מפלגת העבודה - הבמה הרעיונית

מפלגת העבודה מטפסת ל-20 מנדטים, בסקר חדש ומעודכן שערכה חברת "פאנלס" עבור ערוץ הכנסת, ובכך הופך אותה למפלגה השניה בכנסת והאלטרנטיבה השלטונית היחידה לממשלת נתניהו הימנית. יתר על כן, הפער בין הליכוד לעבודה יורד לעשרה מנדטים והופך את השאיפה להחלפת השלטון מציאותית מתמיד.

מנתוני הסקר עולה כי הצטרפות מופז לנתניהו למופז גורמת לקדימה לאבד כ-90% מכוחה ולהדרדר עד לרמה של 3 מנדטים וכאשר מפלגת האווירה של יאיר לפיד מקבלת 17 מנדטים.

סקר זה, בהמשך למגמה המוצגת בסקרים קודמים, מאוששת את המשך תהליך שיקומה של מפלגת העבודה כחלופה השלטונית לאידיאולוגיה הימנית המדינית והחברתית.

הקואופרטיב, רעיון שאבד עליו הכלח?

ובכן, בחודשים האחרונים נדמה כי לא כך הדבר וכי צצים להם ברחבי ישראל ובעקבות גל המחאה החברתית אשר שטף את המדינה, קואופרטיבים רבים והמאגדים בהם אזרחים למטרות שונות - חינוך, צרכנות, תרבות ועוד.

אולם, אתמול נפל דבר בישראל - הקואופרטיב הותיק והיוצא דופן מכולם בגל מתחדש זה, העמיד עצמו כמקרה בוחן וזכה להצלחה מסחררת: עמותת האוהדים, "הפועל אוסישקין תל אביב" השלימה מסע בן 5 שנים - בו הוקמה עמותת אוהדים שעל בסיס נוסדה קבוצת כדורסל מקצוענית וזו העפילה דרך הליגות הנמוכות ועד שאתמול זכתה באליפות הליגה הלאומית וחזרה, לאחר 6 שנות העדרות, לליגת העל.

הקואופרטיב ניצח.

צאו ושאלו - מה עניין קבוצת כדורסל לקואופרטיבים, ערבות הדדית, ניהול עצמי ועצמאות כלכלית וצדק חברתי?

כתשובה, אצטט צייצן מהרשת החברתית טוויטר: "בכל פעם שמישהו יחשוב שהוא לא מסוגל לעשות משהו, שיחשוב על הפועל תל אביב בכדורסל" (@Orenow)

מערכת בחירות כזו הארץ עוד לא ראתה. מאין שלא יתמקם לו אזרח בישראל, תוקפת אותו "המנהיגות האחראית" של המדינה. עופר עיני, במלא הדרו, מביט על העוברים ושבים במבט מאיים, בחיוך האומר "דיר בלקום" ובמשקפיים של אינטלקטואל אקזיסטנציאליסט משנות החמישים של המאה הקודמת. פנים מושלמות של מצלמת ה"אח הגדול" של אורוול.

זהו!! זו כל ההסתדרות!! לא יותר ממנגנון, שחבורה, חסרת מנוף וחזון, השתלטה עליו ומנציחה את שלטונה במשטר כוחני, מפחיד ומאיים. אין, תחת ההנהגה האחראית של עיני, לא צורה ולא תוכן להסתדרות. מי ראה, מי שמע, מי טעם, מי הבין בכלל, שההסתדרות היא התאגדות העובדים לשמירה על כבודו של העובד, של האדם בכלל. מי יודע, דבר וחצי דבר על ההסתדרות, חוץ מכך שזו נחלה של הוועדים הגדולים, המשתמשים בעמך ישראל, כדי לאיים על כלל הציבור וממשלתו? אהה...לא נכון!! יודעים דבר נוסף: ההסתדרות היא נחלה, מִמֵנָהּ דולים קציר, תנובה ותקרובת, לקרובים ל"מנהיגות האחראית".

בשבוע שעבר, עם גל הזעם והביקורת הציבורית שליוותה את הפוליטיקה של הסכמים סודיים באפלוליותו של אישון לילה, נסתם הגולל על האפשרות שמפלגת העבודה תצטרף לממשלה בראשות נתניהו. אם בתחילת השבוע הקודם עוד היו מי מקברניטי המפלגה שתיכננו להיות קול שני לנתניהו, יש לקוות שהפנימו את חרפת התרגיל האופורטוניסטי של מופז וכי הבינו שקול שני לנתניהו הוא קול חרישי מנשוא. עוד יש לקוות כי גל התמיכה במפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ' רק יוסיף ויגדל, כך שמועמדותה לראשות ממשלה תהיה לגיטימית וסבירה יותר בעיני הציבור הרחב.

