עמוד הבית

העצרת לזכר ראש הממשלה ויו"ר מפלגת העבודה יצחק רבין ז"ל

מוצאי שבת 5.11 בשעה 19:30 בכיכר-רבין בתל-אביב - אירוע הפייסבוק
יצחק רביןהעצרת מתקיימת מיוזמתה של מפלגת העבודה.

דיונים אחרונים בפורום מפלגת העבודה

עוד נושאים »

 

הכתובת לא נמחקה מהקיר - רבין 2016

הפרולטר {אסף הלחמי}    שישי, 04 נובמבר 2016 11:21

הכתובת נחרטה בדם על הקיר, היו שחשבו שכבר דהתה ונמחקה - אבל לא, היא שם, בוהקת מתמיד ואורה שורף את נשמת אפת הדמוקרטיה שלנו.

JavaScript is disabled!
To display this content, you need a JavaScript capable browser.

כי יש לנו ראש ממשלה ומפלגות בישראל שחרטו על דגלן שנאה, הסתה ופחד כדרך ושיטה. והשנה אפילו עצרת ראויה בכיכר מדינת ישראל לא רוצה לסייע לקיים, כי גנדי וכהנא חי כבר מזמן הם עמוד האש לפני המחנה ורבין בסה"כ צלה תפוחי אדמה מעל מדורה בזמן שרגב, נתניהו ובנט ייסדו ובנו לנו מדינה. אז זו החובה שלנו להתייצב לעצרת האזרחית בכיכר www.facebook.com/events/1006620322796947.

יצחק רביןכי לא נשכח ולא נסלח ותמיד נזכור מי עמד שם על המרפסת וצעד לפני הארון.

כל שנה, אני רושם טור לזכר יצחק-רבין, מי שבחרתי כאזרח מדינת ישראל בבחירות דמוקרטיות לייצג את ריבונות העם על המדינה. ואיש אחד בן-עוולה קם והחליט שאינו מכבד. איש אחד שירה כדור בלב כל אזרחית ואזרח - ימין, שמאל ומרכז, חובשי כיפה וחילוניים, ערבים, דרוזים, צ'רקסים, בדוואים ובני כל מיעוט אחר ... וכן, גם יהודים. פשע אישי כנגד כל אחת ואחד מהם.

אין פשע גדול מזה בדמוקרטיה לפגוע בריבון, במי שמסמל את שלטון העם.

אבל, גם פשע גדול יותר לראות את הכתובת על הקיר ולשתוק ועוד יותר מזה להיות באותו מקום של נציג העם, של הריבון ולהצטרף לקהל המסיתים, המפזרים שנאה ופחד - לא נשכח ולא נסלח.

 

יצחק רבין - העצרת המרכזית 2016

מפלגת העבודה    רביעי, 02 נובמבר 2016 13:18

בשנה ה-21 להירצחו של מנהיג מפלגת העבודה, ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, נתאסף בכיכר כדי להלחם על דרכו, דרך הציונות.

התפקדו לאירוע בפייסבוק, שתפו והפיצו - כל משתתף חשוב: www.facebook.com/events/1006620322796947.

יצחק רבין

השנה נפגש בכיכר כדי למחות נגד ממשלת הימין שמבקשת למחוק את דרך רבין, ולמחוק את מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. אנחנו נפגש כדי להאבק יחד בממשלה שמקדמת את סיפוח השטחים ומליוני פלסטינים לישראל, שדורסת את הדמוקרטיה הישראלית, שמסיתה ומשסה את אזרחי ואזרחיות המדינה אלה באלה. 

אנחנו מזמינים את כל מי שרואה עצמו חלק מהמחנה הציוני והדמוקרטי הגדול, כל מי שמאמין בעתיד טוב יותר למדינת ישראל, כל מי שרוצה להלחם על דרך רבין - בואו תצטרפו אלינו.

**הסעות** 
ייצאו מקרית שמונה, חיפה, ירושלים ובאר שבע. הסעות נוספות ייצאו לפי דרישה.
להסעה נא להירשם בטופס הבא- https://goo.gl/VuGSL6

*פרטים על מיקום מדויק ושעת יציאה וחזרה של ההסעות יפורסמו בקרוב, מוזמנים להתעדכן.

חברת הכנסת מיכל בירן מוסיפה:

 

עוז לתמורה ומהפך בראשות הממשלה

אריה הס    ראשון, 09 אוקטובר 2016 18:49

שר החינוך נפתלי בנט הצהיר "צריך לפעול עכשיו ולמסור את הנפש למען החלת ריבונות ישראל ביהודה ושומרון, הצהרה שזכתה לכיסוי תקשורתי רב.   

מוצע לאישים במפלגות השמאל והמרכז ובראש במחנה הציוני להעיז לחשוב רחוק מאד  מחוץ לקופסה ולראות בהצהרת השר בנט הזדמנות פז הסטורית ואפשרות לקדם כבר בכנסת הנוכחית מהפך אידיאולוגי ופרלמנטרי וכינון ממשלה חדשה בראשות המחנה הציוני.  

המהפך המוצע מושתת על 4 רכיבים:

רכיב ראשון, לשר בנט תוצע תמיכת המחנה הציוני בהחלת ריבונות ישראל ביהודה ושומרון.

רכיב שני, למחנה הציוני תובטח תמיכת הבית היהודי והציונות הדתית במתן מעמד שוויוני לזרמים השונים ביהדות: אורטודוקסים, קונסרבטיבים, רפורמים וחרדים, הבטחת שוויון מלא בין המינים והבטחת שוויון זכויות ליהודים וערבים בארץ ישראל בשלמותה כולל זכות לבחור ולהיבחר לכנסת גם לפלסטינים תושבי יהודה, שומרון ומזרח ירושלים שיבקשו להיות אזרחי ישראל.

רכיב שלישי, אימוץ ומעבר למבנה ממשל פדרלי – קנטונלי מתוך לימוד הדגם המדינתי הפדרלי הנוהג בשווייץ. זה כולל מעבר לשיטת בחירות יחסיות קנטונליות המבטיחות את צביונה ואופיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית כמו גם מתן ייצוג שוויוני למיעוטים הערבים הפלסטינים בכנסת.  

רכיב רביעי, השאיפות הלאומיות של הפלסטינים יבואו לביטוי בדרך של   הכרה ברצועת עזה כעיר מדינה עצמאית חברה מלאה באו"ם ומוסדותיו - כנציגת הקהיליה הפלסטינית בכללותה ובאמצעות הקנטונים הפלסטינים שייכונו ביהודה ושומרון. 

 

ברכות החג של ביבי נתניהו

אליהו בורוכוב    חמישי, 06 אוקטובר 2016 14:36

אליהו בורוכובבבוקר יום א' ערב ראש השנה שידר קול ישראל בראש מהדורת החדשות ברכת חג של ראש הממשלה. הוא פתח את דבריו באמירה שאנחנו "אחרי שבוע שמהול בעצב ובגעגוע אל שמעון פרס". כמה צביעות ושקרנות יש במשפט הזה? איך הוא לא התבייש להגיד שהוא מתגעגע לפרס אחרי שהוא הציק והשמיץ את פרס במשך יותר מ- 20 שנה. לא הפסיק להשתדל לסלק את פרס מכול עמדה של השפעה . איפה הוא היה "כשחבריו הטבעיים" מנפתלי בנט ואורי אריאל וימינה עשו את פרס לראש הכנופיה של "פושעי אוסלו". האם עשה משהו כדי להפסיק את דברי ההסתה האלה?

אחרי הפתיחה הזאת המשיך נתניהו ואמר שבשנה הבאה ממשלתו תמשיך לעודד את הכלכלה. הוא מתיימר כאילו עודד את הכלכלה בשנה שנגמרה. האמת היא שביד אחת הוא הורס את ענפי החקלאות והתעשייה , וביד השנייה הוא מגדיל את הפערים כאשר ביד האחת הוא גורם לסגירת מפעלים דבר שדוחף אנשים אל מתחת לקו העוני וביד השנייה הוא מפחית את מס הכנסה דבר שגורם להתעשרות נוספת של העשירים. לזה הוא קורא לעודד את הכלכלה ולהביא שיגשוג, התעצמות ופריחה.

כמה צביעות ושקרים אפשר להכניס לברכת חג קצרה?

מה אנחנו נעשה ? נקווה שהשנה ניפטר ממנו?

