עמוד הבית
באנר

אחד במאי וחג פועלים שמח!

קראו עוד על אחד במאי ...

הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה מבקשת לאחל, לרגל האחד במאי, חג פועלים שמח לכל המבקרים באתר.

מי ייתן והשנה הבאה עלינו לטובה תהיה שנת שינוי במעמד העובד במדינת ישראל, שנה של צמצום הפערים וחלוקה צודקת יותר של העושר.

אחד במאי שמח לכולם!

 

דגל אחד במאי נישא בגאווה

הפרולטר {אסף הלחמי}    ראשון, 01 מאי 2016 07:55

דגל אחד במאי, מונף בגאווה ולא בפחד.

חג הפועלים, אינו אופנה חולפת.

סולידריות חברתית, איננה רעיון ארכאי כי אם כורח המציאות בכלכלה גולבאלית דורסנית.

אחריות המדינה לרווחת אזרחיה הנה חובה ולא זכות.

אחד במאיהחזית החברתית בישראל אל לה להכנע לגל העכור כנגד השמאל החברתי (והמדיני) - ביחד ארגוני עובדים כהסתדרות, כוח לעובדים, ויצו נעמת, תנועת ומפלגת העבודה, חד"ש, ש"ס ואגודה ומרצ ואחרים חייבים להמשיך להניף את דגל אחד במאי. כי מיעוטים אסור שיודרו מהמאבק לשיוויון חברתי ואזרחי, כי דרושה "הליכה לקואליציה לרשימה משותפת ערבית-יהודית, כחלק של ממשלה מחוייבת המציאות" הנאבקת על יצירת חברת רווחה בחזון תנועת העבודה ומגילת העצמאות. זאת תהיה "כריתת ברית אזרחית עם ערביי ישראל וגיבוש חזית מרכז-שמאל רחבה ... קואליצייה החייבת לכלול מפלגות ערביות וחרדיות (אך לא אנטי-ציוניות), ימין חברתי ומדיני מתון (אך לא גזעני ולאומני) ומרכז וימין כלכלי (אך לא ניאו-קפיטליסטי חזירי) וכחלק מחזית חברתית-אזרחית-מדינית שתוכל לשנות את המציאות ..." (אסטרטגיית בחירות).

מוקד העשייה החברתית מתקיים בכנסת ישראל ושם תנועת העבודה ההיסטורית ומפלגת העבודה בהווה מייצגת בגאווה וללא מורא ופחד את האדם העובד, את מעמד הביניים, את החלש והמוחלש והקבלות מוצגות, שנה אחר שנה: הסיעה החברתית בכנסת ה19 וגם בכנסת ה20 חבריה מובילים בעשייה חברתית מוכחת בחקיקה ובועדות. סיעת העבודה, לא נרתעת מהשיח הימני-לאומני-קפיטליסטי המתלהם המנסה לתייג אותה כמיושנת, ארכאית ולא רלבנטית - וחג הפועלים, האחד במאי צריך וחייב להשאר היום בו מועלות זכויות העובדים וחובות המדינה כלפי החלשים בחברה על נס.

 

אל תתביישו ואל תגמגמו. אמרו בגאווה: אחד במאי היום, חג שמח!

שלי יחימוביץ    שבת, 30 אפריל 2016 21:36

אחד במאי שמח! הפעם אחד במאי מדהים במיוחד. החתולים השמנים* פותחים במחאה אדירה על גזל השמנת. מחלון המסיבה הפרועה שלהם בוקעת, לא פחות ולא יותר, שירת האינטרנציונל.

אחד במאיחדורי תחושת צדק וזעם הם שרים: קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה, עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רָעָב (שמשתכרים 8 מליון שקלים בשנה). אֵש נְקָמוֹת הַלַּב לִחֵכַה (על כך שהעזתם להגביל לנו את השכר ל 2.5 מליון). לִקְרַאת אוֹיַב (הרגולטורים) הִכּוֹן לַקְרָב. מִגָּב כָּפוּף (בקושי אנחנו גומרים את החודש) נִפְרוֹק הָעוֹל (של הציבור). אֶת עוֹלָמֵנוּ (התלוש מהמציאות) אָז נָקִּימָה. לֹא כְלוּם מִתְמוֹל, מָחָר – הַכֹּל (אבל ממש הכל! עד עכשיו עבדנו בחינם!)

