כולנו צוק איתן: כיצד ניתן להתמודד עם החמאס ועל הסכנה שבטשטוש בין ימין ושמאל

דירוג משתמשים: 5 / 5

Star activeStar activeStar activeStar activeStar active
 

מדינת ישראל נמצאת בימים אלו במערכה חשובה ומשמעותית מול החמאס. חיילינו האמיצים וכוחות הביטחון עושים הכל כדי להגן על אזרחי ישראל וגבולות המדינה כי לאפשר לנו כאן חיים בטוחים ושלווים. ברכת כולנו ולבבות כולנו עם חיילי וחיילות צה"ל. החמאס הוא ארגון טרור שעל ישראל להילחם בו, לצמצם את יכולותיו ככל האפשר. ישנן לא מעט דרכים העומדות לרשותנו כדי לעשות זאת. עד כה, ישראל והנהגתה נוהגות בסך הכל באחריות ובבגרות המאפיינות צד חזק ומוסרי, ובמרבית החלטות הממשלה עד כה במאבק מול החמאס - אני תומך.

יחד עם זאת, על מנת להיאבק בחמאס ביעילות ולחסל את השפעתו באופן משמעותי יותר, עלינו לחשוב גם מחוץ לקופסא ולהשתמש בכלים נוספים, מלבד הכלי הצבאי החזק שיש לנו. הפתרון מול חמאס צריך וחייב להיות פתרון משולב של מהלכים צבאיים, מדיניים ודיפלומטיים. הייתי גאה לגלות השבוע כי העיתון הבריטי היוקרתי "The Telegraph" החליט לפרסם מאמר שלי העוסק באסטרטגיות אפשריות של ישראל להתמודד עם החמאס. המאמר זכה לתהודה רבה, ולאלפי שיתופים בארץ ובעולם, ואני שמח להביא אותו בפניכם כאן. אני מצרף קישור למאמר המקורי באנגלית ואת עיקרי דבריו בעברית.

