כמה הערות על כינוס הועידה, יום ה' 4.4.13.

Thank you for rating this article.

חברים יקרים שלום,

אציג את עצמי בקצרה: מאור מלצר, 24, מהמושב כפר ידידיה. חבר מפלגה מ-2008.  

לפני מספר שעות הסתיים כינוס סוער מאוד של הועידה. כמה הערות:

1.) צעקות וקריאות בוז. למה צריך את זה? ברור שלכל אחד יש את דעתו, אבל בסוף למי שמדבר על הבמה יש מיקרופון, שומעים אותו, וכל השאר נהיה זמזום מטריד ומעצבן שלא תורם שום דבר לדיון. לא חבל על הגרון? 

קצת כבוד לדוברים, ולנבחרי הציבור ואנשי המפלגה שעומדים מולכם. גם אם הם מעצבנים אתכם. למשל, פרופ' דוד ליבאי הוא אדם מבוגר שתרם רבות למפלגה ולמדינה, ולשמוע את כל צעקות הבוז מהקהל- זה מבזה. באמת מבזה את המעמד ומבזה אותנו ואת המפלגה. 

אני מבין שזה שאנשים פועלים כאן מהלב, שהכל מאוד אמוציונלי, שיש אנשים במפלגה שאוהבים יותר או פחות וזה בסדר גמור וחלק מהעניין. אבל למה ההתנהגות הזאת? מה זה נותן? 

2.) במפלגה יש רחש רציני סביב עניין הצעירים-ותיקים. יש איזה מרמור בקרב הרבה מהחברים הותיקים, ושמעתי גם בועידה הזאת וגם בועידות קודמות כל מיני דיבורים. בואו נבהיר כאן נקודה: 

אנשים צעירים מתפקדים היום למפלגת העבודה בגלל אידאולוגיה. כן. שום סיבה אחרת. אנחנו אנשים צעירים שרוצים ליצור מחר טוב יותר עבורנו ועבור הדורות הבאים. אנחנו כבר לא סומכים על ה"מבוגרים" שיעשו את העבודה בשבילנו, ורוצים להיות מעורבים בתהליך. להיות אדם צעיר היום זה לא פשוט. היכולת של אדם צעיר היום להקים משפחה, הדבר הבסיסי ביותר בחיים, היא קטנה הרבה יותר. לקנות בית זה הרבה פחות ריאלי, עלות גידול הילדים גדלה עם הזמן, היכולת שלך להשקיע מזמנך בילדים שלך מצטמצמת עקב הצורך של שני ההורים לעבוד כדי להביא פרנסה ומזון הביתה, וכך קורה שיש פה דור של הורים וילדים בבעיה. 

אנחנו חיים במדינה שמקדשת את ההפרטה, ואת חזון הממשלה הקטנה שלא עושה דבר בשביל האזרח. זה יוביל להרס של החברה הישראלית. התהליך מתרחש, הבעיות כבר צפות. כשיצאו עשרות ומאות אלפים לרחובות- לא רק צעירים ולא רק בתל אביב- זה היה מתוך מצוקה. מצוקה שרק הולכת ומחריפה. 

אז כן, אנחנו במפלגה ואנחנו נישאר במפלגה, נגדל איתה ונתרום לה כמיטב יכולותינו. שמעתי כל מיני אמירות מוטחות לעברינו כמו "תל אביבים", ו"המפלגה עוברת למדינת תל אביב", וכל מיני אמירות שונות שבאות להצביע עלינו כאנשים שמישהו קנה, או כאנשים מנותקים. פשוט שטויות ועצוב לי שמישהו בכלל חושב כך. 

על עצמי אני יכול להעיד שאני ההפך המוחלט. חקלאי- רפתן- שחי את הבעיות של ענף יצרני במדינת ישראל.