עד עכשיו עלה מהמסיבה הזאת זמזום שקט מורכב מתמהיל שלמשתתפי המסיבה נשמע טבעי ונעים לאוזן:
תחושת הגאונות והעליונות של "אתה בחרתנו" בחדרי המנהלים. העיוורון והחרשות המוחלטים למאבק היומיומי שמנהלים בני תמותה רגילים כדי לחיות בצורה נורמלית.
הקליק הרך של התכווננות הכורסאות במחלקות הראשונות. הבתים החכמים המעוצבים בטוב טעם וממון. איוושת הבגדים היקרים. תרבות הפנאי האקזוטית.
הידיעה המתוקה ששכרך יטפס בכל מקרה, גם אם תכשל, ואם חלילה תצטרך לעזוב – זה יהיה עם מצנח של זהב. הבטחון והשקט הנפשי המוחלט בכל הנוגע לעתיד הכלכלי המשפחתי.

כל אלה ועוד, שהם כל כך מובנים מאליהם בשביל מנכ"לי האלפיון, וכל כך רחוקים בשביל כל יתר 99 האחוזים של בני האדם.

והצלילים הענוגים האלה הבוקעים מהמסיבה המתמשכת, מתחלפים כעת בקולות של מחאה, עלבון, קיפוח, זעם, מרמרת, יסורי איוב, נבואות זעם, ואיומים. מישהו הורס להם את המסיבה, לעזאזל. מישהו מתעלל בהם.

מישהו העז להמרות את פיהם, להקשיב לציבור, ולחוקק חוק שיגביל את שכרם לשכר הרעב הנורא של 2.5 מליון שקלים בשנה. מה יהיה עליהם עכשיו? איך יצליחו לשרוד בעולם האכזר הזה?

וחמור מזה: לקשור העלאה אפשרית בשכר הזה לשכרם של העובדים העניים. מה הקשר לעזאזל? מי המטורף שיכול לקשור בינם, בני אלים, ובין בני אדם רגילים? מה יהיה עליהם עכשיו? איך יצליחו לשרוד בעולם האכזר הזה?

כה גדולים ההלם והזעזוע ותחושת העוול במסיבה שקצת השתבשה, עד שעוד שניה הם אוספים חתימות של החוגגים, משיגים שליש ומתאגדים.

אולי גם שובתים. או חמור מזה! מתפטרים! כולם יחד!

 

אחד במאי לשוויון וצדק

אליס גולדמן    שבת, 30 אפריל 2016 20:28

מה זה בשבילי ה-1 במאי?

אחד במאינולדתי במדינה קומוניסטית – אדומה כצבע הדם שנשפך בה. מדינה רעה לתושביה, מדינה בה אפילו לא היה החופש לחשוב שונה ממה שהכתיב הממשל.

כשעלינו ארצה ב-1971 לאחר חודשים של המתנה לאישור העלייה, הגענו עם משאת נפש למדינה שמסבירה פניה לכולם.

3 ילדים קטנים, ילדי מפתח, בעלי חוש אחריות וצדק עצומים.

זוג הורים שלא דיברו את השפה ועבדו בכל עבודה אפשרית כדי לפרנס את המשפחה הקטנה.

חינוך שתמך ודיבר על אהבת הזולת, אהבת הארץ ודחף ללמוד ולעשות אותנו אנשים טובים יותר.

הוריי תמיד אמרו לנו: "לכו ללמוד כדי לא להיות כמונו" – משפט חזק שממעיט בערכם, שכן זכיתי בזוג הורים שיבל"א וטובים, מהליגה הטובה ביותר שיש!

 

אחד במאי של חשבון נפש

עמיר פרץ    שבת, 30 אפריל 2016 19:45

ה-1 במאי שיחול מחר חייב להיות יום של חשבון נפש למנהיגי מפלגת הלייבור הבריטית, שיסודותיה הערכיים מכורסמים שוב ושוב על ידי התבטאויות של שנאה צרופה. לעולם לא נשלים עם אנטישמיות, בשום פנים לא ניתן לה לזהם את התנועה הסוציאל-דמוקרטית הבינלאומית ולא נאפשר לאיש לטאטא אותה מתחת לשטיח.

כשאחד מראשי הלייבור מגדיל לעשות ויוצר חיבור מעוות בין היטלר לציונות זה כבר אינו תמרור אזהרה נוסף - זוהי קריסה ערכית שמחייבת ניקוי אורוות מיידי. טוב עשתה הנהגת הלייבור שהשעתה את הדוברים האחרונים שהפיצו דברי ארס אנטישמיים מתוך שורותיה, וטוב יותר תעשה אם תרחיקם לצמיתות מהמפלגה.