אין ספק כי בזמן ש״קדימה״ הובילה את האופוזיציה ועשתה זאת בעיקר דרך הנושא המדיני-ביטחוני, היה נוח ואף נכון למפלגת העבודה להניף את הדגל החברתי-כלכלי. אמנם כשנשאלה בנושאים מדיניים, הצהירה על דבקותה בפרמטרים הכלליים והראויים של הנשיא לשעבר קלינטון, אולם ככלל העדיפה להישאר פסיבית בתחום זה. כך אמנם הרגיזה רבים מתומכיה המסורתיים, אך כך גם גייסה מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ תמיכה ציבורית משמעותית. כך יכולה היתה להינשא על גלי המחאה של הקיץ שעבר ולהיתפס כאלטרנטיבה שלטונית משמעותית, גם כשברשותה רק שמונה נציגים בכנסת. לאחר הצטרפותו המפתיעה של שאול מופז לקואליציית נתניהו בשבוע שעבר, השתנו שני גורמים חשובים בדינמיקה הפוליטית.

תרגיל פוליטי

בפתיחת הועידה הרעיונית עמדת על הבמה וחזית שבספטמבר יהיו בחירות. אני מבין שכוונתך הייתה שיש לחדד כעת את החושים, לשנס מותניים ולהירתם. המטרה היא להגדיל את נתח השמאל ולהחליף את השלטון (לא, אנחנו לא באמת מתכוונים...). התחזית לא התממשה. למרות תחושת הנכאים והמפלה שאחזה במחנה אני חושב שביבי ומופז דווקא עשו לנו טובה גדולה. הם נתנו לנו עוד זמן להתארגן ולגבש לעצמנו מדיניות בתחומים השונים. אילו היו מתקיימות בחירות בספטמבר מצבנו הנוכחי היה מונצח לעוד 4 שנים. שום שינוי משמעותי בהרכב הפוליטי שמאל-ימין לא היה קורה. קדימה אכן הייתה מתרסקת וקרוב לודאי שקולותיה היו מתחלקים בין עבודה-לפיד-ליכוד. בכל מקרה הקערה לא הייתה מתהפכת על פיה ומפלגת העבודה הייתה מוצאת עצמה עם 15-20 מנדטים במקרה הטוב עם יכולת השפעה מועטה על סדר היום והתנהלות המדינה.

יו''ר ההסתדרות במרחב השרון, יוחנן נתנזון, מתמודד שוב לתפקיד, ובטוח בניצחון רשימתו, שיסדר לו ולעופר עיני קדנציה נוספת.

הבחירות לכנסת אמנם בוטלו השבוע, אבל את הבחירות להסתדרות שום דבר לא יזיז ממועדן. ב-22 במאי (יום שלישי עוד שבועיים) יגשו חברי ההסתדרות לקלפיות כדי לבחור את יו''ר ההסתדרות הבא: עופר עיני, היו''ר המכהן או ח''כ איתן כבל שמתמודד מולו. במישור המקומי תעניין אותנו הבחירה לתפקיד יו''ר מרחב השרון עליו יתמודדו שניים: יוחנן נתנזון, היו''ר המכהן מזה 9 שנים, ובני פלג, נציג רשימת איתן כבל.

נתנזון הוא נציגו של עיני באזור השרון כחלק מרשימת עוגנים שסימנה בבחירות יהיה ''ענ'' והיא מאגדת בתוכה את רשימת עוגן של עופר עיני, עובדי התעשייה האווירית, מפלגת העבודה, ש''ס והליכוד. בנוסף יבחרו נציגים לוועידת ההסתדרות והנשים יבחרו גם את יו''ר נעמת.

באזור השרון יש 24 אלף בעלי זכות בחירה המגיעים מחמש הערים הגדולות (הרצליה, כפר סבא, רעננה, רמת השרון והוד השרון) ומ-33 ישובים, מושבים וקיבוצים.

יוחנן נתנזון, חבר מועצת עיריית הרצליה מטעם מפלגת העבודה, נשמע השבוע בטוח בניצחון רשימתו, שתסדר לו ולעיני קדנציה נוספת.

