בחזרה לשליטת הכנסת וכנגד כל הסיכויים והפיכת ועדת השקיפות לכלי אופוזיציונרי רלבנטי, וזאת כנגד הביטול וההשמצות להן זוכה.

רויטל סוויד: פעילותה למען שלטון החוק ובתוך הועדה למינוי שופטים, וכנגד הביקורת מבית ומחוץ לה.

מרב מיכאלי: ניהול האופוזיציה הפך אצלה לכלי יעיל בהבכת וטרפוד מהלכי קואליציה וזאת אל מול הביקורת בדרכה האגריסיבת להעביר מסר שלה לא הורגלו בתקשורת (אירוני, נוכח הכינוי "פחדנים")

איציק שמולי: נלחם בדימוי, הפך ללוחם החברתי המוביל בכנסת ובחקיקה חברתית שאין שנייה לה.

עומר בר-לב: כדמות הבטחונית המובילה, לא חשש להציג תפיסת עולם מרכזית שאינה מבטלת את הצורך של חלקים גדולים בעם לבטחון אך בגישה שפויה של מחנה שלום מציאותי.

איילת ורבין-נחמיאס: עמדה על תפיסת עולם ציונית, כנגד גורמים בשמאל הסהרורי שעבורם כל אמירה המבטלת לאומיות מהווה נצחון.

קסניה סבטלובה: למרות שנתפסת כנטע זר במפלגה ומייצגת מגזר שאינו נוטה להצביע עבודה, מדבררת את המפלגה ומייצגת תפיסת מדינית ראלית שאינה אהודה גם בשמאל וגם בימין הסהרורים.

 

בן-גוריון: הראיון האחרון

עורך ראשי    שבת, 23 יולי 2016 13:09

"לו יכולתי לבחור בין שלום ובין כל השטחים שכבשנו, הייתי מעדיף את השלום".

בן גוריוןהראיון האחרון עם יו"ר תנועת העבודה, דוד בן-גוריון שהובא על-ידי ציון נאנוס בחדשות ערוץ2.

"ראיון גנוז שהעניק בן גוריון בגיל 82, חמש שנים אחרי שהתפטר מראשות הממשלה לצוות בריטי שהפיק סרט על חייו הופך כעת לסרט. הראיון, שנערך בקיבוץ שדה בוקר ונמשך 6 שעות והתגלה רק לאחרונה, הוא מסע בזמן והזדמנות חד פעמית לחזור ולפגוש את ראש הממשלה הראשון ומי ששמו מוזכר בימים האלה בערגה רבה - דוד בן גוריון. הסרט "דויד בן גוריון, אפילוג" ... מספק לא מעט אוצרות היסטוריים, אבל אולי הדבר המעניין ביותר הוא האפשרות לראות בו את בן גוריון האנושי. לא המיתוס שהקים את המדינה והנהיג אותה באירועים היסטוריים, אלא דווקא האדם שירד לשדה בוקר ועבד כמו כולם.

...

המראיין של בן גוריון היה קלינטון ביילי, אז עולה חדש מארה"ב, שהגיע לארץ ופגש את בן גוריון ורעייתו די במקרה כשרצה לחפש עבודה בת"א, ויום אחד כשצעד בעיר הזמינה אותו פולה בן גוריון לכוס תה. ביילי שהיה חדש בארץ לא זיהה במי היה מדובר. בן גוריון הציע לביילי שחיפש עבודה ללמד במדרשה שהקים בשדה בוקר, וכך הפך ביילי לשותפו של בן גוריון לצעדות הארוכות בנגב.

בזכות הקשר ביניהם, בחרו המפיקים בקלינטון להיות המראיין בסרט. בראיון הרבה בן גוריון לצטט מהתורה ומדברי הנביאים ודיבר רבות על המונח עם סגולה. "הסגולות שנתבקשנו לעמוד בהן על ידי נביאינו הן להיות עם הגון, נאמת לאמת, לסייע לכל מי שזקוק לסיוע ולאהוב את הזולת כפי שאתה אוהב את עצמך, אך ישראל עדיין לא מקיימת זאת", אמר בן גוריון למראיינו.

