מי כאן החפיפניק?

בעת הצגתן של מסקנות ועדת קדמי על יוקר המחיה בישראל, בלט לעין זינוק דרמטי במחירי מוצרים ב-2008. למה דווקא אז? "בגלל קריסת רשת קלאבמרקט ומיזוגה עם שופרסל", השיב שרון קדמי, מנכ"ל התמ"ת, בדיון שהתקיים בשבוע שעבר בכנסת.

נרשמה פליאה. נכון שהאירוע יצר מונופול קמעוני, אבל הוא התרחש שלוש שנים קודם, ב-2005. "לקח לשוק זמן להפנים", הסביר קדמי. על כך אפשר לומר שב-2005 גם התגלה כוכב הלכת הננסי מאקה מאקה, ומי יודע, אולי גם האפקט הזה הופנם בשוק שלוש שנים אחרי.

תנו לי להציע שני אירועים יותר רלוונטיים, ובלי התשלום שגבתה מהמדינה מוניטור, חברת הייעוץ הבינלאומית שהביאה את הממצאים. א': הסרת הפיקוח על המחירים ב-2006. ב': מכירת תנובה לאיפקס ב-2008, סוג של הפרטה שחיסלה את האחריות הלאומית שאיפיינה את מדיניות המחירים של תנובה גם לאחר הסרת הפיקוח, והפכה את החברה לזרוע פיננסית שאמצעותה חולבים את הציבור במקום את הפרות. אבל אפילו מוניטור חרצו מפורשות: החולייה היצרנית היא היחידה שאינה אחראית כלל לעליית המחירים. מתברר שכאשר התשומות עולות - המחירים עולים, אבל כשהתשומות יורדות - המחירים גם כן עולים.

זוכרים שהאוצר והתמ"ת שלפו מיד, בעיצומה של המחאה, סדרת גזירות נגד התעשייה הישראלית בכלל והרפתנים בפרט? כן, כן, נגד אותה חולייה יחידה שמתברר שאינה אשמה כלל בעליות המחירים? היש חפיפניקיות גדולה מזו? להוריד מיד את הגרזן ולפגוע אנושות בחקלאות ובתעשייה כחול-לבן, בתעשייה ובפיטורי עובדים; ושנה אחר כך לגלות בדו"ח יקר שזו היתה שגיאה? וחמור מכל: להתמיד וללכת בנתיב השגיאה?

מעניין שבהדגימה חפיפניקיות מירב ארלוזורוב שכחה להזכיר את הדוגמה האקטואלית והבוטה הנ"ל. את ה"חפיפניקיות" של התמ"ת היא רואה דווקא בתמיכתו בחוק הספרים, המנסה לשים קץ לדואופול של צומת ספרים וסטימצקי, שאמנם מוכר "ארבע במאה", אבל מחסל את התרבות והספרות הישראלית. מתברר שכל צעד המעודד שוק חופשי פרוע ונטול רסן הוא רציני ומעמיק, ולעומתו כל צעד רגולטורי המכניס מעט איזון בדרוויניזם - נגוע בחפיפניקיות. עמדתה של ארלוזורוב ידועה ובוטאה בעבר בגילוי לב במאמרה "אני קפיטליסטית חזירה וגאה בזה". זו עמדה לגיטימית, אבל הצגת כל מה שמאשש אותה כעובדה מדעית הנשענת על מחקר מעמיק, ואת העמדות האלטרנטיביות כחפיפניקיות - זה כבר באמת לא רציני.

ועכשיו לעובדות. ארלוזורוב מדגימה את חוסר הרצינות שלי בכך שאמרתי כי מס חברות בישראל הוא אחד הנמוכים בעולם. "מס החברות בישראל הוא 25%, כמעט כמו הממוצע של מדינות "26% - OECD, היא כותבת. האומנם? יש מישהו שאינו יודע כי את מלוא 25% (18% בתום מתווה ההפחתה לפי חזון נתניהו) משלמות רק חברות קטנות ובינוניות? בגלל מדיניות מס שיטתית ומפלה של חלוקת מתנות להון הגדול, תאגידי הענק אצלנו משלמים, באופן בלתי שוויוני בעליל, מס אפקטיבי של 8% בלבד.

על המלצתי לשר האוצר שיאזין לכלכלן פול קרוגמן, כותבת ארלוזורוב: "העובדות הן שמדינות סקנדינוויה דווקא מקטינות את הגירעון שלהן... שוודיה, למשל, חזרה השנה לעודף תקציבי וקרוגמן לא קרא מעולם למדינות שאינן במיתון להגדיל גירעונות..." ושוב לעובדות: המדינות הסקנדינוויות מנהלות בקביעות מדיניות אנטי-מחזורית. אפילו שוודיה איפשרה לגירעון לגדול בשנות המשבר ביחס לרמתו בשגרה, ובוודאי שלא קיצצה בהוצאות על רקע של ירידה ברמת ההכנסות.

ועוד תיקון: לפי OECD, שוודיה דווקא תסיים את השנה בגירעון קל ולא באיזון תקציבי או בעודף. ובאשר לקרוגמן, שוב ושוב הוא גורס שקיצוץ התקציב בזמן האטה הוא טעות. הוא אף מרחיק לכת ומתעקש שהיעד האמיתי, האידיאולוגי, של המקצצים בתקציב, הוא בכלל לא לצמצם את הגירעון, אלא לצמצם את מעורבות הממשלה במשק.

בכל קיץ, עם פרוץ התקציב, מגיע משב לא רציני של כינויי גנאי למי שמבקשים להעמיד השקפה כלכלית אלטרנטיבית, מאוזנת, לקפיטליזם הפרוע שעודו מככב: "פופוליסטים", "לא מבינים בכלכלה", "ספרד!", "יוון!", "חסרי אחריות!", "חפיפניקים". הגיע הזמן לנהל את הוויכוח הזה באופן ענייני. די לחפיפניקיות.

הטור פורסם במלואו ובמקור באתר דה-מרקר.

הרשמה לעדכונים

"גרעון מינימלי ... לא צריך להיות יעד כלכלי. היעדים הכלכליים הם צמיחה, צמצום פערים והורדת היקף האבטלה."
ד"ר אסתר אלכסנדר

מאז 2004

כבר מעל 15 שנה, הבמה-הרעיונית מהווה את כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

יצחק רבין - 4111995

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי - עמודה ראשית