בצל הדרמה הפוליטית שהכינו לנו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושאול מופז, מתקיימות ביום חמישי הקרוב (17.5) הבחירות למשמרת הצעירה של מפלגת העבודה בכל רחבי הארץ. זו הפעם הראשונה מאז 2007 שיתקיימו בחירות לאחר שאהוד ברק הקפיא את הפעילות של כל המשמרות הצעירות של המפלגה במהלך כהונתו כיו"ר מפלגת העבודה.

עמרי לוין (26) סטודנט מכפר סבא, מיכל זילברברג (26) סטודנטית מהרצליה, ארז וינר (26) מהוד השרון, טל הריס (28), מנכ"ל קול אחד (תנועה בינלאומית הדוחפת לפתרון שתי מדינות לשני עמים) ואיל רדושקוביץ' (30) רואה חשבון, מרעננה, הם המתמודדים המובילים באזור השרון  שנפגשו לריאיון נוקב.

תסתכלו עליהם – חלקכם בטח תשאלו את עצמכם, 'מי אלה הצעירים האלה? אין להם משהו יותר טוב לעשות?' מבחינתם התשובה היא חד משמעית – אתם הם אלה שצריכים להסתכל על עצמכם ולשאול אם אתם רוצים לשנות ולהשפיע, כי הם כבר מזמן בחרו שכן.

המהלך הציני והמכוער של ביבי ומופז הוא רק סופו של החטא שהייתה תמיד קדימה. מפלגה שהקמתה בחטא וסופה הנראה לעין גם כן נחתם בחטא. למרות ההצהרות הבומבסטיות ומפגן האהבה והזוגיות שהעניקו לנו מופז ונתניהו, ברור לכולם שלכניסתה של קדימה לממשלה אין תכלית אידיאולוגית או ערכית וכי היא משקפת רק את הריקנות של קדימה כמפלגה ושל חברי סיעתה אשר ללא ספק יכולים אחד אחד לעבור את האודישנים לתכנית הישרדות. היא גם משקפת את הדורסנות של נתניהו שיעשה הכול כדי להמשיך לשבת על כיסאו כראש ממשלה.

מפלגת קדימה נולדה כמפלגה אופורטוניסטית וכך כנראה גם תמות. חבל שזוהי התווית הסופית שתינתן לניסיונות להקמת גוש מרכזי לאומי אחראי במדינה. בהנחה שזה הסוף כמובן, כי הרי לפיד ומפלגתו יכולים, אם לא נתעשת, להפוך גם הם ל"קדימה 2", רק בלי מייסדים בעלי שיעור קומה כשרון ופרס. קרי, בלי כלום.

אילו מופז היה מודיע מיד עם זכייתו בראשות קדימה על הצטרפות לממשלה ולא כשהונחה סכין על צווארו-דיינו. אילו היו מונחות הכרעות חדשות הרות גורל המחייבות אחדות לצורך הכרעה- דיינו. אילו ביבי שברצונו מפזר הכנסת וברצונו מותיר את מועד הבחירות על כנו- לא היה מזגזג- דיינו.

אילו היינו יודעים מפי ביבי שקדימה נחוצה לו כדי לקדם באופן נחרץ בשנה הקרובה את מה שארבע שנים לא טרח לעשות - דיינו. אילו מופז לא היה מפטפט עצמו למוות כראש ממשלה לעתיד שיחליף את ביבי ולובש חליפה חברתית, אז לא היינו קוראים לו שקרן.

יש בין המגיבים שטוענים 'שהאחדות' של קדימה עם הממשלה הענקית ממילא היא אינטרס חיובי ולאומי. שאין בהצטרפות הזו שום דבר מושחת.

הבחירות נמצאות בפתח והיום האלטרנטיבה היחידה לנתניהו היא מפלגת העבודה, שהופכת בסקרים למפלגה השנייה בגדולה. מפלגת העבודה בהנהגתה של שלי יחימוביץ הצליחה לרסק את מפלגת קדימה, השאירה מאחור את מפלגתו החדשה של יאיר לפיד, והיא בדרך לעקוף גם את הליכוד כשמחנה הימין מאבד בהדרגתיות את הכוח האלקטוראלי שלו. המתחרים של שלי יחימוביץ אינם יודעים איך להתמודד עם העובדה שהיא מובילה סדר יום אידיאולוגי חברתי כנה, ולכן ישנה נגדה מתקפה מתוזמנת ופופוליסטית בטענה שאין לה מספיק ניסיון להיות ראש ממשלה. הטיעון הזה הוא טיעון חלול, גם מאחר שידוע לכולם שליחימוביץ יש ניסיון רב שאותו היא רחשה כעיתונאית וכחברת כנסת, והן בגלל שניסיון העבר מוכיח שהניסיון הוא לא הקריטריון החשוב ביותר לנבא הצלחה של מנהיג. מנהיגים רבים חסרי ניסיון הובילו מהלכים שנרשמו בדפי ההיסטוריה, ולעומת  זאת לא חסרות דוגמאות למנהיגים בארץ ובעולם שבאו עם ניסיון רב וכשלו.