 

כולכם מנהלים

אריה גל    שלישי, 26 אפריל 2016 21:40

כן, אני יודע שאף אחד מכם הוא לא "פועל".

ברור שלא. חלילה.

כולכם מנהלים ו/או אנשי עסקים. חוץ ממי שעוד במקרה גר עם האמא כי הוא "במקרה בין עבודות". "בין עבודות" ניהול. כמובן. ברור. רק ניהול. כולכם אם אתם לא אנשי עסקים אז אתם מנהלים. בגלל זה אתם כמובן כולכם עד האחרון לגמרי ובלב ונפש נגד הבוגדים המסריחים שחושבים שלפחות יום אחד בשנה צריך מישהו להזכיר ל"מקבלי ההחלטות", אלה שלמעלה גבוה באולימפוס, שנכון מאד שמי שחשובים זה רק המנהלים,- כמוכם,- שאפו !- או, כמובן, אנשי העסקים,-  אבל עדיין, קיבינימאט, הרוב המוחלט של הבוחרים שלהם, הבוחרים של "מקבלי ההחלטות", עדיין הרוב המוחלט של הבוחרים שלהם זה פאקן שכירים בשכר מינימום או קרוב עד להכאיב אליו, לפעמים אפילו גם בכלל בלי קביעות, ונכון שרובם של כל אלה שעובדים ככה בכלל לא איכפת להם שהם עובדים ככה, שהם חיים עמוק במיץ של הזבל, כי יופי-יופי ניפחו להם טוב-טוב את השכל עם "ערבים" ועם "בוגדים" וכל זה, אבל עדיין, עדיין פאקן יום אחד בשנה, מישהו צריך להזכיר להם, ל"מקבלי ההחלטות",  שעדיין צריך להיות, אפילו במדינה המדהימה הזאת שבה כולם, כולם כולם, הנה אפילו כל אחד מכם!

כולם כולם רק עשירים, כולם כולם רק מנהלים, אפילו במדינה הזאת עדיין צריך להיות איזשהו הבדל, אפילו קטן, בין "עובד" לבין" עבד".

 

ארץ ישראל הפדרלית כבר כאן

אריה הס    שלישי, 26 אפריל 2016 14:22

ארץ ישראל הפדרלית כבר כאן.

מדינת ישראל יחד עם חבלי יהודה, שומרון ובקעת הירדן, ללא רצועת עזה, צועדים ומנותבים לצמיחתן והתגבשותן כמדינה וקהילייה פדרלית אחת.

בראייה של קביעה זו, ישראל כמדינה פדרלית תהיה המדינה הפדרלית ה 28 בעולם, בליגה אחת עם מדינות מפותחות בהן, שווייץ, ארה"ב, אוסטרליה, גרמניה, קנדה, בלגיה ועוד.

תשכחו מחזון ארץ ישראל השלמה עם זכות הצבעה ליהודים בלבד, תשכחו מחזון חלוקת הארץ ל 2 מדינות שבירתן ירושלים, תשכחו מתכניות ההפרדה למיניהן.

נרצה או לא נרצה, נאהב או לא נאהב, ארץ ישראל בשלמותה נעה בבטחה בדרך מלאת מהמורות ומכשולים, המובילה לצמיחתה והתהוותה כארץ ישראל הפדרלית, תחת ריבונות מדינת ישראל וחוקיה.

 

להנהיג, לא להיגרר

דביר מור    שני, 25 אפריל 2016 11:09

במצבה הנוכחי העגום של התנועה וראוי לציין את המילה 'עגום', גם בהגדרה המכירה במצב זה, גם במטרה לשקם אותו ממקום של צמיחה, ונכון גם לאור הסקרים האחרונים, אין למפלגת העבודה שום דרך אלטרנטיבית לממשלת הימין הנוכחית, אותה היא אכן יכולה להציג לציבור מלבד דרך מנהיגותית אחת.

דביר מורדרך העקרונות של תנועת העבודה!

ציונות סוציאל-דמוקרטית, חזון מדיני לביטחון ולשלום, יושרה מקצועית של משרתי הציבור וסולידריות פוליטית ש"מחבקת" מצד אחד את המפלגות בגוש השמאל-מרכז, ומצד שני "מבקרת" אותן בצורה עניינית ונכונה.

