שלי בבלוג: דווקא בימים שבהם נדרשת הסולידריות העזה ביותר

Star inactiveStar inactiveStar inactiveStar inactiveStar inactive
 

יונה לבנה ומנחמת של שפיות היישר מהחזית. השיח המתלהם שמתרחש כאן לצערנו בחודש האחרון הוא כמו נייר זכוכית על עור חשוף. הקללות הגסות, השנאה, הגזענות.

ממילא אנחנו חיים כאן תמיד על שפתותיו של שסע. בין ימין ושמאל, ערבים ויהודים, חרדים וחילונים, מה לא. איזה הגיון יש, דווקא בימים שבהם נדרשת הסולידריות העזה ביותר, להרחיב את שפתות השסע עוד יותר? לשפוך, בטירוף, נפט על המדורה? איך זה משתלב עם היגון העמוק של המשפחות שאיבדו את אהוביהן? עם החרדה המכרסמת בלב של עשרות אלפי הורים ובני משפחה? עם תעצומות הנפש והגוף ועם סיכון החיים של הלוחמים?

תמונה

שלי בבלוג: דווקא בימים שבהם נדרשת הסולידריות העזה ביותר

הצג את ההמשך

לידיעה המקורית ...

הרשמה לעדכונים

"לעולם לא אסלח לערבים על שלימדו אותנו להרוג את בניהם."
גולדה מאיר

מאז 2004

כבר מעל 15 שנה, הבמה-הרעיונית היא כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

יצחק רבין - 2014 C

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי - עמודה ראשית