במאמר לעיל אני מתאר לכאורה שלוש אסטרטגיות שיש בידי ישראל בבואה להתמודד עם החמאס. האופציה הראשונה, "תנו רק לצה"ל לנצח": ניסיון צבאי לחיסול כל הנהגת החמאס וכל תשתיות החמאס. מבסיסי הטרור ועד למוסדות החינוך והצדקה שלהם. ניסינו בעבר, לא ממש הצלחנו, החמאס השתקם ועמד על רגליו לסיבוב נוסף וחוזר חלילה. האופציה השנייה: "המקל והגזר": מכות כואבות לחמאס מחד, וחיזוק המתונים הפלסטיניים מאידך. קרי, לאפשר למתונים להביס את החמאס. להראות לרוב הפלסטיני את יתרונות ופירות ההסדר עם ישראל מצד אחד, ואת חסרונות ההתנגדות המזויינת מצד שני. האופציה השלישית: שינוי תפיסתי-פוליטי בחמאס, וחיזוק תהליך שיאפשר בסופו את פירוק החמאס מטרור ונשק, פירוז עזה, ושילוב החמאס כמפלגה לגיטימית במדינה הפלסטינית העתידית. האופציה הראשונה והצבאית בלבד תספק התרעה בטווח הקצר אך לא פתרון אמיתי, מאחר והתשתית האמיתית של החמאס היא לא הטרור, ואף לא עמותות החינוך והצדקה. התשתית האמיתית שלהם היא אידיאולוגית, תיאולוגית ואמוציונלית. הפלשתינים "המתונים" לא יוכלו לנצח מול החמאס ללא מדינה עצמאית, שאפיוניה מצויים איפשהו בין יוזמת השלום הערבית ליוזמת ז'נבה. קידום המתונים הפלשתינים רק באמצעות שיפור תנאי חייהם איננו מספיק ולא עבד בעבר. לעתים זה רק מציג את המתונים כ"משתפי פעולה של הישראלים" ומציירת כאילו צד פלשתיני ״נהנתן״ אל מול צד ״סובל, מיוסר ונאבק״, קרי חמאס. זה הופך את החמאס לגיבורים בחברה הערבית, והם הרי הכל חוץ מגיבורים. הם ארגון צמא דם שגורם לסבל והרג אזרחיו ועליו להיות מוצג ככזה לא רק אצלנו, אלא גם ובעיקר בעולם הערבי ובחברה הפלשתינית. לכן, פתרון אמיתי מול החמאס דורש שילוב מרכיבים צבאיים ומדיניים. אבל איך? הרי אי אפשר לקיים משא ומתן עם החמאס - הוא מתנגד לכך תיאולוגית. על כן, צריך שהם יקבלו בדיעבד מה שאחרים קיבלו מלכתחילה. זה כבר דורש מהלך משולש. ראשית, בתוך הזירה הפלסטינית: וידוא שהסכם עם ישראל יחייב את החמאס. את זה ניתן להשיג או באמצעות משאל עם פלשתיני על הסדר מדיני עם ישראל, או באמצעות הליך מפרך שיסתיים בשילוב של החמאס כמפלגת מיעוט לגיטימית באש"ף. שנית: בזירה הערבית-המוסלמית. קרי, התכתבות של ישראל עם יוזמת השלום הערבית, בה תומכות עשרות מדינות מוסלמיות וערביות. החמאס לא יוכל להצדיק מטעמים אסלאמיים או דתיים התנגדות להסדר עם ישראל, כאשר עשרות מדינות מאינדונזיה ועד מרוקו מגבות אותו. ולבסוף, בזירה הדתית, קרי דיאלוג בין-דתי עם גופים אסלאמיים שאינם שוללים את קיומה של ישראל. למשל הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, למשל הסופים, למשל גורמים באוניברסיטת אל אזהר, ועוד. כך תוכל באמת להיפגע נואשות הצדקת ההתנגדות של תנועת החמאס. כדי לנצח את החמאס ולהבקיע מדינית, על ישראל להציג תכנית שמספקת מענה, גם לצרכים והביטחון שלנו, אך גם לזה של הפלסטינים. כדי לנצח את החמאס, עלינו להיות מדויקים ומתוחכמים בזירה הדיפלומטית והמדינית בדיוק כמו טיל חכם של צה״ל בזירה הצבאית. חכמים ומדוייקים צבאית ומדינית. אפשר לנצח את החמאס. השאלה היא איך ואם יש לנו את הסבלנות, האומץ והתבונה הדרושים לשם כך. אנחנו צריכים גם חזון ומנהיגות, אבל זה כבר נושא אחר.

מהי נקודת היציאה של ישראל מהמבצע ולאילו תנאים עלינו להסכים?

רבות דברו על "נקודת היציאה" של ישראל מהמערכה מול החמאס. בימים אלו אנו שואלים את עצמנו לאילו תנאים להסכם הפסקת האש, אם בכלל, עלינו להסכים ועל מה אסור לנו להתפשר לעולם. כרגע, לחמאס שלושה תנאים בסיסיים להפסקת האש: הראשון, שחרור אסירים. השני, פתיחת המעברים ואפשור העברת סחורות. השלישי, שחרור כספים. בראיון הבא שקיימו איתי באולפן ערוץ 2 אני מסביר כי לשלושה תנאים אלו אסור לישראל להסכים בתכלית האיסור מסיבה אחת פשוטה: אם החמאס יבין כי על מנת להשיג הישגים מול ישראל עליו לירות טילים על אוכלוסייה אזרחית בשטחי ישראל – אז הפסדנו במערכה. העולם הערבי בכלל והחמאס בפרט צריך להבין שמול ישראל מנהלים דיאלוג. על ישראל להוכיח שהיא מוכנה לשוחח ולקיים דיאלוג ואף להתפשר לעיתים, עם כל גורם שמוכן לדבר איתה, אך לא תחת כוח ולא תחת איום טילים שיורה עליה ארגון טרור רצחני. "המינימום הרע" אליו אפשר להגיע מול החמאס הוא שקט מול שקט וטרור מול זרועו החזקה של צה"ל, אך המקסימום הוא הסדר ארוך טווח או סופי מול החמאס שיביא מצד אחד שקט ורגיעה לתושבי ישראל וכן הקלת החיים בעזה לתושבי המקום. זאת כמובן תמורת הבנה עמוקה של החמאס כי עליו להתפרק מנשקו ומהמאגר הרקטי שלו, וההבנה שרק הפיכתו לכוח פוליטי שישראל והפלסטינים יקבלו כלגיטימי יוכל להביא את עזה ותושביה למקום אחר וטוב יותר. אין באמצע, ועלינו לדאוג שהחמאס יבין זאת.