עשיתי שנת שירות, שירתתי כמ"מ בחטיבת גבעתי, וכיום אני עושה מילואים בגדוד חי"ר. תרמתי ואתרום למדינה עוד רבות. אני רואה בזה זכות וחובה שלי כאזרח. אני בטוח שרבים מהצעירים שאת חלקם אני מכיר עשו שנות שירות, שירות צבאי משמעותי ועושים מילואים. אלה אנשים שבאים לתרום, ובתקווה ביחד איתכם. ומי שעוד לא הבין את זה- אני מקווה שיבין במהרה. 

3.) לי יש הרגשה שלא כולם יודעים בועידה על מה הם מצביעים ופשוט מרימים את היד כמו עדר. שינינו היום את שיטת הכינוס של הועידה שלא על ידי המפלגה כך שצריך חתימות של 33% מצירי הועידה כדי לכנס ועידה. ידעתם שיש בחוק הזה תת-סעיף שמחייב חתימה ידנית מקורית של כל אחד ואחד מצירי הועידה שמעוניין בכינוס הועידה? לפי מה שהבנתי מחברים ותיקים יותר, הכינוס הזה לא קורה כל יום, וסביר להניח שלא יקרה אי פעם, במיוחד כשהועידה מחליפה את המרכז והמפלגה היום פעילה והועידה מתכנסת כמה פעמים בשנה. 

ועדיין, אם יש צורך של מספר גדול של חברי ועידה לכנס ועידה, צריך ממש לאסוף חתימות- אי אפשר פקס או אי מייל או כל אפשרות טכנולוגית אחרת. עכשיו תדמיינו קבוצה של עשרות אנשים אפילו, שצריכה להתרוצץ ברחבי הארץ ולאסוף מעל שש מאות חתימות. נראה לכם ריאלי? 

ח"כ מרגלית אמר "חוק ההסדרים". אני מסתייג מהאמירה הזאת, כי בסך הכל סדר היום של הועידה פורסם, וכל אחד היה יכול לדעת בדיוק במה מדובר. ועדיין, יש כאן אווירת חוק הסדרים כזאת, כשאנשים לא יודעים על מה הם מצביעים ומרימים את היד- ולא משנה אם זה תיקון פעוט לחוקה, או הצבעה הרת גורל. אנחנו צריכים לדרוש מעצמנו יותר. אנחנו לא אנשים מהשורה וגם לא חברי מפלגה משורה אלא חלק מאחד הגופים החשובים והחזקים במפלגה. 

לסיום, אני מקווה שבכינוסים הבאים של הועידה לא יהיה כזה כאוס. אם כל כך חשוב לכם להביע את דעתכם, עשו זאת בצורה מתאימה, בקשו זכות דיבור על הבמה, או שתיצרו קשר עם המפלגה או שתביעו את דעתכם בפורום אחר. 

אני גם מקווה שיחד, ותיקים וצעירים, נפעל למען חיזוק המפלגה ונרתם למאבקים הלא פשוטים הצפויים לנו בשנים הקרובות. אנחנו, כחברי מפלגה פעילים, צריכים להבין שעתיד המפלגה הוא לא רק בידיים של הפוליטיקאים אלא גם שלנו.

אם נדע לפעול בשטח, להיות עירניים, לחזק את חברי הסיעה שבחרנו, אך בד בבד לדרוש מהם דרישות רבות, ולדרוש הרבה גם מעצמנו- המפלגה תגיע למקומה הראוי. מפלגת שלטון שבונה מחדש את החברה הישראלית. דמוקרטיה היא שלטון העם, והעם הוא אנחנו. 

"גרעון מינימלי ... לא צריך להיות יעד כלכלי. היעדים הכלכליים הם צמיחה, צמצום פערים והורדת היקף האבטלה."
ד"ר אסתר אלכסנדר

מאז 2004

כבר מעל 17 שנה, הבמה-הרעיונית היא כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

הרשמה לעדכונים

יצחק רבין

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי