מפלגת העבודה - הבמה הרעיונית

ישראל הפכה לג'ונגל כלכלי בעיקר כי הפסקנו להציב לכלכלה שלנו אתגרים מוסריים שחייבים להיות חלק מכל חברה אנושית. כדאי שנחשוב כולנו כיצד משנים סדרי עדיפויות כלכליים וכיצד בונים שפה כלכלית חדשה שתבנה לנו חברה שוויונית וצודקת, כמו שמגיע לנו.

כולנו מכירים את השיח בין הכלכלנים הבכירים בארץ. בדרך כלל תמצאו את השיח הזה מתמקד בהישגים חומריים של הכלכלה - צמיחה, תוצר לאומי, ושאר מיני מושגים שכולנו משננים היטב. אבל האם בשיח הכלכלי הבכיר במדינה קיים מספיק עיסוק במטרות המוסריות והחברתיות של הכלכלה? המחאה החברתית שפרצה פה בקיץ האחרון המחישה לנו שלמרות שהמדיניות הכלכלית מניבה הישגים חומריים מעוררי השתאות, הרי שזה לא מספיק כדי לחסן את החברה ולחזק אותה וכי זה לא פחות חשוב שהכלכלה תקדם גם את הערכים של הצדק והמוסר בחברה הישראלית.

המסע החברתי שלי השבוע שעבר למפלגת העבודה. יש שם גוף הקרוי המועצה הכלכלית־חברתית, ובראשו עומד ח"כ אבישי ברוורמן. אני מכיר אותו שנים. שנינו כלכלנים אקדמיים. הקשר התחדש בתקופת המחאה, ועתה הוא הזמין אותי להרצות על המחאה ועל הכלכלה.

המועצה נפגשה בירושלים, בסניף המפלגה ששוכן בקומת קרקע ברחביה ונראה כמו סניף של כל מפלגה. ריהוט זול. בלגן. לפגישה הגיעו הרבה אנשים, ובמפתיע הקהל היה צעיר יחסית. הגיעו גם חובשי כיפות לא מעטים. הדיון היה מרתק, כי אנשים שאלו הרבה שאלות, גילו עניין, ובניגוד לפורומים דומים לא דחף כל אחד את נאום הבחירות שלו. כתוצאה מהדיון הסוער התארכה ההרצאה משעה לכמעט שעתיים. כשתמו הדברים, נשארתי לשוחח עם חלק מהאנשים והתרשמתי מאוד.

תקציב הביטחון עומד על כחמישית מתקציב המדינה. זה תקציב גדול באופן יחסי ואפילו באופן אבסולוטי יחסית למדינות אחרות. התקציב משמש לאימונים, משכורות, רכש והתחמשות. התקציב מנוהל על ידי משרד הביטחון באופן עצמאי ושונה משאר משרדי הממשלה ללא פיקוח הדוק של משרד האוצר. לאחרונה התברר כי תוכניות הצבא התחמשות, אימונים והתחייבויות שכבר ניתנו כלפי חוץ וכלפי פנים דורשות תוספת תקציבית מעבר למה שתוכנן בתקציב המדינה ויש בעיה...

היותו של התקציב כל כך גדול ומשמעותי וכל חריגה ממנו (שהיא תמיד כלפי מעלה...) ערכה מיליארדים אשר חייבים להילקח מסעיפים אחרים, הופכים את נתח התקציב למשפיע ביותר על סדרי העדיפות הלאומיים. רק אם נוכל להקטין באמת נתח זה נוכל להגדיל במקומות אחרים. אחרת נמשיך להסתובב סביב הזנב של עצמנו ונמשיך למשוך מצד לצד את השמיכה הקצרה. האם יש לנו דעה בנוגע לתקציב? כי אם אין לנו דעה הרי שאין לנו כיוון משמעותי ודרך לשינוי סדרי העדיפויות במדינה. שאר השינויים המוצעים: חרדים-חילוניים, עשירים-עניים, מושחתים-צדיקים, חרוצים-עצלנים וכו' יכולים לתרום לשינויים מינוריים בלבד.