 

כמה קשה להבין את המלה "להתגרש" ?

אריה גל    רביעי, 06 יולי 2016 11:42

אתם לא מפסיקים לספר לי כמה הערבים נוראים. ואתם צודקים ! בדיוק בגלל זה אני רוצה להתגרש מהם !!!

כשאתה גר עם מישהו שהוא נורא, לא הכי חכם זה להתגרש ?
*
אתם מנפחים לי את השכל בסיפורים על כמה שהם לא ראויים !!! כמה הם רצחנים. כמה הם חארות. כמה הם רוצים לא רק את שכם וחברון אלא גם את יפו ועכו וחיפה. כמה אי אפשר לסמוך עליהם. אפילו להתרחץ הם לא ממש אוהבים.
תגידו, אתם חולים בראש ?
נדמה לכם שאני רוצה להתחתן איתם ולהקים משפחה שאתם ככה מנסים לשכנע אותי שלא כדאי ?
הלו ?! יש מישהו בבית ?
לא להתחתן איתם אני רוצה אלא להתגרש מהם !!!
ל-ה-ת-ג-ר-ש. להתגרש מהם.
צריך להיות בוגר בויאר כדי להבין את זה ? 
לא חתונה. גירושין. להיפרד מהם. להתגרש.

 

יעל סיני נבחרה לראשת המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה

מפלגת העבודה    חמישי, 23 יוני 2016 23:42

יעל סיני היא ראשת המשמרת הנבחרת ... יש יו״ר למשמרת הצעירה של מפלגת העבודה!!!

יעל סיני

מפלגת העבודה מברכת את יושבת ראש המשמרת הצעירה הנכנסת יעל סיני, ומודה לאורי קידר, יו"ר המשמרת היוצא. תודות לעובדי /ות המפלגה, לספקים, ועדת בחירות, פעילים, ובכלל לכל מי שהיה היה בדבר להצלחת הבחירות ושמירה על תקינותן.

ברכות ליעל שנבחרה הערב לתפקיד המחייב. אנו בטוחים כי היא תוביל את המשמרת להישגים רבים. מזל טוב! גאים בך!

התוצאות

מס' בעלי זכות הבחירה: 355

סה"כ מצביעים: 337 (שהם 95.2% הצבעה)

סה"כ קולות פסולים: 0

סה"כ קולות כשרים: 337

נמנעים: 2

תוצאות ההצבעה:

יעל סיני – 168 קולות

נעמה לזימי – 167 קולות

 

במקום סכינים ופיגועים — דיון בסכסוך הישראלי-פלסטיני מעל דפי העיתון

שלמה הילל    שישי, 03 יוני 2016 10:44

חבר ויו"ר הכנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה, שלמה הלל במאמר תגובה לזה של סאיב עריקאת מזכ"ל אש"ף ושהתפרסם בעיתון הארץ ("ישראל חייבת להכיר בנכבה").

שלמה הילל"... המאמר בבחינת חידוש מרנין: במקום סכינים ופיגועים — דיון בסכסוך הישראלי־פלסטיני מעל דפי העיתון ...

עלי להודות שנושא הפליטים הפלסטינים מעציב ומטריד אותי. מי שמכיר את מחנות הפליטים הפלסטינים ועליבותם אינו יכול להתעלם מחומרת הבעיה מבחינה מדינית, ויותר מכך — מבחינה אנושית. לכן קראתי וחזרתי וקראתי בעיון רב ובתקווה גדולה את המאמר של עריקאת, אחד המנהיגים הוותיקים והמוכרים של הפלסטינים.

תמצית מאמרו היא באמירתו: "אם ישראל רוצה להביא לפיוס בין הישראלים לפלסטינים, היא חייבת להכיר במה שעשתה לעם הפלסטיני"; ניסיתי להיזכר, והצלחתי. בעקבות החלטת עצרת האומות המאוחדות מכ"ט בנובמבר 1947 הודיעו מנהיגי ערב כי יזרקו אותנו לים. בהחלטה שנתקבלה קודם לכן, בספטמבר 1947, בישיבה של הוועדה המדינית של הליגה הערבית בעיירה הפסטורלית צופר בלבנון, נקראו ערביי ארץ ישראל להילחם ללא רחמים נגד החלטת החלוקה, באם תתקבל, והובטחה להם כל עזרה אפשרית, בכסף, בנשק ובלוחמים. הבטיחו ועשו, והחל מ–15 במאי 1948 אף פלשו הצבאות הסדירים של מצרים, ירדן, עיראק, סוריה ולבנון לארץ ישראל. ניצחון הערבים נראה מובטח. הרמטכ"ל הבריטי, שהיה מצוי היטב בזירה המזרח־תיכונית, קבע: "לאורך ימים לא יהיה בכוחם של היהודים להתמודד, והם ייזרקו מארץ ישראל".

אלא שישראל קילקלה את התוכנית, ולכן עליה להכיר "במה שעשתה לעם הפלסטיני". אמת, אלמלא "עשתה" מה שעשתה, לא היתה מתרחשת הנכבה הפלסטינית. היתה נכבה יהודית, אך אין זה חשוב כל כך. בסך הכל היינו אז בארץ כ–650 אלף איש. בשואה, שהתרחשה שנים ספורות קודם לכן הושמדו 6 מיליון יהודים. אם לא היינו "עושים" את מה שעשינו לפלסטינים, כי אז מספר היהודים המושמדים היה גדל ל–6,650,000.

אבל המאמר של עריקאת אינו מתחיל במה ש"עשינו" לפלסטינים ב–1948. הוא מתחיל בקביעה בדבר חוסר הלגיטימיות של עצם הקמת מדינת ישראל, שנולדה לטענתו כתוצאה מ"עסקה חשאית ואפלה", הלא היא "הצהרת בלפור", שהיתה "ההבטחה הקולוניאליסטית של הבריטים". נראה שעריקאת אינו מודע לכך שהתוקף הפורמלי של ההחלטה על הקמת "בית יהודי בארץ ישראל" מעוגן היטב בהחלטות בינלאומיות. ב–24 ביולי 1922 המועצה העליונה של "חבר הלאומים" העניקה לבריטניה מנדט להקים בית יהודי בארץ ישראל. "הצהרת בלפור" מצהירה כי ממשלת הוד מלכותו "רואה בעין יפה" הקמת בית יהודי בארץ ישראל. התוקף והמעמד הפורמלי והבינלאומי של ההחלטה על הקמת המדינה היהודית באו לה מ"חבר הלאומים" ומהחלטת החלוקה של עצרת האו"ם ב–1947.

 

מפלגת העבודה צריכה לבנות עצמה מחדש

אלדד יניב    חמישי, 19 מאי 2016 11:44

יותר משזה מבאס לקום הבוקר ולגלות שאיווט ליברמן הוא שר הביטחון, שביבי ניגב איתנו את הרצפה, ושאין ערך יותר למילה של פוליטיקאים, גם מהמחנה שלי, גם מהמפלגה שלי, שמילה של פוליטיקאים זו לא מילה, שמילה הפכה סמרטוט רצפה.

יצחק רביןיותר מבאס לגלות שמנהיגי המפלגה שאני חבר בה, חזרו אחרי שנה של גמילה לתחביב האהוב עליהם: קניבליזם.

בהנאה גדולה חזרו מנהיגי המפלגה שלי לאכול אחד את השני.

תחשבו מה יצא לרבין ופרס שאכלו אחד לשני את הכבד עשרים שנה ואיזה ממשלה מדהימה הובילו בשלוש שנים כשהחליטו
לעבוד יחד.

שנה חלפה מהבחירות בהן הפסדנו. שום חשבון נפש. שום דיון אידיאולוגי על הדרך שלנו ועל עיוורון לחברה הישראלית שהשתנתה מול עיננו.

שום פתיחת שורות למנניגים ומנהיגות צעירים. חדשים. טריים.

יאללה, בואו נמרח את בוז׳י עוד קצת בבוץ. נבעט לו עוד קצת בראש. בוז׳י אשם. בחירות קודם הרי הבאנו ניצחון. 15 מנדטים. ובחירות קודם 13. ובחירות קודם 19. ובחירות קודם 19. ובחירות קודם? זה היה ממש מזמן, לפני עשרים שנה.

אבל בואו נאכל לבוז׳י את הכבד. זה הפיתרון. בוז׳י ניהל את המשא ומתן הזה - שהתנגדתי לו בפומבי מהרגע הראשון, לבד.

באמת?

ואתם מנהיגי מפלגת העבודה לא ידעתם? ברור שעודכנתם. במו עיני ראיתי אסמסים ששלחתם אחד לשני ולהיפך. הרי כל אחד מכם נהנה לסכסך את חברי המפלגה זה בזה.

ומה עשיתם עם העדכון הזה על המשא ומתן שניהל בוז׳י? דיווחתם לציבור?

למה שתדווחו. על כל דבר אתם מדווחיים בטוויטר ובפייסבוק אבל על משא ומתן עם ביבי? שקט, זוחלים. אולי ייצאו תיקים. אולי ייצא מזה משהו, לא?

אתם רוצים לאכול אחד את השני? בתאבון. רק אל תקחו אותנו בחשבון.

מפלגת העבודה צריכה לבנות את עצמה מחדש.

 

מפלגת העבודה זקוקה לריסטארט

סתיו שפיר    חמישי, 19 מאי 2016 09:28

החל מהבוקר המשימה היחידה שצריכה להעסיק את הנהגת השמאל והמרכז בישראל היא החלפת שלטון נתניהו. לא קידום אישי. לא פוליטיקת סכינים מאוסה. נגמר לנו הזמן לטעויות. צריך להציל את ישראל מהשיגעון המשיחי והקיצוני ואין לנו הרבה זמן לעשות את זה.

stav-shaffirשבע שנות נתניהו השאירו את החברה הישראלית חבולה ומדממת. הטרור הפך לחלק משגרת חיינו. היחסים עם בעלות הברית שלנו מעבר לים במשבר חסר תקדים. אין שום פתרון באופק למשבר הדיור. קרע עמוק מפריד בין הקבוצות השונות שמרכיבות את החברה שלנו. ועכשיו אנחנו גם מקבלים את אביגדור-בואו-נפוצץ-הכל-ליברמן בתור המפקד העליון של צה"ל.

לכל אלה אחראית ממשלת נתניהו.

אבל – ויש פה אבל גדול – המצב העגום הזה נובע גם מכישלון מתמשך של הנהגת מפלגת העבודה.

במקום לטפל בבעיות שמעסיקות מיליוני ישראלים בחיי היומיום שלהם, הנהגת המפלגה בחרה בעסקנות. במקום להציג חלופה מדינית, כלכלית ואזרחית ברורה למדיניות הכושלת של הימין, היא בחרה בעמימות. במקום להנהיג, להפיח תקווה ולגרום לאנשים להיות גאים במחנה הפוליטי שלהם, היא בחרה בפחדנות.

מפלגת העבודה זקוקה לא סתם למנהיגות חדשה אלא לריסטארט. זה הזמן לנטוש את דרך הפחדנות והעסקנות. זה הזמן למנהיגות ישראלית גאה, חדה וברורה.

 

מפלגת העבודה עוברת תהליך חשוב של ניקיון

דניאל הרוש    רביעי, 18 מאי 2016 21:22

ההיסטריה מיותרת. אין צורך בהספדים ובגינוני האבל הרגילים של השמאל שמגיעים ברפלקס מותנה לאחר כל אירוע כזה.

אין גם צורך להתעסק בקרבות הרחוב שמנהלים הרצוג ויחימוביץ', זה פשוט משעמם. אין דבר יותר קל מלכתוב עכשיו סטטוסים סרקסטיים על הרצוג ועל הפארסה הפוליטית של הימים האחרונים, להיסחף אחר הכותרות על הסכינים הנשלפות ולשתף טורי דעה על פי האינטרסים המחנאיים שהם משרתים. אבל אז נחמיץ את הסיפור האמיתי.

