השמאל של סתיו שפיר

Star inactiveStar inactiveStar inactiveStar inactiveStar inactive
 

על־פי רוית הכט ("הארץ", 14.6), הביקור של ח"כ סתיו שפיר ושל נציגי שמאל אחרים אצל משפחות החטופים איננו אלא סימפטום להתנהגותו של השמאל, המסביר מדוע הוא אינו מצליח לחזור לשלטון. ואולם, האמת היא שאחת הסיבות לכך שהשמאל הולך ומתרחק מהנהגת המדינה היא דווקא אותה תפישה פוליטית שעולה מהטור של הכט.

למה לפרסם את דבר הביקור אצל משפחות החטופים, תוהה הכותבת. ובכן, לא רק שאין בעיה עם פרסום הביקור, אלא שחשוב מאוד לפרסם ביקורים כאלו, שכן מדובר בשאיפה לקבוע נורמות של התנהלות ציבורית הנשענת על ערכים כמו אחדות, אחריות וסולידריות.

ביקורים אלו משמעם שחברי הכנסת של השמאל לא תופשים את עצמם כנציגים של ציבור תומכיהם בלבד, אלא כמי שחשים אחריות והזדהות עם כלל אזרחי ישראל — כן, גם עם אלה שעליהם הם חלוקים. הטענה, שבהביעם סולידריות עם משפחות שעוברות חוויה מהקשות שניתן להעלות על הדעת, מרוקנים נציגי השמאל "את קיומם ממשמעות פוליטית" — מעידה על מחלוקת בסיסית ביחס להגדרת המושג "שמאל". שמאל איתן ניצב גם על יסודות של סולידריות והומניזם. נראה כי עובדה זו הולכת לאיבוד לפעמים בים השיח הביקורתי והאנליטי.

כשיבוא היום שבו הנהגה שמאלית, פרגמטית ושוחרת שלום תורה על פינוי כואב של עשרות אלפי מתנחלים מבתיהם, היא תוכל לעשות זאת אך ורק מתוך היכרות — לא מתוך התנכרות, רק מתוך פשרה קשה בין אחים — לא כמהלומת ניצחון על אויבים. כל עוד ימשיך השמאל לדבר בשפת התיעוב ויתעקש להתבונן בציבורים שלמים ורבי־גוונים כבפרודיות סטריאוטיפיות, הוא ימשיך למלא תפקיד שולי בפוליטיקה.

פרסום ביקור הזדהות מהסוג שערכה שפיר אין בו כדי לגרוע מהיושרה ומהנחישות הפוליטית שלה, כפי שטוענת הכט. את מאבקה הפוליטי מנהלת שפיר מדי שבוע בוועדת הכספים של הכנסת. היא עושה זאת לא מתוך שנאה עיוורת כלפי ציבור המתנחלים אלא מתוך דאגה לחלוקת משאבים צודקת. לעומת זאת, סלון של משפחה שבנה נחטף אינו זירת מאבק משום סוג; רגע של כאב אנושי עמוק שמאחד סביבו מדינה שלמה אינו הזמן המתאים לחילופי מהלומות פוליטיות.

אם השמאל יחזור אי פעם לשלטון, לא יהיה זה השמאל המשתקף מהטור של הכט, אלא השמאל שמשתקף מהביקור שערכה שפיר אצל משפחת פרנקל, שבנה נפתלי בן ה–16 נעדר מביתו עשרה ימים. בישראל קיים כבר מחנה פוליטי שחרת על דגלו הפניית עורף לסבלם וכאבם של בני אדם — ואותו, אולי צריך להזכיר, ברצוננו להחליף.

------------------------------------------------

הטור המלא, פורסם במדור דעות באתר הארץ.

הרשמה לעדכונים

"אני פוסע בעקבות בן־גוריון בעיניים עצומות אבל מדי פעם אני פוקח את עיני."
זלמן ארן

מאז 2004

כבר מעל 15 שנה, הבמה-הרעיונית היא כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

יצחק רבין - שיר לשלום

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי - עמודה ראשית