ישראל החדשה

ישראל שאחרי השבעה באוקטובר איננה אותה מדינה.

בתוך המציאות העצובה ישנם סימנים חיובים המעידים כי שינוי לטובה אפשרי - התגייסות החברה האזרחית; התעשתותו של צה"ל; בחברה הדרוזית נפל דבר בשילובם בחברה הישראלית; למרות מאמצי שיסוי והסתה נגדם על ידי גורמי ימין, ערביי ישראל לא נסחפו אחרי הקיצוניים. להיפך, וכך גם בקרב הבדואים בנגב; אלפי צעירים חרדים ביקשו להתנדב לשירות ולהשתתף במאמץ. ניתן ליצור היום חיבורים חדשים. אבל אחרי המלחמה אין די בשנוי פוליטי של השלטון. יש הכרח במהפכה ערכית שיוביל השלטון החדש. ערכים של שוויון אזרחי ואחריות המדינה לאזרחיה. יש לנקות את מנגנון המדינה מהרקבון התיפקודי, את חוק הלאום יש לבטל. ישראל החדשה תהיה נאורה ודמוקרטית.

המאמר המלא:

ישראל שאחרי השבעה באוקטובר איננה עוד אותה מדינה. הכאב, ההשפלה והזעם מתלכדים לצורך עז בשינוי. תבוסת החמאס כשתושג במחיר דמים כואב, לא יהיה בה אלא שינוי חלקי של המציאות, יתכן התחזקותה של מנהיגות פלשתינאית שאפשר להידבר עמה.

בתוך המציאות הנוכחית העצובה ישנם סימנים חיובים המעידים כי שינוי לטובה אפשרי הוא.

ראשון בהם הוא התגייסותה המופלאה של החברה האזרחית, גילויי ההתנדבות והערבות ההדדית. את הממשלה המנוכרת והבלתי מתפקדת החליפו האזרחים הטובים. מסתבר כי יש מספיק אנשים נמרצים שאכפת להם והם מסוגלים לנהל את חיי המדינה ביעילות.

גם התעשתותו המהירה של צה"ל מעידה על כך. במאמר שפרסמתי בשבועון האמריקאי הנפוץ "טיים" ממש לפני המלחמה הזהרתי את אויבינו ואת ידידינו באזור לבל יתבלבלו. המחאה ההמונית היא ביטוי לחוזקתה של ישראל לא לחולשתה. אמרתי בפירוש כי אלה השוקלים את התנדבותם, יהיו הראשונים להגיע ליחידותיהם ולהילחם באומץ להגנת ישראל אם תותקף. זה בדיוק מה שקרה. שלושת האלופים במילואים שהגיעו להילחם בעוטף בבוקר השבת השחורה, חברים שלי, נמנו על מובילי המחאה הדמוקרטית. זו רק דוגמה אחת ידועה. שלושה מבין אלפים רבים.

גם בחברה הדרוזית נפל דבר. מצד אחד התגבשה בה הזהות הלאומית הייחודית. בכפרים הדרוזים בהם הרביתי לבקר באחרונה, ראיתי הרבה דגלי העדה מתנוססים לצד דגל המדינה. חלקם המשמעותי של הדרוזים בלוחמים, במפקדים ההולכים ראשונה, קיבע את השילוב שלהם בחברה הישראלית, במקום שאין נעלה ממנו. הזעם על חוק הלאום המפלה, הוא זעם כבוש אך רותח.

למרות מאמצי שיסוי והסתה נגדם על ידי גורמי ימין קיצוני,בעיקר ברשתות החברתיות, ערביי ישראל לא נסחפו אחרי הקיצוניים. להיפך, סקר שנערך בקרבם הראה כי 70 אחוזים מהם, שיעור ללא תקדים, חשים היום הזדהות עם מדינת ישראל. אינני זקוק לסקר. בפעילותי בצפון אני פוגש נכונות מרשימה של אזרחים ערביים להתנדב למאמץ הלאומי. גם בקרב הבדואים בנגב, הקבוצה המקופחת ביותר במגזר הערבי, ישנם גילויים של הזדהות עם שכניהם היהודים. בבוקר השבת הנוראה נחלצו בדואים תושבי הנגב תוך סיכון חייהם, לחלץ צעירים מן התופת.

אלפי צעירים חרדים ביקשו להתנדב לשירות ולהשתתף במאמץ המלחמה. בכך הם התריסו נגד הפוליטיקאים המתיימרים לייצג אותם, וגוזרים עליהם ניתוק מהחברה הישראלית וחיי בורות ודלות.

ניתן ליצור היום חיבורים חדשים. אבל אחרי המלחמה אין די בשנוי פוליטי של השלטון. יש הכרח במהפכה ערכית שיוביל השלטון החדש . הערכים שיובילו את ישראל החדשה צריכים להיות שוויון אזרחי ואחריות המדינה לאזרחיה. יש לנקות את מנגנון המדינה מהרקבון התיפקודי, זה שנבע מהעדפת הקירבה הפוליטית על הכשירות המקצועית. הערך הקובע במנגנון הממשלתי צריך להיות עליונות השירות לאזרחים על השליטה בהם. הפריפריה משוועת לשינוי הזה.

את חוק הלאום יש לבטל. במקומו צריכה לבוא מדיניות הוגנת כלפי מגזרי המיעוטים ושילובם במדינה, בניגוד מוחלט למדיניות הקיימת אותה מוביל שר האוצר.

ישראל החדשה תהיה נאורה ודמוקרטית, בנויה על מצוינות ,חדשנות ויזמות של הדור הצעיר שלנו, זה הנלחם כעת בחמאס. המלחמה בחמאס הציבה את ישראל בחוד של העולם הדמוקרטי מול עולם העריצות והקנאות החשוכה.לא בכדי הנשיא ביידן נותן לנו גיבוי. לא רק בלחימה הנועזת, גם במהות הפנימית ישראל החדשה תהיה ראויה להוביל את חלקו הנאור של העולם.

הכותב תא"ל במילואים, שירת כשר וכסגן שר הביטחון בממשלות ישראל. חבר הועד המנהל של תנועת מפקדים לביטחון ישראל.

===

פורסם במקור בידיעות אחרונות ובאישור המחבר

• קודם
• הבא