 

להציע לציבור ערביי ישראל דרך ומסגרת פוליטית אלטרנטיבי

ערן חרמוני    ראשון, 02 אוקטובר 2016 10:03

שבוע טוב. זה הזמן לפנות לרבים רבים בציבור הערבי במדינת ישראל המחפשים אחר דרך של השתלבות, חיים בכבוד ועתיד משותף עם החברה הישראלית כולה.

קרן בית ברללפנות ולהציע להם דרך ומסגרת פוליטית אלטרנטיבית, לדרך הרדיקלית והמתבדלת שהרשימה המשותפת לוקחת אליה את הציבור הערבי בישראל.

השתלבות וייצוג של הציבור הערבי במסגרות הפוליטיות הגדולות - הוא אחת התשובות מול אלו המנסים לחרחר ריב ומדון.

החלטת "המשותפת" להחרים את הלווית פרס היא סמל גדול לחוסר הנכונות להשתלבות וחיים משותפים במדינה.

בצדק ישאל עצמו הישראלי הממוצע: אם אפילו פרס שמזוהה יותר מכל עם מחנה השלום, איננו דמות לגיטימית למתן כבוד אחרון ביום מותו - אז אין למחרימים שום עניין בבניית עתיד משותף עם החברה הישראלית.

מי שאינם חפצים בהשתלבות ומציאת עתיד משותף עם כלל החברה הישראלית - ביתם במשותפת. על כך אין לי מחלוקת.

אך אני מאמין כי יש רבים מאד בציבור הערבי בישראל שאינם לוקחים חלק במשחק הפוליטי או מצביעים למשותפת - אך רוצים ומשוועים למצוא נתיבים משותפים לחיים טובים ושוויוניים במדינת ישראל וכחלק מהחברה כולה.

היום ברור יותר מתמיד - המשותפת איננה הכתובת לכך.

זה כמובן מחייב קודם כל את המסגרות הפוליטיות הגדולות לבטא אג'נדה אמתית המעניקה פתרונות ומביאה לידי ביטוי את האתגרים של הציבור הערבי בישראל.

אינני מתיימר לטעון כי השתלבות במסגרות פוליטיות גדולות וציוניות פשוטות לעיכול בקרב כל הציבור הערבי בישראל.

אך זהו סיפור תמציתה של המדינה ומערכת יחסיה עם אזרחיה הערבים:

מדינה שהיא ביתו הלאומי של העם היהודי וגם מדינה דמוקרטית המעניקה לאזרחיה - ובכללם המיעוטים החיים בקרבה - זכויות אזרחיות ודמוקרטיות מלאות.

החלטת המשותפת לפחות מסירה את המסיכות ומייצרת תמונה מאד ברורה הן למפלגות הפוליטיות השונות והן לציבור הערבי המבקשים להביא לשיפור בחיי האזרחים הערבים בישראל.

========

מעמוד הפייסבוק של ערן חרמוני

 

אין עוד רגע: יורם דורי נפרד משמעון פרס

יורם דורי    חמישי, 29 ספטמבר 2016 13:33

מאז נפל שמעון פרס למשכב , לצד סוג של תפילה חרישית להחלמתו הייתי עסוק בסריקה של 26 שנים של עבודה לצידו.

יורם דוריסרקתי שוב ושוב את האירועים שבהן הייתי על ידו. ימי גאות וימי שפל. ימי הצלחה וימי כישלון. ימי מתח וימים של שלווה (מועטים, אבל היו גם כאלו).

התחבטתי בשאלה מהו האירוע, המשפט או התובנה שנחרטו, יותר מאחרים, במוחי. מה משמש סוג של מורה נבוכים או מקור לגאווה עבורי.

בתחילה חשבתי על הדיון בביתו בערב שלמחרת נפל למשכב. שיחה, די טעונה, על מצבה של ישראל ודמותו של העולם הניבט לנגד עינינו. רגע לפני שנפרדנו לשלום, בפעם האחרונה, אמר בסוג של נון שאלנטיות פרסית אופיינית: "אתם חושבים רק על היום אני חושב על מה יהיה בעוד 20 שנה. לכן, אתם רואים את הרוע בעולם ואני רואה עולם טוב יותר".

חשבתי אולי שתהיה זו הופעתו יוצאת הדופן במועצת שרי החוץ של אירופה בשנת 2001. לאחר התבטאויות קשות של שרת החוץ השבדית נגד ישראל והאשמתנו בתוקפנות ובתגובות מוגזמות מול טרור המתאבדים "קיסח" פרס לשבדית "את הצורה" כפי שנאמר בשפת הרחוב והזכיר לה בנוכחות כל שרי החוץ האירופאים את ניטרליות שבדיה במלחמת העולם השנייה ושאל שאלה רטורית : מה יש לצפות ממי שהיה ניטראלי מול הנאצים? מי שלא החליט אם הוא בעד הרוצחים הברברים או נגדם?

יתכן, אמרתי לעצמי שעלי לזכור את נאומו יוצא הדופן כנשיא בבונדסטאג הגרמני עת פתח דבריו באמירת קדיש לזכר ששת המיליונים בעוד כל חברי הפרלמנט הגרמני באולם הרייכסטאג המפורסם עומדים על רגליהם.

נזכרתי גם בקוריוזים ואמירות משעשעות ובדימויי לשון שהפכו לנכסי צאן ברזל אצל נואמים: "שלום הוא כמו אהבה. עליך לעצום לעתים עיניך מלראות מגרעות בת זוגך אחרת תפסיד אותה". גם "סקרים הם כמו פרפיום. טוב להריח אבל אסור לבלוע" וגם "הפסקת אש היא כמו פודינג. אין לדעת טעמה עד שטועמים ממנה".

בסופו של דבר החלטתי לבחור באירוע אחר ובמשפט אחר שהוא לדעתי תמצית הפרסיזם. בליל ההפסד בהתמודדות בפריימריז בעבודה לרבין (1990) שאלתיו ביחידות ,לקראת שלוש לפנות בקר, בעת שקיפלנו עצמנו מלשכתו : שמעון, איך אתה מסוגל לחיות עם העובדה שמאה אלף חברי מפלגת העבודה שלחו אותך הביתה אחרי 17 שנים מחייך שנתת למפלגה? פרס הביט בי כלא מבין והשיב: יורם, תזכור שבחיים תמיד יש עוד רגע".
והרגע אחרי הגיע הוא היה שוב ראש ממשלה והיה נשיא אהוד ואהוב.

 

שמעון פרס - מדינאי ונואם בחסד ז"ל

הפרולטר {אסף הלחמי}    רביעי, 28 ספטמבר 2016 11:00

שמעון פרס, מגדולי המנהיגים והמדינאים של המאה העשרים (ואחת) מי שהיה בכמעט כל צומת מרכזי בחיי האומה והשפיע על אופייה אולי יותר מכל אחד אחר.

שמעון פרסדרכנו הייתה שונה מעט, בגישה לפוליטיקה ולמפלגה.

אבל דווקא, מה שנחשב כרגע שפל בחייו הפוליטיים - עבורי הפך את האיש לסמל, אגדה והשראה אישית. שמעון יהיה חרוט בזיכרוני בנאום "הלוזר" בו עמד לבדו על הבמה מול מרכז מפלגת העבודה ב1997, יד אחת בכיס ויד שנייה מנופפת מעל הדוכן, דרוך, נחוש ונואם בחסד עליון שלא נתן לרעש מסביב להפריע לו - כמו גדולי הנואמים והמדינאיים, ניצב לו שם.

ולמרות שלא הכרנו אישית גם התווכחנו - אבל הרושם, העשייה, הנחרצות והתשוקה התעלו מעל כל מחלוקת ותמיד הערצתי אותו בזכות מי שהוא בפועל ולא התמונה הנוראה שניסו ליצור לו בציבוריות הישראלית.

אפשר לנחש שאם רק היו נותנים לו הזדמנות הוגנת להוביל כראוי את המדינה - היינו היום במקום טוב הרבה יותר. על כך, לא אשכח ולא אסלח למי שאצלם הרפש, ההכפשה וההסתה הנם קרדום אישי לחפור בו על חשבון האומה, העם והמדינה.