והסיפור האמיתי הוא שמפלגת העבודה עוברת תהליך חשוב של ניקיון.

מה שקרה בשבועיים האחרונים הוא לא פחות ממדהים. חבורה מעוררת השראה של צעירות וצעירים שהבינו את ההשלכות הרות האסון של כניסה לממשלה, עמדו מהרגע הראשון מול הנהגת המפלגה ואמרו - עד כאן. אתם לא תמכרו את העתיד שלנו כאן בשביל סידור עבודה, אתם לא תחסלו את הסיכוי של המחנה שלנו לכבוש את השלטון רק כי אתם החלטתם שאתם לא מסוגלים, אתם לא תגרמו לנו להפסיק להילחם על לבו של הציבור הישראלי רק בגלל שאתם עייפים. והקול הזה היה כל כך צלול ואותנטי שהוא סחף אחריו כמעט את המפלגה כולה, מבכירי הח"כים ועד אחרוני הפעילים.

 

מדריך כיס לחבר תנועת העבודה

הפרולטר {אסף הלחמי}    שלישי, 01 נובמבר 2005 23:44

הקדמה

חוברת זו באה לסייע לחבר תנועת העבודה הישראלית בהבנת החזון הציוני והסוציאל דמוקרטי‚ המשמש כדגלה הרעיוני של התנועה. בדרך‚ של פירוק החזון לסדרת עקרונות יסוד פשוטים המאפשרים דיון מעמיק‚ הרחבה ופיתוח. מטרתה הנה הצגת בסיס רעיוני לחברי התנועה בכדי לסייע בהתמודדות מול רעיונות וביקורת חיצוניים לתנועה.

לסדר העקרונות המוצגים כאן חשיבות‚ כמו גם למבנה הפנימי שלהם. כל רעיון מתבסס על‚ ואסור שיבטל את‚ העיקרון הקודם לו מתוך הבנה כי סתירה פנימית בין חלק מהרעיונות יכולה להתקיים ולתרום לחוזקם. תנועת העבודה דוגלת במציאת נקודת האיזון העדינה שתביא למיצוי מרבי של כל העקרונות ביחד ומבלי להביא לפגיעה מהותית בכל אחד מהם בנפרד.

עיקרון היסוד: ציונות סוציאל דמוקרטית

תנועת העבודה הישראלית רואה בחתירה למימוש החזון הלאומי הציוני ומורשת העם היהודי והחזון החברתי הסוציאל דמוקרטי כיעוד של מדינת ישראל.

ציונות כמתבססת על שני נדבכים, 'חיצוני' כתנועה לאומית השואפת לקיים בית ללאום היהודי ומקלט ואזרחות לכל יהודי באשר הוא, 'פנימי' כתנועה אזרחית המקדמת את עקרון מדינת כל-אזרחיה השומרת על זכויות אדם ואזרח באופן מלא ושיוויוני.

 

קישורים מומלצים

  • לילי בן עמי
    לילי בן עמי, מנהיגה חברתית/
  • תנועת דרור ישראל
    תנועת דרור ישראל הנה תנועה ציונית חלוצית של מחנכים הפועלים בכל המגזרים לחיזוק האמון והפעולה בחברה ובאדם ולהגשמת ערכי השויון, ההתאגדות והאחריות החברתית במציאות. פועלת מתוך שליחות למימוש חזון מיסדי ואבות התנועה הציונית בנימין זאב הרצל, ברל כצנלסון ועוד
  • גילה קליין - טוויטר
    חברת מפלגה.
  • רן בית-אש
    מאמרים בנושאים מדינים וחברתים במהלך השנים האחרונות
  • תנועת העבודה
    אתר תנועת העבודה הישראלית.
הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה

משאלים

כניסה לממשלת נתניהו?
 

מפלגת העבודה בטוויטר

מי מחובר?

אף אחד
באנר

עוד מאמרים ודעות באתר דעות