הנה ראיון איתי בנושא באולפן בערוץ 2, ביום החמישי למבצע "צוק איתן".

ממשלת חירום לאומית? אז זהו שלא.

היו השבוע גורמים בליכוד שהפעילו לחץ על נתניהו והקואליציה וכן עלינו במפלגת העבודה להקים ממשלת חירום לאומית בשל המצב ולבקש ממפלגת העבודה להיות חלק מממשלת חירום לאומית. אז זהו – שלא. בעימות שערכתי מול אחת ממציעות ההצעה, ח"כ גילה גמליאל, הסברתי כי הצטרפות לממשלת נתניהו גם בימי חירום, היא מהלך לא דמוקרטי, לא נכון וגם אינו צורך לאומי – נהפוכהו. זה דבר אחד להיות אופוזיציה אחראית ולתמוך בממשלה מבחוץ בעיתות חירום (ואנחנו בהחלט עושים זאת), וזה דבר אחר ופסול להחליט להעלים את כל השונה בינינו לבין הליכוד רק בגלל שבנקודה זו בזמן יש מאמץ משותף אל מול החמאס. אבוי לנו אם נעלים את המאבק החברתי והנושאים האזרחיים בהמולת המאבק המשותף בחמאס וגרוע מכך, אם נחליט שאין אופוזיציה לממשלה בימי חירום. אסור לעולם ש"הדברים הקטנים" יעלמו בהמולת ה"דברים הגדולים". אנחנו יכולים וחייבים להרשות לעצמנו יותר מזה. על ממשלת ישראל, על מרכיביה השונים, לדעת כי נגבה אותה ונחזק אותה במה שחשוב ברגעי חירום, אך נבקר אותה ונאבק בה בשלל הנושאים האחרים הנמצאים בינינו במחלוקת.

הנה העימות שלי בנושא מול ח"כ גילה גמליאל באולפן ערב חדש בערוץ 1.

ואכן גיבינו את הממשלה לאורך כל הדרך, מתחילת המבצע ועד לימים אלו בהם חיילינו מסכנים את חייהם בדרום למען עתידנו וביטחוננו. על מנת להדגיש כמה אנחנו מגבים את הממשלה מצד אחד ומדוע עלינו להיות שונים ולהוות אלטרנטיבה מצד שני, אני מזמין אתכם לצפות בראיון הבא איתי באולפן ערוץ 1 ביום השלישי למצבע "צוק איתן".