 

החלטתי להתמודד על מזכ"לות מפלגת העבודה

מיכל בירן    רביעי, 31 אוגוסט 2016 16:58

עכשיו זה רשמי: החלטתי להתמודד על מזכ"לות מפלגת העבודה.

labor org-il michal-biranאני רואה במפלגת העבודה בית פוליטי, עבורי ועבור כל מי שמאמין בחברה צודקת, באחריות המדינה לאזרחיה ובחתירה לפתרון מדיני. הבית הזה ספג מכות לא פשוטות בשנים האחרונות, חלקן משאירות סימנים ואחרות מאיימות לפרק את הבסיס עליו הוא עומד.

אני לא מוכנה לוותר על עתידו של הבית הפוליטי שלי, שלנו. הוא חשוב לנו והוא חשוב למדינת ישראל.

אני מאמינה שאפשר לתקן את כל הליקויים והפגמים, אפשר לאחד את השורות, אפשר להעמיד חלופה אידאולוגית וערכית לימין. אסור לנו להתעלם מהעובדה שיש אנשים רבים בחברה הישראלית שמזדהים עם הערכים שאנחנו מייצגים אבל לא רואים בנו כתובת פוליטית, בעיקר באשמתנו. את האנשים האלה אפשר וצריך להביא אלינו, לא בדיבורים אלא בעבודה קשה, כפי שקורה בפרויקט "מעגלים מתרחבים" אותו אני מובילה בשנה האחרונה. וכן, אפשר להילחם על העתיד של המדינה הזאת ולהחזיר את מפלגת העבודה למקומה הראוי. אחריות גדולה מונחת על כתפינו וזה תלוי רק בנו.

 

יוזמת המחנה המשותף עבודה - ליכוד

מאקו, ירון אברהם    שני, 22 אוגוסט 2016 12:16

יוזמת פעילי מפלגת העבודה והליכוד ליצירת קבוצת "המחנה המשותף - המכנה המשותף" בווצאפ ובפייסבוק (לחצו על הקישור לפייסבוק, או שלחו הודעה פרטית לדואל כתובת דוא"ל זאת מוגנת מפני spambots. יש להפעיל JavaScript על מנת לראות את הכתובת עם השם והנייד להצטרפות לווצאפ), זוכה לחשיפה בערוץ 2:

המחנה המשותףממשלת אחדות, נראתה לאחרונה: בצל הפרסום ב"אולפן שישי" על חידוש המגעים לממשלת אחדות בין ראש הממשלה ליו"ר המחנה הציוני, מתברר שברמת השטח יש כבר יוזמה שמאגדת בין פעילי שתי המפלגות - הליכוד והעבודה - ליצירת שיח משותף. את הקבוצה הקימו ליאור הררי, פעיל ליכוד ואסף לחמי, חבר מפלגת העבודה, ושמה "המחנה המשותף" - אליה צורפו כבר פעילים רבים משתי המפלגות.

"קבוצת "המחנה המשותף" הוא ניסיון למצוא את המכנה המשותף בין שתי המפלגות, כאלו המייצגות את הרוב השפוי בחברה הישראלית וכנגד קיצוניים בשני הצדדים", מסבירים הררי ולחמי, שהקימו גם קבוצת פייסבוק לצורך המטרה המשותפת, ואף צירפו תנאי שימוש שהעובר עליהם ייחסם ויוצא מהקבוצה. בין היתר נכתב שם, כי "אסור לפרסם, להוציא לשון הרע או להסית כנגד אדם או מגזר, וכי הקבוצה אינה מייצגת בשום צורה ואופן את מפלגות העבודה או הליכוד הרשמיות".

"החלטתי לעשות משהו שיאחד את כל המיינסטרים, אנשים רגילים ופשוטים בשתי המפלגות ולא אנשים אלימים או קיצוניים, והמטרה היא פשוטה: לשוחח גם אם אין הסכמות", מסביר פעיל הליכוד ליאור הררי. "כבר לפני שנה רציתי לעשות משהו כזה, כשראינו שיש עתיד עולים בסקרים. אי אפשר לדעת לאן זה יתגלגל. לפעמים דברים מתגלגלים הלאה להנהגה וצץ פתאום שם איזשהו רעיון.

"אנחנו בעד אחדות. רצינו את זה מאוד, ואנחנו עדיין רוצים כי אנחנו חושבים שזה יחזק את ראש הממשלה", הוא מסביר ומתייחס גם לתזמון. "אני לא יודע אם הרצוג ונתניהו אכן נפגשו - אבל אנחנו בעד", הוא מוסיף. "אין לנו בעיה שמפלגת העבודה תצטרף גם אם זה יהיה חלק ממנה. זה יזיז את אורן חזן לפינה שלו, ואיתו את כל הקיצוניים בימין. מישהו צריך לעצור אותם".

