לקיחת אחריות בעזה - השתלטות צבאית

מצבנו בדרום אינו נסבל, הן מבחינה מדינית-ביטחונית כלפי אזרחי ישראל ולדעתי גם מבחינה מוסרית כלפי אזרחי עזה.
החובה שלנו כלפי תושבי הדרום להגנה וביטחון אינה מקוימת זה שנים רבות וכך גם חובתנו כלפי חייל שלנו שנחטף ומוחזק (כנראה) בעזה.

מטרתו של ממשל החמאס הוא לשמר את העימות עמנו (בדומה מאד לחיזבאללה בצפון ואף איראן). רק כך הוא יכול להצדיק את המשך קיומו. אין לו עניין להגיע לרגיעה ולחיים שלבים בעזה ובודאי שאין לו עניין לשלום עם ישראל. השנאה לישראל היא הדלק ומקור האהדה העיקרי לחמאס ואין שום סיבה שבעולם שתגרום להם לוותר על "נכס" זה. זוהי גם הסיבה שבשום מקרה חמאס לא יכיר בטווח הארוך בישראל כמדינה וישות לגיטימית.
את חמאס לא מעניינים זכויות האזרח (הפלסטיני), דמוקרטיה, חופש, זכויות נשים, ערך החיים, חינוך, בריאות ופלורליזם. מושגים אלא כמעט זרים להם ולא משרתים את מטרותיהם.

החמאס ממשיך לצבור נשק לקראת העימות הבא. במקרה הגרוע והרחב מבחינתנו עימות משמעותי יכלול התקפת טילים ממספר גזרות בו זמנית: עזה, לבנון, סוריה ואיראן. להערכתי לא תהיה התקפה קרקעית שמסכנת את קיום המדינה מעבר לכך אולם כמו החמאס גם הגורמים האחרים שותפים לאותו עקרון מנחה: הסכסוך עם ישראל נחוץ להם כדי לשמר את שלטונם ואחיזתם כל אחד במקומו. התקפה רחבה שכזו תגרום לישראל נזק משמעותי וכל מערכות ההגנה המשוכללות יתקשו לתפקד מול טילים רבים המשוגרים מטווחים שונים. כמובן שגם אלא שיירו עלינו ייפגעו אבל ברור שאנו נתקשה מאד להפסיק את הירי- גם כניסה שלנו לעזה וללבנון לא באמת הפסיקה את השיגורים במשך שבועות.

המצב בו אנו מנהלים סגר בטחוני, מאפשרים העברת מזון וחומרים כרצוננו ומגבילים את תנועה משרת את חמאס ומאפשר להם צידוק (כלפי פנים וכלפי העולם שבחוץ) להמשך ההתנגדות. בודאי שמצב כזה גם לא מאפשר שום שינוי במצב המשטר בעזה ואין שום סיכוי שהרשות תקבל שם אחריות בחזרה. מצרים שבעבר הייתה גורם ממתן יצאה למעשה מהתמונה ולא תנקוט שום עמדה משמעותית.

 

מה אפשר לעשות?

1. להמשיך ולהגיב ולהכות בחמאס באופן נקודתי ולהמשיך להתלונן על "חציית קו אדום" ולתפוס עוד אוניית נשק (אחת מתוך ...).

2. מבצע צבאי – "עופרת יצוקה 2" או "פורים שמח 1". להכות בחמאס חזק-חזק עד שיצא לו החשק לירות עלינו לזמן מה.

3. השתלטות צבאית מלאה וסילוק משטר החמאס. תפיסת מאגרי התחמושת. השלטת משטר צבאי (בשום מקרה לא בניית ישובים אזרחיים!) ובהמשך, מוקדם ככל שניתן, מסירת השלטון בחזרה לרשות פלסטינאית, בהנחה שהיא כן מבינה ערכים כמו: זכויות האזרח (הפלסטיני), דמוקרטיה, חופש, זכויות נשים, ערך החיים, חינוך, בריאות ופלורליזם. ובהנחה שהרשות כן תרצה לקיים שלום עם ישראל.

במילים אחרות: אנו נאפשר שלטון עצמי בעזה ובלבד שהרשות שם לא תעסוק במלחמה ובעימות מתמיד עמנו.

ברור לי שפעולה שכזו מסוכנת ותגבה מחיר אולם בשביל מה יש לנו צבא אם לא להגן עם אזרחינו? בתור מפקד במילואים אין לי שום ספק שהצבא נכון למשימה ואף מצפה לה.
להערכתי, פעולה כזו, שאלה מטרותיה וכוונותיה תזכה ללגיטימיות מלאה גם בזירה הבינלאומית. פעולה כזו תהווה גם גב יציב לכל רשות פלסטינאית שתתפוס את השלטון וידיעה ברורה שאנו לא נאפשר שוב השתלטות עוינת של גורמים טרוריסטיים מבפנים או מבחוץ.

 יתכן והכרזה ברורה על כוונתנו מראש והיערכות כוחות אמיתית תאפשר העברת שלטון לרשות מבעוד מועד ללא לחימה אולם אני מניח שזה לא יתקיים והחמאס ילחם על קיומו (ואנחנו נאלץ להילחם בו).

מאמרים נוספים:
מפלגה חברתית דמוקרטית
שלום עם הפלסטינים
פעולה מול עזה
דרכה של העבודה

הרשמה לעדכונים

"על מקורה של המסורת וההיסטוריה הלאומית כבסיס לדור הנוכחי לבנות, לשנות ולתקן. נזכור את נפילת העם היהודי ובית מקדשו פעמיים, פעם שניה בגלל שנאת חינם. נזכור - נשנה - נתקן."
ברל כצנלסון, "דבר" 1934
יצחק רבין - סניף מודיעין לא שוכח 2010

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי - עמודה ראשית