אחד מי יודע? אחד במאי 2012 - אני יודע ... כי מאז האחד במאי 2011, מה היה לנו?

מחאה חברתית סוערת בקיץ, ולאחריה דממה דקה מלווה בעליית מחירים מתמשכת של מוצרי ושרותי היסוד.

אישי ציבור, פוליטיקאים, עיתונאים ואמנים שטיפסו על עגלת המחאה הדוהרת ונעלמו מיד עם הגשם הראשון.

צעירים נלהבים, שהסתגרו באוהלים וניסו לכפות על ראש ממשלה נבחר, עמדתם וכעת מאיימים להתנחל בשדרות.

והאיום האיראני ופרשות שחיתות וימי שמחה וימי אבל, ובכירים לשעבר היוצאים חוצץ ... ועולם כמנהגו נוהג.

כי העם צעק "צדק חברתי" וזה, לא נודע כי בא אל קרבו.

אבל דבר אחד, מהותי, ערכי וחיוני להצלחת המחאה, דווקא כן השתנה ... סדר העדיפות של מפלגת העבודה - כי שינוי חברתי, כלכלי וערכי ניתן להשיג בדמוקרטיה רק באופן אחד: באמצעות הכנסת, באמצעות הממשלה ... על ידי השגת רוב בעם והמצאות במוקדי קבלת ההחלטות והעשייה.

אש המחאה ניצתת אכן בכיכרות ובשדרות ומעל במות הבידור - אבל הבאתה לידי מימוש אפשרית רק באמצעות המוסדות הדמוקרטיים!

טופס מפקד למפלגת העבודה, נדרש על מנת להבטיח חברות במפלגה ועמה זכויות שונות הכוללת בחירת מועמדים לתפקידים שונים, השתתפות בדיונים וכו'.

התפקדות למפלגת העבודה יכולה להתבצע בתקופת שגרה או בתקופת מפקד חברים. בכל מקרה, הנוהל זהה אם כי יש להקפיד על תאריכי מפקד חברים מסויימים הקובעים זכאות בהשתתפות בהצבעות שונות (כגון בחירות יושב ראש מפלגת העבודה, המועמדים לרשימת מפלגת העבודה לכנסת וכדומה).

עמוד זה כולל הדרכה וטפסים להליך התפקדות למפלגת העבודה וכמו כן הצגה כללית של זכויות החבר לאחר סיום הליך התפקדות למפלגת העבודה.

הקדמה

חוברת זו באה לסייע לחבר תנועת העבודה הישראלית בהבנת החזון הציוני והסוציאל דמוקרטי‚ המשמש כדגלה הרעיוני של התנועה. בדרך‚ של פירוק החזון לסדרת עקרונות יסוד פשוטים המאפשרים דיון מעמיק‚ הרחבה ופיתוח. מטרתה הנה הצגת בסיס רעיוני לחברי התנועה בכדי לסייע בהתמודדות מול רעיונות וביקורת חיצוניים לתנועה.

לסדר העקרונות המוצגים כאן חשיבות‚ כמו גם למבנה הפנימי שלהם. כל רעיון מתבסס על‚ ואסור שיבטל את‚ העיקרון הקודם לו מתוך הבנה כי סתירה פנימית בין חלק מהרעיונות יכולה להתקיים ולתרום לחוזקם. תנועת העבודה דוגלת במציאת נקודת האיזון העדינה שתביא למיצוי מרבי של כל העקרונות ביחד ומבלי להביא לפגיעה מהותית בכל אחד מהם בנפרד.

עיקרון היסוד: ציונות סוציאל דמוקרטית

תנועת העבודה הישראלית רואה בחתירה למימוש החזון הלאומי הציוני ומורשת העם היהודי והחזון החברתי הסוציאל דמוקרטי כיעדה הלאומי של מדינת ישראל.