"ממשלת אחדות? זו בגידה ברצון העם" 

בניגוד להררי, אסף לחמי, איש מפלגת העבודה שפתח את הקבוצה יחד איתו, דווקא מביע עמדה המתנגדת לכניסת מפלגתו לקואליציה. "אני נגד ממשלת אחדות. אין סיבה פשוט, לא ביכולת שלנו למשול וגם לא עם מדיניות הממשלה הנוכחית. המטרה היא בכל זאת ליצור הסכמות בינינו, שאולי יעברו גם למנהיגים", הוא מסביר בקבוצה.

אלא שלא כל הפעילים שצורפו לקבוצת הווטאסאפ מסכימים עם היוזמה. מורן, איש מפלגת העבודה, טוען בקבוצה כי החיבור בין הפעילים אינו טבעי. "זה לא תמים, זה מעורר חשד ויוצר תחושה של תכסיסנות, ואולי אפילו ניסיון זחילה לממשלה, ניסיון להכין את פעילי המפלגות למהלך לא טבעי שנועד לבצע החייאה מלאכותית לממשלה", הוא אומר.

 

הרמנו דגל לבן?

דניאל הרוש    שני, 22 אוגוסט 2016 10:09

עשרים וארבעה המנדטים שקיבלה רשימת "המחנה הציוני" בבחירות האחרונות מתבררים, ממרחק של יותר משנה, כטרגדיה של השמאל בכלל ושל מפלגת העבודה בפרט. מעל ל–800 אלף הקולות שהעניקו אזרחי ישראל לרשימה שהוקמה ברגע האחרון, הצליחו לסמא את עיניהם של מנהיגי המחנה הציוני ולגרום להם לחשוב, שהאמון שבו זכו היה תוצאה של סדר היום שהציגו, של האופן שבו איתגרו את ממשלת הימין, או של החזון שהציעו למדינת ישראל.

הסקרים האחרונים, המראים כי המחנה הציוני איבד כשני שלישים מכוחו, חושפים את הקונספציה השגויה הזאת במערומיה. האמת היא אחרת לגמרי, וראוי להכיר בה גם אם אינה ערבה לאוזן. האמון הגדול שהציבור הישראלי העניק לרשימת המחנה הציוני ניתן לה כפיקדון אף על פי שהוקמה ברגע האחרון ונתפרה בתפרים גסים ומתוך עמעום אידיאולוגי בוטה. הוא ניתן לה למרות קמפיין תמוה, שהתמקד בסייעת שלישית בגנים והבטיח אפס קשישים עניים, ולמרות הסכם רוטציה לא ישים בין שני ראשיה (שבוטל בצעד היסטרי של הרגע האחרון), והכרה בחוסר יכולתו של העומד בראשה לסחוף אחריו את הציבור.

הוא ניתן לה מסיבה אחת בלבד: ריאל פוליטיק. הציבור שמאס בבנימין נתניהו ובשנות שלטונו הבלתי נגמרות זיהה פוטנציאל פוליטי להחלפתו, והצביע למי שהצליח לייצר תחושה (בעיקר באמצעות סקרים מחמיאים) שזה אפשרי.

 

תוכנית האינטרסים - תוכנית מדינית

אראל מרגלית    ראשון, 31 יולי 2016 09:11

תוכנית האינטרסים, כי צריך הסדר מאינטרסים ולא מאהבה.

אראל מרגליתאי אפשר לחכות להסדר מדיני. אי אפשר לחכות לנתניהו משום שנמצא עצמנו מתבוססים במלחמה בקרוב. צריך מרד מדיני נגד נתניהו. אנחנו, שבנינו סטארטפניישן, לא יכולים להסכים לסדר הישן. ראש ממשלה תחת חקירה לא יכול להוביל תהליך מדיני. נתניהו היה מעורב עם ארכי פושע באירופה. ראש הממשלה יורד מהבמה ומפלגת העבודה צריכה להיות מוכנה להוביל.