המצב הפוליטי הנוכחי במדינת ישראל הוא כזה שרוב האזרחים משלימים עמו. זאת בעיקר משום שלכאורה אין אלטרנטיבה אמיתית נראית לעין לשלטון הליכוד. מפלגת העבודה שמתיימרת להיות המפלגה השניה בגודלה בכנסת בבחירות הבאות מסרבת בעקשנות להעמיד את עצמה כאלטרנטיבה לשלטון ומקבלת את המציאות כפי שהיא בהכנעה גמורה. לטענתה של יו"ר שלי יחימוביץ', הסבירות שהמפלגה תרכיב את הממשלה הבאה היא נמוכה. לא ברור איך ניתן לצפות מציבור שנמאס לו משלטונו של הליכוד ושל בנימין נתניהו להצביע עבור מפלגה שבעצמה לא מאמינה ביכולתה להגיע לשלטון ובנוסף גם לא מציגה חזון כולל. קו דק עובר בין הערכה נכונה של המציאות לבין הויתור על יצירת מציאות אחרת, מציאות בה מפלגת העבודה כן יכולה להגיע לשלטון. לעת עתה, הנהגת המפלגה מסתפקת אך ורק בפעילות בתוך המציאות הקיימת אך לא פועלת על מנת להוביל למציאות טובה יותר למדינת ישראל לה החברים כמהים בכל המישורים  ולא רק בתחום החברתי כלכלי.

מה ניתן לעשות בהנחה שהנהגת המפלגה החליטה לקדם את המפלגה להיות מפלגת האופוזיציה העיקרית הבאה ולא להרכיב את הממשלה הבאה? אפשרות אחת היא לנסות ולשכנע את ההנהגה לשנות את גישתה שנראית, על פניה, תבוסתנית.

המחאה החברתית נגמרה אבל העוני בישראל ממשיך להתפשט, כאשר לפי דוחות ה-OECD בישראל אחוזי העוני בקרב אנשים עובדים הוא מהגבוהים בעולם המערבי. כדי להיאבק בעוני הזה ישראל צריכה לאמץ גישה כלכלית הרבה יותר מתונה שהיא שילוב בין קפיטליזם לסוציאל-דמוקרטיה. קפיטליזם וסוציאליזם לא "מתנגשים" אחד עם השני אלא משלימים האחד את השני, ורק שילוב בין צדק חברתי ליעילות וצמיחה, יכול להניב כלכלה ברת קיימה. צמיחה בלבד אינה יכולה לענות על הצרכים של חברה מודרנית, ובטווח הארוך הכלכלה תפגע במידה ולא תהיה השקעה חוזרת של פירות הצמיחה בחברה. גישה סוציאליסטית מוחלטת ללא התמקדות ביצירת חברה יצרנית ורווחית, גם היא לא שיטה כלכלית ברת קיימה, והתעלמות מיעילות והתייעלות בחברה הגלובלית, יגררו את המדינה כולה לעוני ולא ישיגו חברה נאורה ומשגשגת. השילוב המנצח הוא שילוב בין שתי הגישות אבל שילוב זה קשה להשגה בגלל שפוליטית קשה לשמור על האיזון בין שני הקטבים האלה, ולכן המדינה מאמצת לעיתים מדיניות סוציאליסטית מדי לא יעילה כמו שראינו כאן בשנות ה-70 וה-80, ולעיתים מאמצת מדיניות קפיטליסטית קיצונית הרסנית שמובילה לעוני שאנחנו רואים פה היום.

קפיטליזם מתון

הקפיטליזם "מקדש" את הצמיחה וההתייעלות, אבל האבסורד הוא שדווקא האלמנט הזה של הרדיפה המתמדת אחר התייעלות וצמיחה, מובילה לתוצאה הפוכה שפוגעת בתנאים שמאפשרים את הצמיחה והיעילות האלה. הבעיה בתפיסה הקפיטליסטית היא שהקפיטליזם אינו רואה בהשקעה בחברה השקעה רווחית קלאסית, כי הרווחים הם רווחים ארוכי טווח שאותם לעיתים קשה לראות, ויותר מכך קשה לקמט ולמדוד במושגים מתמטיים. הדוגמה הקלאסית לבעייתיות הזאת היא היחס לחינוך, כאשר רוב הקפיטליסטים לא מבינים שקשה למדוד חינוך במושגים של יעילות מידית, ושהשקעה מסיבית בחינוך שוויוני הוא תנאי ליצירת חברה משגשגת. בעולם הגלובלי ככל שאחוז המשכילים גבוהה ויותר ואנשים רוכשים יותר מיומנויות כך החברה תצמח, וככל שיש יותר בורות כך החברה כולה תהיה עניה יותר. חינוך הוא רק דוגמה אחת לשורה של השקעות חברתיות שיוצרות רשת ביטחון סוציאלית, שבלעדיהן הקפיטליזם לא ישגשג ויפרח. ביטוח רפואי הולם וביטוח פנסיוני, דמי אבטלה ושירותים כמו חינוך ורווחה, מבטיחים לאזרחים תנאי מינימום שמאפשרים להם להיות פרודוקטיביים ומצליחים. חברה שאין בה רשת ביטחון היא חברה שבה האזרחים לא יכולים להתפנות כדי להתפתח, והם נאלצים להתמקד במאבק היום יומי שלהם לשרוד.