זה כבר ברור שמי שמכתיב את השיח והרוח הפוליטית ואת המדיניות החברתית-כלכלית בעשרים השנים האחרונות, הינם אנשי הנהגת המרכז-ימין. המרכיבים הסוציאל-דמוקרטיים נשחקו, הוסתו הצידה, ואף הושוו בלעג דיפלומטי ובשלילה חד משמעית, לעומת שיווק אינטנסיבי של קפיטליזם ניאו ליברלי דורסני.

מבחינת תפיסת הביטחון, השמאל הציוני נרמס בהצגת הסכמי אוסלו כ"כושלים" שהביאו לנזקים עצומים ופיגועים רצחניים שערערו את ביטחון אזרחי מדינת ישראל.

אף ממשלת ימין, לא ביטלה אותם.

הכמיהה המיידית להחלפת השלטון ואם בלתי אפשרי, למציאת הנוסחה התורנית שתמצא את המקום ואת התיקים למפלגת העבודה בממשלות האחרונות, תרמו לא מעט למצבה הנוכחי של התנועה.

תנועת העבודה של היום - עדיין לא החזירה את זהותה הבסיסית!

 

שישה מועמדים לראשות מפלגה, אפס מועמדים לראשות ממשלה

מאיה מרק    שני, 25 אפריל 2016 08:26

שישה מועמדים לראשות מפלגה, אפס מועמדים לראשות ממשלה אבל בעיקר - ים של אגו ואפס אחריות לאומית.

מאיה מרקבימים אלה ממש מתרחש לגמרי מתחת לרדאר התהליך הפוליטי החשוב ביותר שיקרה כאן בשנים הקרובות אבל איכשהו הוא נתפס בטעות כפוליטיקה פנימית של מפלגת העבודה ולכן אינו זוכה לתשומת לב. במובן מסוים, זה כמעט מתבקש: מפלגת העבודה הפכה לכל כך לא רלוונטית ולכל כך לא חשובה עד שהתקשורת והציבור מגלים אפס עניין במתרחש בתוכה. אבל מה שקורה עכשיו במפלגת העבודה רחוק מאוד מלהיות עניין פנימי. בלי שום הגזמה, זו נקודת זמן מכריעה וקריטית עבור מחנה השמאל ועבור מדינת ישראל.

האמת היא כזו: אנשים שמבינים את התהליכים המסוכנים שמתרחשים בישראל, שרואים את החלפת השלטון לא כיעד פוליטי אלא כהכרח קיומי, ושאכפת להם ממדינת ישראל הרבה יותר מאשר ממפלגת העבודה - אנשים כאלה לא אמורים לעסוק בימים אלה בשאלה מי יכול להביא למפלגת העבודה את המנדט ה - 15: עומר בר לב, אראל מרגלית או איתן כבל. אנשים כאלה גם לא אמורים להיערך לקרב בין יחימוביץ', הרצוג ופרץ. על אף ההבדלים האידיאולוגיים והאחרים בין המועמדים האלה, מבחינת התהליכים הגורליים והמאבקים הגדולים שמתרחשים במדינת ישראל, ובראיה היסטורית - הקרב ביניהם הוא חסר משמעות.

אף אחד מהאנשים הללו אינו מועמד לראשות ממשלה והם כולם יודעים את זה. הם יודעים את זה אבל זה לא מעניין אותם. הם בוחרים - כל אחד מהם לחוד וכולם ביחד - לשנות את מעמדה ואת יעודה ההיסטורי של מפלגת העבודה כמפלגת שלטון, למחוק את הקטגוריה של שמאל ציוני מהמפה הפוליטית בישראל ולהביא לכך שבבחירות הבאות המועמד שיתייצב מול הליכוד יהיה יאיר לפיד או אפילו חמור מכך - ראש מפלגת קדימה 2 שתקום בואקום שיווצר - איש ימין כמו כחלון, כמו יעלון או כמו סער.

במובן הזה על יחימוביץ' והרצוג מוטלת אחריות מוגברת, גדולה בהרבה מאשר על האחרים. כל אחד מהשניים האלה יכול לפנות כעת למועמד חיצוני שבניגוד לשניהם יהיה מועמד לראשות ממשלה, לתמוך בו וכך להבטיח את בחירתו כיושב ראש מפלגת העבודה וכמועמד מחנה השמאל לראשות הממשלה בבחירות הבאות. ביחד, הם יוכלו לבנות קבוצה חדשה שתנהיג את המפלגה והמחנה ושתעמיד, אחרי יותר מדי שנים, נבחרת שתוכל להחליף את שלטון הימין ולכל הפחות - כזו שיש לה סיכוי לעשות את זה.

 

"אין סיכוי להחליף את ביבי"

אראל מרגלית    ראשון, 24 אפריל 2016 14:27

יצאנו לדרך לפני שבוע.

אראל מרגליתאמרו לי שאין סיכוי.

שמפלגה הזאת לא מעניינת, שאף אחד לא ירצה להצטרף למפלגה. ״היא רדיואקטיבית״ אמרו לי.

אמרו לי גם שביבי רשום בטאבו. אי אפשר להחליף אותו, וכולם כבר מיואשים מלנסות.

סיימנו את השבוע הראשון שלנו עם אלפי מתפקדים חדשים.

עם מעל מליון צופים ברשת לסרטים שלנו.

עם רוח חדשה במפלגה.

נכון, לפעמים צריך להיות בוטה כדי לעורר, אבל זה יימשך ויתגבר: אין לי שום כוונה לתת לביבי רגע אחד של שקט.

כבר 17 שנה לא ניצחנו בחירות.

ילדים שנולדו כשביבי נבחר לראשות הממשלה (96) עוד מעט משתחררים מהצבא.

אז אפשר לאהוב, ואפשר לא.

בעמוד הפייסבוק שלי אני משתדל להראות לכם את הפעולות שאנחנו עושים בגליל, ובנגב, ובירושלים, תגללו אחורה יש אינסוף מידע. תצפו בסרטים. תפיצו.

אבל בסופו של יום אין ברירה אחרת:

את נתניהו נחליף לא בנחמדות, אלא בנחרצות.

את הגזענות נגרש לא בנימוס , אלא בתקיפות.

את כל הדרכים האחרות ניסינו.

אם אתם לא אוהבים אותי, אתם רשאים להמשיך לקלל בתגובות, זה בסדר גמור.

 

אראל מרגלית צודק

ירמי עמיר    שישי, 22 אפריל 2016 08:13

תגובת הפרשנים הפוליטיים לסרטון "תחזירו לנו את המדינה קיבינימט" של חבר הכנסת אראל מרגלית אינה מפתיעה — ובכל זאת היא מאכזבת. רובם ככולם מגנים את הסרטון, את הסגנון ואת "הקללות". גם אלה שנחשבים הגונים ובעלי יושרה מקצועית, ולא עובדים בשביל אף אחד, נגררו אחרי העדר. העיקר לגנות.

אראל מרגלית[עורך ראשי: עד כמה מרגלית צודק, הנה אחד מרבים מדיוני הרשת על הצורך של השמאל לעמוד על שלו ושהתפתחו בעקבות הסרטון המדובר].

אז נכון שמרגלית אמר "קיבינימט", "לא משתינים לכיוון של הפריפריה" ו"תוקעים דגלים בתחת". אז הוא אמר. ומה עם התוכן? אולי יש משהו בדבריו? אולי הוא צודק בכמה עובדות? אולי יש איזו אמת היסטורית במונולוג שלו?

למשל, אולי מרגלית צודק כשהוא אומר: "הם גידלו את לה פמיליה, חבורת ג'ובניקים שמרגישים גברים רק בקבוצות של מאה. הם גידלו נערי גבעות ששורפים משפחות". מה לא נכון בזה?

"אנחנו פישלנו כי השארנו להם את הרחובות", אומר מרגלית. "פישלנו כי תקפנו את מנשקי המזוזות במקום לנשק אותם. פישלנו כי שתקנו, כי פחדנו לספר שנתניהו שיחרר הכי הרבה מחבלים בתולדות המדינה, שהוא ראש הממשלה הראשון שעשה תיקו עם החמאס". גם במקרה זה קשה לערער על העובדות והתובנות שמביא מרגלית.

"הם בעיקר יודעים להחזיר שטחים בלי תמורה, ליילל, להסית, להיכנס להיסטריה, להתקפל עם זנב בין הרגליים ואז להתבכיין. אבל מה, הם יודעים דבר אחד יותר טוב מאתנו. הם יודעים לצרוח". גם כאן דבריו של מרגלית לגיטימיים ואינם רחוקים מהמציאות, למרות ההכללות. לא שמעתי את הפרשנים המכובדים מתייחסים ברצינות לעובדות אלה או לחלקן. איש מהם לא ביטא חירות מחשבתית, לא יצא מקופסת הקונסנזוס, לא העז. ממי הם מפחדים?

אלה אותם פרשנים, שרובם לא חזו מהלכים פוליטיים או את תוצאות הבחירות. הם מזכירים לי פרשני ספורט, שתמיד יהמרו על בטוח. אבל מה לעשות, החיים מלאי הפתעות.