שלחנו את התכנית למעצבי דעת קהל בעולם הערבי ונשבור את הסדר הישן. ראש הממשלה אומר שאין פרטנר והוא צודק. אין פרטנר אחד, יש פרטנרים רבים. המזרח התיכון לא מתחלק לערבים נגד יהודים אלא לקיצוניים נגד מתונים.

מאז רבין לא היתה כאן מחשבה חדשה. מאז יצחק רבין השמאל נכשל פעם אחר פעם ולא שאלנו את עצמנו למה. כי כל תכנית מדינית עסקה בכמה אני נותן ועל מה מוותרים. לפלסטינים יש מעט מאוד לתת לנו, אבל יש דרך אחרת. הסדר שיקדם אותנו צריך לשים אינטרסים כלכליים וחברתיים בראש. יש היום את הנסיבות להתקדמות. מספיק לומר אין פרטנר ו-ווילה בג'ונגל. כיפת ברזל וחומות הן לא הפתרון.

 

להציל את המפלגה מעצמה

נבו אביטבול    שישי, 29 יולי 2016 13:22

בגיל 12 עמדתי בצומת הכניסה לעיר באר שבע וחילקתי פרחים למצביעים פוטנציאלים של אהוד ברק. הרגשתי שהשלום תלוי בי ובכמות הפרחים שאחלק, ולמדתי להכיר מקרוב את טעמה המר (והמעושן) של יריקה לפנים מהפה של נהג משאית. אח"כ הבנתי שהשלום מתעכב מאחורי טורבינה של חברת החשמל, ואז כבר הבנתי שהמיתוס של אהוד ברק לא עומד להסתיים כמו בספר של בן כספית. מאז ועד היום אני משתדל שלא להתערבב, יותר מדי, בעניינים של מפלגת העבודה.

גם לאחר כל כך הרבה שנים, משום מה, עדיין אכפת לי. אין לי שמץ של מושג מדוע, אך גם אין לי צל של ספק שאכפת. וכיוון שעדיין אכפת לי, כך גם קשה לי שלא להתעצב נוכח פרויקט ההתאבדות המפלגתי שלקח על עצמו יצחק בוז'י הרצוג. וכיוון שהמפלגה יקרה לליבי, כך גם קשה לי שלא להתבייש, כאשר הוא מחליט לדבר בגלי צה"ל על הסכסוכים הפנימיים בין "מלכת הפייסבוק" ו"כלב הולך על ארבע". יעני חסרו לנו צרות עם משמעות בחיים.

 

הם פחדנים?

הפרולטר {אסף הלחמי}    שישי, 29 יולי 2016 12:27

מפלגת העבודה סובלת מפיחות במעמדה בקרב ציבור הבוחרים, והיא עצמה האשמה העקרית בכך.

מפלגת העבודהאבל ובנוסף יש לדבר על "הפיל בחדר" - האינודקטרינציה של השיח הפרשני בתקשורת הישראלי המציגה אותה כמפלגה "פחדנית" ואת חברי-הכנסת שלה "כפחדנים". שיח הנובע לא מעט מאותם גופי שמאל וימין סהרורי שעבורם כל מי שאינו מיישר שורה, כאילו בוגד בדרך וברעיון ויש להוקיע אותו כפחדן ושאינו ראוי. התקשורת בישראל והנמצאת במרדף חסר סיכוי אחר המוני הפייסבוק שעבורם תרבות השיימיניג קובעת את סדר היום, מיישרת קו עם שיח שחור-לבן זה וכושלת בתפקידה לזהות את גווני האפור שמקיימים דמוקרטיה באשר היא.

אז האם חברי הכנסת של מפלגת העבודה אכן פחדנים, או פשוט עושים? בואו נבדוק ...

יצחק הרצוג: יו"ר העבודה שלמרות הלחץ מבית ומהרוב בקרב ציבור המצביעים הפוטנציאלי אליו הוא שואף (שמאל ומרכז וימין מתון), לא נכנס לממשלת נתניהו ולמרות האתנן הקורץ וזאת כי בחר לעמוד על הרעיון והדרך ולוותר על מנעמי השלטון.

חיליק בר: מזכ"ל המפלגה פעל ופועל לשמר ערוץ הדברות פתוח עם הפלסטינים ובראשם יו"ר הרשות אבו-מאזן והציג תוכנית מדינית נועזת אך שנמצאת בהסכמה רחבה בציבוריות הישראלית (ולא בשמאל הסהרורי).