בבחירות הקרובות אני אצביע למפלגת העבודה.

אני אצביע לעבודה, כי היא המפלגה היחידה העומדת לבחירה ותואמת את ערכיי: סוציאל דמוקרטית מבחינה כלכלית-חברתית, ליברלית מבחינת חירויות הפרט ומאמינה בפיתרון שתי מדינות לשני עמים כאינטרס ציוני מהמעלה הראשונה.

אני מקווה שבבחירות הקרובות אני אוכל להצביע למפלגה, שתעמיד כמועמדה לראשות הממשלה מועמדת שתדרוש מאתנו הקרבה ותיתן לנו את התחושה שההקרבה הזאת ראויה.

מאז כהונתו של מנחם בגין כראש ממשלה, מנהיגי מדינת ישראל הפסיקו לדרוש מאתנו האזרחים ואנחנו מצידינו הורדנו את הציפיות שלנו מהממשלה. פחות מ-2/3 מאיתנו הולכים לצבא, ולא, לא מדובר רק על חרדים ושמאלנים תל אביבים. פחות מ-50% מהגברים עושים מילואים, ואחוז אפסי מהנשים. שיעור המעורבות החברתית והפוליטית בישראל, ההשתתפות בהפגנות (להוציא מחאת הקיץ), החברות במפלגות, אחוזי ההצבעה בבחירות הם מהנמוכים ביותר בעולם המערבי.

לא קיים שוויון פורמאלי במדינת ישראל כלפי המיעוט הגאה. הזכות להתחתן נשללת מאיתנו ועימה זכויות רבות נוספות אשר קשורות אליה בחבל הטבור, כגון הזכות לפונדקאות, אימוץ, ירושה, הטבות מס ועוד היד נטויה.

כל מי שזוכר את שיעורי האזרחות בתיכון ידע לומר כי שני יסודות הדמוקרטיה הינם החרות והשוויון. הגישה הסוציאל-דמוקרטית שמה דגש על ערך השוויון, על החברה ככלל ועל הערבות ההדדית שבתוכה. נהוג להגדיר שני סוגים שונים של שוויון אשר מתקיימים במשטר דמוקרטי: "השוויון הפורמאלי", הוא השוויון של הפרט בפני החוק במדינה, בו לכל אחד מאיתנו הזכות להצביע בבחירות, לקבל הליך שיפוטי הוגן ולקבל יחס אחיד מצד מוסדות השלטון במדינה, בעוד ה"שוויון המהותי" בהגדרתו הוא היעד אליו יש לשאוף, רצונה של המדינה לקדם את ערך השוויון בין אזרחיה ולפעול למען השגתו באופן אקטיבי למען יצירת חברה צודקת וחזקה וזאת באמצעות חלוקת משאבים הוגנת ומתקדמת בתוך החברה. השוויון המהותי הינו כמובן נדבך שני שהרי ראשית יש לדאוג ולוודא כי מתקיים שוויון פורמאלי, בסיסי, בין תושבי המדינה. שוויון בפני החוק.

הקריטריונים לדיור למשתכן, שפרסם שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס, מעלים שאלות מהותיות בנוגע לאופן שבו הוא מעוניין לפתור את משבר הדיור.

לפי אטיאס, כדי לזכות בדירה על פי קריטריונים אלה, על הזוגות הצעירים להיות אנשים לא יצרניים, לא להשתלב בשוק העבודה, לא לתרום לפיתוחה הכלכלי והחברתי של ישראל, אלא פשוט להיות שייכים למגזר הנכון. אותו מגזר ששלח את אטיאס למשרד הבינוי השיכון.

איני בטוח שכוונותיו של השר אטיאס רעות, ואני גם מודע לעבודה הנהדרת שעושים אנשי משרדו. אך במצב הנוכחי של שוק הדירות בישראל, עליו לעמוד על רגליו האחוריות אל מול הממשלה ואף להוביל למשבר קואליציוני.

כך ודאי היה עושה אם היה מדובר במחלוקת סביב סוגיית הכשרות או גיוס חרדים. על שר הבינוי והשיכון להבין כי כולם סובלים מהמצב - זוגות צעירים, משפחות קשות יום, מצביעי ש"ס ומצביעי המפלגות האחרות.

אין צורך להמציא את הגלגל מחדש. מדינת ישראל חוותה משבר דיור חמור יותר בתחילת שנות ה-90 וידעה למצוא את הפתרונות. יצחק רבין ז"ל נבחר לראשות הממשלה בזמן שאלפי אוהלים היו פזורים ברחבי הארץ, והמדינה הייתה בעיצומו של תהליך קליטה של כמיליון עולים חדשים.

זה היה משבר גדול לאין שיעור מזה המתחולל היום. רבין ושר הבינוי והשיכון שלצדו, פואד בן אליעזר, הבינו שכדי לפתור את משבר הדיור על הממשלה להתערב בצורה משמעותית וליצור דיור בר השגה בכל האמצעים העומדים לרשותה. אמצעים כאלה לא חסרים.

נושא הבחירות לתפקיד מזכיר התנועה הקיבוצית ולנציג מחוז הקיבוצים ברשימה העבודה לכנסת ממשיך להעסיק בימים אלה את פעילי התנועה הקיבוצית. גורמים בתנועה מציינים, שהאחראים העיקריים לכך שהנושא נמצא על סדר היום הם מזכיר התנועה, זאב (ולוולה) שור, המקיים כבר עתה פעילות פוליטית במטרה לפלס את דרכו לכנסת הבאה, ועוזר שר הביטחון להתיישבות, איתן ברושי, שלמרות שלטענתו עדיין מוקדם מדי לעסוק בנושא הבחירות לראשות התנועה או לכנסת, גם הוא בוחן את האפשרות להתמודד באחת מהמסגרות הללו.

בשבוע שעבר הוזכרו חמישה מועמדים להתמודד על תפקיד מזכיר התנועה, והשבוע מתווספים לרשימה ארבעה נוספים. כולם מציינים שהייתה אליהם פנייה, וכולם מעדיפים עדיין להיות על הגדר. מנהל מחלקת החינוך בתנועה הקיבוצית, אבי אהרונסון, אומר כי הוא עדיין לא עוסק בנושא הזה אך אינו פוסל את האפשרות שיתמודד. מנכ"ל מעוף, חגי אלון, מציין כי הוא מתלבט ועדיין לא החליט. מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, אבשלום (אבו) וילן, ח"כ לשעבר מטעם מרצ, מעדיף שלא לעסוק בנושא לפני שיבחן את דרכו הפוליטית. מזכ"ל התאחדות מגדלי הבקר, יעקב בכר, ישקול את העניין לגופו כשיהיה רלוונטי.

עד כמה מעסיקות הבחירות למזכיר התנועה את המתמודדים הפוטנציאליים ניתן ללמוד מהעובדה, שאחד מהתשעה דאג לשלוח ל"הזמן הירוק" העתק של נוהל בחירת מזכיר/ה התנועה הקיבוצית, שבו נכתב כי הבחירות יתקיימו בתום כהונה של ארבע שנים, ביום שלישי, בשבוע השני של חודש פברואר. על פי הנוהל, טען אותו מתמודד פוטנציאלי, הבחירות צריכות להתקיים בפברואר 2013 ולא במאי 2013, כפי שטען ולוולה. בתגובה אומר ולוולה: "לא טענתי שהבחירות צריכות להתקיים במאי, אלא שהקדנציה שלי מסתיימת במאי 2013. נבחרתי לקדנציה הראשונה בפברואר 2005, אבל נכנסתי לתפקיד רק במאי באותה שנה".

מפגשי פעילים מתוכננים במחוז חיפה :

23/2/2012 יום ה' בשעה 17:00 בהשתתפות: ח"כ בנימין (פואד) בן אליעזר
26/2/2012 יום א' בשעה 18:00 בהשתתפות ח"כ יצחק (בוזי) הרצוג
15/3/2012 יום ה' בשעה 18:00 בהשתתפות: ח"כ ברוורמן אבישי

המפגשים יתקיימו במשרדי המחוז, סמוך למפגש ישלחו הזמנות.

"חוג חיפה" כמובן מברך על היוזמה. אנו מקווים כי תימצא הדרך לשתף גם את החברים באירועים אלו, ולאפשר שיח פורה.