מפרשני הימין, שלא יתנו לעובדות לקלקל להם את המציאות, לא היו לי ציפיות. מרגלית משחק לידיהם, כפי שהוא משחק לידי מירי רגב ובנימין נתניהו, נציגי האספסוף בממשלה.

הפרשנים האחרים, שתפקידם חשוב כמובילי דעת קהל, צריכים לחשב מסלול מחדש.

 

זה לא עובד ככה

קרן הבר    שישי, 22 אפריל 2016 08:09

הסערה האחרונה מבית מדרשו של יצחק "הציוני" הרצוג שמפלגת העבודה צריכה להתנתק מהתדמית של "אוהבי ערבים" לא מחדשת דבר, יצחק "בטרור אני קיצוני יותר מנתניהו" הרצוג כבר חתך ימינה מזמן. מה שמפליא הוא שיש חברי כנסת מהמחנ"צ שזה הפתיע אותם. בחיאת? הם לא שמו לב? איפה הם היו בשנה וחצי האחרונות? מי הצביע בשמם בעד כל הצעות החוק ה"בטחוניות" שקידמה הממשלה?הרי שהותם באופוזיציה היא גרסת ההולוגרמה לממשלת צללים, עכשיו להתעורר? ההתעוררות הפתאומית מעידה בעיקר כי ההתנהלות ברוח הדברים לא היתה בעיה, אלא רק ההכרזה עליה. והנה לנו עוד בעיה שהיא רק עניין של הסברה, מזל שיש עוד מה ללמוד מנתניהו.

הרצוג התכוון במדוייק למה שאמר, התפלק לו הערבי במקום הפלסטיני, מה שאיפשר לנפתלי "הם אזרחים שווי זכויות ואני שר החינוך שלהם" בנט לעשות עליו סיבוב. הרצוג מבין את המצב, רק שאת המצב הוא מתרגם לפוטנציאל המספרים בקלפי, אידיאולוגיה זה ממנו והלאה, בעצם גם הפוטנציאל בקלפי. אין צורך באינסטינקטים פוליטיים מחודדים כדי להבין שלהרצוג אין סיכוי מול נתניהו, בטח שלא עם קמפיין "העתק/הדבק" שלו.

 

מנהיג צריך להנהיג

סתיו שפיר    חמישי, 21 אפריל 2016 15:28

מנהיג צריך להנהיג.

סתיו שפירלפני שנתיים המאבק שלי בשחיתות שחברי "הבית היהודי" עושים בכספי המסים שלנו התחיל לצבור תאוצה. ממש במקביל פעילי ימין למיניהם – הצל, למשל – התחילו להציף את הרשתות החברתיות בשקר גזעני, סקסיסטי ועלוב: לסתיו שפיר יש חבר ערבי.

בהתחלה החבר הדמיוני שהם הדביקו לי היה רק ערבי. מהר מאוד הם הפכו אותו לחמאסניק. בתוך זמן קצר הוא כבר היה חמאסניק שממומן על-ידי ארגוני BDS. אני יודעת, זה נשמע מגוחך, אבל עד היום שואלים אותי על זה לפעמים.

עמדו בפניי שתי אפשרויות. הראשונה הייתה לפנות את הלו"ז כדי להתחיל לרוץ מטוקבק לטוקבק. לחשוף את השקר שמספרים מי שאין להם איך לענות לשאלות הקשות שלי. להבהיר כמה האמירה הזו גזענית ושוביניסטית. לקיים ראיון זוגי ורומנטי בטלוויזיה ולהצהיר שלמרות שאני מאמינה בזכות של כל אדם לבחור את מי לאהוב ועם מי לחיות בלי קשר לדת, גזע או מין – בן הזוג שלי הוא יהודי כשר.

האפשרות השנייה הייתה לא לספור את הטוקבקיסטים העלובים ולהמשיך לשרת את אזרחי ישראל – בכל הכוח – בלי לפחד כלל. להילחם יום אחרי יום בקומבינות המלוכלכות שנפתלי בנט, ניסן סלומינסקי ואורי אריאל עושים בכסף של כולנו.