איתן כבל: כיו"ר ועדת הכלכלה, ניהל שימוע שתרם משמעותית לבלימת מתווה הגז במתאר המקורי שלו ופעל בתחומים רבים אחרים ולמרות הזלזול בעבודותו בתקשורת ובכלל כגחמה אופיזציונית.

סתיו שפיר: האופן בו הביאה את דיוני התקציב בחזרה לשליטת הכנסת וכנגד כל הסיכויים והפיכת ועדת השקיפות לכלי אופוזיציונרי רלבנטי, וזאת כנגד הביטול וההשמצות להן זוכה.

רויטל סוויד: פעילותה למען שלטון החוק ובתוך הועדה למינוי שופטים, וכנגד הביקורת מבית ומחוץ לה.

מרב מיכאלי: ניהול האופוזיציה הפך אצלה לכלי יעיל בהבכת וטרפוד מהלכי קואליציה וזאת אל מול הביקורת בדרכה האגריסיבת להעביר מסר שלה לא הורגלו בתקשורת (אירוני, נוכח הכינוי "פחדנים")

איציק שמולי: נלחם בדימוי, הפך ללוחם החברתי המוביל בכנסת ובחקיקה חברתית שאין שנייה לה.

עומר בר-לב: כדמות הבטחונית המובילה, לא חשש להציג תפיסת עולם מרכזית שאינה מבטלת את הצורך של חלקים גדולים בעם לבטחון אך בגישה שפויה של מחנה שלום מציאותי.

איילת ורבין-נחמיאס: עמדה על תפיסת עולם ציונית, כנגד גורמים בשמאל הסהרורי שעבורם כל אמירה המבטלת לאומיות מהווה נצחון.

קסניה סבטלובה: למרות שנתפסת כנטע זר במפלגה ומייצגת מגזר שאינו נוטה להצביע עבודה, מדבררת את המפלגה ומייצגת תפיסת מדינית ראלית שאינה אהודה גם בשמאל וגם בימין הסהרורים.

 

מדריך כיס לחבר תנועת העבודה

הפרולטר {אסף הלחמי}    שלישי, 01 נובמבר 2005 23:44

הקדמה

חוברת זו באה לסייע לחבר תנועת העבודה הישראלית בהבנת החזון הציוני והסוציאל דמוקרטי‚ המשמש כדגלה הרעיוני של התנועה. בדרך‚ של פירוק החזון לסדרת עקרונות יסוד פשוטים המאפשרים דיון מעמיק‚ הרחבה ופיתוח. מטרתה הנה הצגת בסיס רעיוני לחברי התנועה בכדי לסייע בהתמודדות מול רעיונות וביקורת חיצוניים לתנועה.

לסדר העקרונות המוצגים כאן חשיבות‚ כמו גם למבנה הפנימי שלהם. כל רעיון מתבסס על‚ ואסור שיבטל את‚ העיקרון הקודם לו מתוך הבנה כי סתירה פנימית בין חלק מהרעיונות יכולה להתקיים ולתרום לחוזקם. תנועת העבודה דוגלת במציאת נקודת האיזון העדינה שתביא למיצוי מרבי של כל העקרונות ביחד ומבלי להביא לפגיעה מהותית בכל אחד מהם בנפרד.

עיקרון היסוד: ציונות סוציאל דמוקרטית

תנועת העבודה הישראלית רואה בחתירה למימוש החזון הלאומי הציוני ומורשת העם היהודי והחזון החברתי הסוציאל דמוקרטי כיעוד של מדינת ישראל.

ציונות כמתבססת על שני נדבכים, 'חיצוני' כתנועה לאומית השואפת לקיים בית ללאום היהודי ומקלט ואזרחות לכל יהודי באשר הוא, 'פנימי' כתנועה אזרחית המקדמת את עקרון מדינת כל-אזרחיה השומרת על זכויות אדם ואזרח באופן מלא ושיוויוני.

 

קישורים מומלצים

הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה

משאלים

כניסה לממשלת נתניהו?
 

מפלגת העבודה בטוויטר

מי מחובר?

אף אחד
באנר

עוד מאמרים ודעות באתר דעות