טשטוש ההבדלים ביננו לבין הימין בעיתות חירום

עוד סכנה הקיימת בעיתות חירום כמו העת הזו שאנו נמצאים בה, ימים בהם האופוזיציה מגבה את הממשלה, היא הסכנה לטשטוש ההבדלים בינינו לבין הימין בישראל על אופייה של המדינה, על העתיד שאנו רוצים לה ועל הדרך להגיע לשם. מאוד קל לאידיאולוגיות שונות להיעלם בתקופת מלחמה. הימין הקיצוני לא חוסך שיבטו כדי לנצל את המערכה בדרום אל מול החמאס והוא מחדד את משנתו המדינית ומצדיק אותה "לאור האירועים". זאת על אף שמשנתו המדינית של הימין תוביל אותנו בדיוק למקום שאנו לא רוצים להגיע אליו ולמצב בו נספח בעל כורחנו גם שטחים וגם מיליוני פלסטינים. מצב זה כמובן יוביל אותנו לחתונה קתולית שלא נוכל להתגרש ממנה עם העם הפלסטיני על אזרחיו ותושביו, מה שיוביל בסוף לחיסול החזון הציוני של מדינת לאום לעם היהודי עם רוב יהודי וגבולות ברורים שאינם ניתנים לערעור. על כן, גם בימי חירום עלינו להיות קשובים לציבור ולצו ליבנו, ולהמשיך ולהסביר כי לצד המאמץ הצבאי מול החמאס עלינו לקדם אג'נדה מדינית ברורה של הידברות עם מי שרוצה לדבר אתנו בעולם הערבי וחתירה להסכם סופי של שתי מדינות לשני עמים. אין דרך אחרת. בעימות שלי מול ח"כ איילת שקד, ניתן לראות בבירור כיצד הימין מנסה להשתמש במצב הקיים על מנת לחדד את עמדותיו (ובצדק מבחינתו), וכן את המענה שאני נותן לטענותיהם ומסביר, מדוע לאחר המערכה אנו צריכים לשים פנינו לתכנית מדינית שתסיים את הסכסוך באופן איתן הרבה יותר מסיומה של עוד מערכה צבאית, שכנראה תחזור על עצמה שוב בעוד מספר חודשים או מספר שנים, אלא אם יהיה שינוי בסטטוס קוו המדיני בו אנו מוקפאים.

לצפייה בעימות שלי מול ח"כ איילת שקד.

לסיום, בימים האחרונים, אני מסתובב הרבה ביישובי הדרום ופוגש את עם ישראל היפה, את העורף החזק ואת הרוח הישראלית שהיא היא הנשק הכי חזק והצוק הכי איתן שלנו. יש לנו עם נהדר ואזרחים חזקים המוכנים לסבול הרבה על מנת לחיות במדינה יהודית, דמוקרטית ולממש את חלקם בחלום הציוני היקר לכולנו. אני מוצא זאת בכל ביקור מחדש בדרום, וגאה עד אין קץ להיות חלק מהעם המופלא הזה, שאלו הם בניו ובנותיו. אני בוחר להביא לכם תמונה דווקא מביקור שלי במקלט בעיר גן יבנה, בו נפגשתי עם תושבות ותושבי המקום הלוקחים חלק כמתנדבים בתכנית "זיקה" להגברת הזהות היהודית ביישוב. אנשים ערכיים שהם העורף החזק שלנו והחוט הקושר את החברה והעם שלנו לדבר מה חזק ויציב כל כך. היה לי כבוד אמתי לנהל שיחה ערכית, ארוכה ואמתית גם אם לשמע האזעקות והדי הפיצוצים שהגיחו מעת לעת, שרק איחדו וגיבשו אותנו אף יותר. אין ספק שיש לנו עורף חזק ועם אמיץ ועמיד. מגיע פרגון עצום למנהלות התכנית, אורלי קנת והילה אלחיאני, שארגנו את המפגש שלי עם התושבים והמתנדבים במקלט בגן יבנה.

זהו, לחיילי וחיילות צה"ל נאחל חוסן, שלמות הגוף והנפש, הצלחה במשימות וחזרה בשלום לחיק משפחותיהם ועמם. לכולנו אני מאחל שבוע שקט ובטוח, ושנדע לקבל את ההחלטות הנכונות להתמודד עם האתגרים שעוד נכונו לנו בהמשך, על מנת שנבנה לכולנו עתיד טוב ובטוח יותר.

ד' עוז לעמו ייתן, ד' ייברך את עמו בשלום.

-------------------------------------------------------------

פורסם בדיוור ישיר שנשלח ע"י ח"כ בר.

הרשמה לעדכונים

"במרכזה של ההיסטוריה העברית עומד דבר הגשמת הציונות במלוא היקפה ותוכנה... במרכזה של ההיסטוריה האנושית עומד דבר הגשמת הסוציאליזם במלוא היקפו ותוכנו."
ברל כצנלסון, הצעה לפרוגרמה למפא"י 1928

מאז 2004

כבר מעל 15 שנה, הבמה-הרעיונית היא כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

יצחק רבין - סניף מודיעין לא שוכח 2010

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי - עמודה ראשית