אני בחרתי באפשרות השנייה. ואני מצפה מהנהגת המפלגה שלי, כולה, לנהוג באותו אופן. מנהיג צריך להנהיג. להתוות דרך. לא להיבהל מרעשי הרקע ומהכותרת האחרונה בעיתון. לא להיגרר אחרי שמועות ולכלוכים. לא לאבד את עצמנו ואת הדרך שלנו. המחנה שלנו צריך להבהיר לציבור הישראלי בצורה הכי ברורה שהסכם והיפרדות מהפלסטינים היא בראש ובראשונה האינטרס הבטחוני והמדיני שלנו, הישראלים, ושפנטזיות הסיפוח המשיחיות של הימין עלולות להוביל לקיצה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית.

בוז'י הרצוג, אני מכירה אותך לא מעט זמן. אני יודעת שאתה לא גזען, ואני בטוחה שגם אתה מבין שההתבטאות שלך השבוע הייתה אומללה. הדרישה שלי מעצמי, ממך, מהמחנה כולו – היא להנהיג. בראש מורם. לא מתוך פחד מטוקבקיסטים הזויים. בין אם הטוקבקיסט הוא אדם אנונימי בפייסבוק ובין אם הוא ראש הממשלה.

 

להוציא את החתול, להחליף את השק

נבו אביטבול    רביעי, 20 אפריל 2016 15:45

מאז הבחירות האחרונות לכנסת אני מרגיש מרומה. מפלגת העבודה (המחנה הציוני), מכרה לי פנטזיה על החלפת שלטון, וסיפורי אגדות על "אופוזיציה לוחמת", שעוד רגע תנהיג את העם. זה התחיל ב"מהפך, מהפך, מהפך", המשיך בהצהרה שהממשלה "ספק אם בכלל תקום" ונמאס בפעם הרביעית (או השביעית) כאשר הממשלה "עוד רגע מתפרקת"- "לא תשרוד את ההצבעה על..." לבסוף יושב מצביע ממורמר מול המקלדת וכותב לאחר שהממשלה "בקושי" מתפקדת כבר למעלה משנה וחודש, עם שישים ואחד חברים בכנסת.

למעשה, מה שקרה בשנה שחלפה הוא פשוט להפליא. יצחק בוז'י הרצוג ומפלגת העבודה הצליחו למכור לי בדיוק את אותו החתול, ובדיוק את אותו השק. שק שחוק ובלוי, של הבטחות ושקרים, כפי שהמפלגה כבר מכרה לי בעבר. לכן, כל פעם שאני שומע את צמד המילים: "מפלגת העבודה", אני שוב נזכר בשק ובחתול, ושוב מתמלא בזעם. אך בשביל להירגע אני משתדל לזמזם משפט שפעם כתב מאיר אריאל: "מי שנדפק פעם אחת - כבר לא יכול להיגמל מזה".

 

הצעת החלטה לשינוי שיטת הבחירות לשיטה משולבת

יורם צברי    שלישי, 19 אפריל 2016 11:12

יום רביעי י"ב ניסן תשע"ו 20 אפריל 2016

לכבוד

יצחק הרצוג, יו"ר חיליק בר, מזכ"ל

מפלגת העבודה הישראלית

שלום רב,

הנדון: כינוס ועידת מפלגת העבודה הישראלית (להלן: "המפלגה")

בחירות אזוריותוהעלאה לסדר היום הצעת החלטה לשינוי שיטת הבחירות לשיטה משולבת

  1. דרישה זאת מוגשת בהתאם לחוקת המפלגה ולתקנון הועידה התשיעית סעיף 18 ג'.
  2. אנו החתומים מטה, מעל ל- 33% מצירי ועידת המפלגה ומעל ל – 50% מצירי הועידה שנבחרו על ידי חברי המפלגה בסניפים, פונים אליך בדרישה כי תעשה שימוש בסמכותך ותורה על כינוס מיידי של ועידת המפלגה, זאת לא יאוחר מ- 30 ימים מיום קבלת מסמך זה.
  3. אנו מבקשים להעלות לסדר היום הצעת החלטה לשינוי שיטת הבחירות לקביעת רשימת העבודה לכנסת.
  4. הצעת ההחלטה מוגשת ביוזמת הפורום לבחירות אזוריות ועליה חתומים בין היתר :

חברי כנסת, יו"ר קק"ל, ראשי הערים ומועצות האזוריות, יו"ר מרחבי ההסתדרות, יו"ר מרחבי נעמ"ת, מזכירי מחוזות, מזכירי סניפים וחברי ועידה מכל רחבי הארץ.

 

שכתוב ההיסטוריה ועיוות המציאות

ערן חרמוני    שלישי, 12 אפריל 2016 15:54

שכתוב ההיסטוריה ועיוות המציאות:

ערן חרמוניהיום התראיין בגלי צה"ל יאיר שטרן (הקרוי על שם אביו מפקד הלח"י) והתייחס בין היתר לפעולת הלח"י שבוצעה בתאריך 20.01.42 ברחוב יעל בתל אביב, ובה נהרגו מפיצוץ שלושה שוטרים, בניהם שני שוטרים מהיישוב העברי ששירתו במשטרה הבריטית: שלמה שיף ונחום גולדמן. 2 טענות של שטרן לכדו את תשומת לבי:

1. כי הריגת שני השוטרים העבריים התרחשה בטעות;
2. וכי הביקורת שהוטחה בלח"י בעיתוני היישוב בשל הפעולה והפגיעה בשוטרים יהודיים הייתה בשל היותם מטעם השלטון (הבריטי) ...
גם בויקיפדיה ובמקומות אחרים ניתן ביטוי לסיפור כי הריגת שיף וגולדמן ע"י הלח"י נעשתה בטעות.

א. לגבי טענת שטרן כי הפגיעה בשיף ובגולדמן נעשתה בטעות אציין את הנתונים הבאים:

עיון קצר בארכיון תנועת העבודה בבית ברל חושף אותנו לשני פרסומים (מצ"ב צילום שלהם) שבוצעו בימים ההם על ידי הארגון הצבאי הלאומי בישראל וארגון צבאי לאומי (שם קוד ללח"י), ובהם הפלא ופלא מוצדקת הפגיעה בשיף וגולדמן.

כן - לא נרשם כי ב"טעות" מדובר. לא הובעה חרטה. גם לא סליחה.

נהפוך הוא - בהודעות הארגון אף נרשם מניה וביה כי:

"הקצינים שיף וגולדמן נדונו למוות ע"י בית הדין העליון של הארגון. פסק דין זה נתאשר ע"י המנהיג והמפקד של הא.צ.ל. בישראל, והוצא לפועל ביום ב' שבט תש"ב 20.01.1942 בשעה 09:20 בבוקר בתל אביב...על המשטרה להימנע מכל התערבות בפעולות חברי הארגון בשעת מילוי תפקידם הלאומי. התראה זו מופנית גם לקויסליננים של הסוכנות היהודית, והמפלגה הרויזיוניסטית.

גם בפרסום מיום 26.1.42 הוסבר מדוע דמם של שיף וגולדמן הותר.

 

מדריך כיס לחבר תנועת העבודה

הפרולטר {אסף הלחמי}    שלישי, 01 נובמבר 2005 23:44

הקדמה

חוברת זו באה לסייע לחבר תנועת העבודה הישראלית בהבנת החזון הציוני והסוציאל דמוקרטי‚ המשמש כדגלה הרעיוני של התנועה. בדרך‚ של פירוק החזון לסדרת עקרונות יסוד פשוטים המאפשרים דיון מעמיק‚ הרחבה ופיתוח. מטרתה הנה הצגת בסיס רעיוני לחברי התנועה בכדי לסייע בהתמודדות מול רעיונות וביקורת חיצוניים לתנועה.

לסדר העקרונות המוצגים כאן חשיבות‚ כמו גם למבנה הפנימי שלהם. כל רעיון מתבסס על‚ ואסור שיבטל את‚ העיקרון הקודם לו מתוך הבנה כי סתירה פנימית בין חלק מהרעיונות יכולה להתקיים ולתרום לחוזקם. תנועת העבודה דוגלת במציאת נקודת האיזון העדינה שתביא למיצוי מרבי של כל העקרונות ביחד ומבלי להביא לפגיעה מהותית בכל אחד מהם בנפרד.

עיקרון היסוד: ציונות סוציאל דמוקרטית

תנועת העבודה הישראלית רואה בחתירה למימוש החזון הלאומי הציוני ומורשת העם היהודי והחזון החברתי הסוציאל דמוקרטי כיעוד של מדינת ישראל.

ציונות כמתבססת על שני נדבכים, 'חיצוני' כתנועה לאומית השואפת לקיים בית ללאום היהודי ומקלט ואזרחות לכל יהודי באשר הוא, 'פנימי' כתנועה אזרחית המקדמת את עקרון מדינת כל-אזרחיה השומרת על זכויות אדם ואזרח באופן מלא ושיוויוני.

 

קישורים מומלצים

הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה

משאלים

עקב החקירה, הרצוג צריך?
 

מפלגת העבודה בטוויטר

מי מחובר?

אף אחד
באנר

עוד מאמרים ודעות באתר דעות