"הקפיטליזם כאן איבד צלם אנוש. הקפיטליסטים הגדולים שלנו, להוציא אחדים שלא חטאו, רמסו את ערכי האתיקה, עיוותו את כללי המשחק ההוגן, והפכו לאוליגרכיה. בישראל שולט כיום קפיטליזם אוליגרכי טיפוסי".

ח״כ פרופ׳ אבישי ברוורמן (העבודה) כבר לא שר. גם לא יו״ר ועדת הכספים. גם לא מתמודד על ראשות מפלגת העבודה. הפרישה הזמנית מפוליטיקה אקטיבית עשתה לו רק טוב. הוא רזה. חיזק את שריריו. התחבר לעצמו, כמו שאומרים. הוא מרבה להרצות על כלכלה בארץ ובחו"ל. רגוע מאי-פעם, או לפחות משתדל להיות. שומר על עצמו, שפיותו, איזונו הפנימי.

כל זה לא אומר שהוא לא כועס. ואוהו, איך הוא כועס. כשאני שואל כמה חזירי בעיניו הקפיטליזם הישראלי, הוא מתפרץ כמו הר געש: הקפיטליזם כאן, הוא אומר, איבד צלם אנוש. ברוורמן: "הקפיטליסטים הגדולים שלנו, להוציא אחדים שלא חטאו, רמסו את ערכי האתיקה, עיוותו את כללי המשחק ההוגן, והפכו לאוליגרכיה. בישראל שולט כיום קפיטליזם אוליגרכי טיפוסי".

שמחים לעדכנכם כי משרדי מטה המפלגה עברו בשעה טובה למעוננו החדש - רח' לה גוורדיה 55 בת"א.

ניתן להגיע דרך רח' עמק איילון, לנסוע עד סוף הרחוב עד לחניון הסמוך לבית המפלגה.

המשרדים אמנם קטנים וצנועים, אך לגמרי מלאי עשייה ומוטיבציה מחודשת של עובדי המפלגה והמתנדבים הרבים הפוקדים את המפלגה יום יום. הפרידה מבית ברל לא הייתה קלה לנו והיא נעשתה גם מטעמים כלכליים (כן, בת"א יותר זול לנו...) וגם מטעמי נוחות ונגישות של החברים הרבים ברחבי הארץ שכבר חודשים ארוכים מפצירים בנו לעבור תל אביבה. אז הנה עשינו זאת! שיהיה בשעה טובה לכולנו.

במציאות בה חצי מהאוכלוסייה לא מיוצגת כלל וכלל בבתי דין רבניים, במועצות הדתיות ובעיקר בוועדה למינוי דיינים - על הכנסת לפעול באופן יזום כדי לשנות את המצב.

אפליית הנשים המשמעותית ביותר הקיימת כיום מתבצעת על ידי הממסד הרבני בשיתוף פעולה של פוליטיקאים דתיים וחילונים, המונעים משיקולים קואליציוניים, השתתפות פעילה של נשים (דתיות ואחרות) במרחב הציבורי הדתי בישראל.

לאשה יהודייה אין היום ולו קמצוץ של השפעה על הרבנות ומוסדותיה השונים, אין לה השפעה על משרד הדתות, על המועצות הדתיות ביישובים השונים, ובפרט אין לה השפעה על מינוי דיינים שפוסקים במקרי גירושין. דתיים רבים אולי יתנגדו לאמירה זו ואף יטענו כי "אשת חיל מי ימצא" וכי היהדות שמה דגש על כבודה והגנתה של האשה, אולם הרשו לי לפקפק בכך. היהדות אולי מאדירה את האשה, אולם הפוליטיקה של הדת משפילה אותה עד עפר ומתייחסת אליה כאל ילד חסר ידע או אחריות לגורלו.

טופס מפקד למפלגת העבודה, נדרש על מנת להבטיח חברות במפלגה ועמה זכויות שונות הכוללת בחירת מועמדים לתפקידים שונים, השתתפות בדיונים וכו'.

התפקדות למפלגת העבודה יכולה להתבצע בתקופת שגרה או בתקופת מפקד חברים. בכל מקרה, הנוהל זהה אם כי יש להקפיד על תאריכי מפקד חברים מסויימים הקובעים זכאות בהשתתפות בהצבעות שונות (כגון בחירות יושב ראש מפלגת העבודה, המועמדים לרשימת מפלגת העבודה לכנסת וכדומה).

עמוד זה כולל הדרכה וטפסים להליך התפקדות למפלגת העבודה וכמו כן הצגה כללית של זכויות החבר לאחר סיום הליך התפקדות למפלגת העבודה.