שלי בבלוג: דווקא בימים שבהם נדרשת הסולידריות העזה ביותר

Thank you for rating this article.

יונה לבנה ומנחמת של שפיות היישר מהחזית. השיח המתלהם שמתרחש כאן לצערנו בחודש האחרון הוא כמו נייר זכוכית על עור חשוף. הקללות הגסות, השנאה, הגזענות.

ממילא אנחנו חיים כאן תמיד על שפתותיו של שסע. בין ימין ושמאל, ערבים ויהודים, חרדים וחילונים, מה לא. איזה הגיון יש, דווקא בימים שבהם נדרשת הסולידריות העזה ביותר, להרחיב את שפתות השסע עוד יותר? לשפוך, בטירוף, נפט על המדורה? איך זה משתלב עם היגון העמוק של המשפחות שאיבדו את אהוביהן? עם החרדה המכרסמת בלב של עשרות אלפי הורים ובני משפחה? עם תעצומות הנפש והגוף ועם סיכון החיים של הלוחמים?

תמונה

שלי בבלוג: דווקא בימים שבהם נדרשת הסולידריות העזה ביותר

הצג את ההמשך

לידיעה המקורית ...

"הצבא איננו ארגון דמוקרטי זה הארגון הבלתי-דמוקרטי היחיד שהדמוקרטיה שומרת כדי להגן על עצמה"
שמעון פרס, ראיון ב-YNET יולי 2005

הרשמה לעדכונים

מאז 2004

כבר מעל 19 שנה, הבמה-הרעיונית היא כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.
יצחק רבין - לא נשכח

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי