שלי בבלוג: דווקא בימים שבהם נדרשת הסולידריות העזה ביותר

Thank you for rating this article.

יונה לבנה ומנחמת של שפיות היישר מהחזית. השיח המתלהם שמתרחש כאן לצערנו בחודש האחרון הוא כמו נייר זכוכית על עור חשוף. הקללות הגסות, השנאה, הגזענות.

ממילא אנחנו חיים כאן תמיד על שפתותיו של שסע. בין ימין ושמאל, ערבים ויהודים, חרדים וחילונים, מה לא. איזה הגיון יש, דווקא בימים שבהם נדרשת הסולידריות העזה ביותר, להרחיב את שפתות השסע עוד יותר? לשפוך, בטירוף, נפט על המדורה? איך זה משתלב עם היגון העמוק של המשפחות שאיבדו את אהוביהן? עם החרדה המכרסמת בלב של עשרות אלפי הורים ובני משפחה? עם תעצומות הנפש והגוף ועם סיכון החיים של הלוחמים?

תמונה

שלי בבלוג: דווקא בימים שבהם נדרשת הסולידריות העזה ביותר

הצג את ההמשך

לידיעה המקורית ...

"גרעון מינימלי ... לא צריך להיות יעד כלכלי. היעדים הכלכליים הם צמיחה, צמצום פערים והורדת היקף האבטלה."
ד"ר אסתר אלכסנדר

מאז 2004

כבר מעל 17 שנה, הבמה-הרעיונית היא כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

הרשמה לעדכונים

יצחק רבין

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי