מותר לשמאל להיות פטריוט

בדומה ללא מעט קולות שנשמעו באחרונה בשמאל המסוכסך שלנו (איזה כיף לימין) — גם פרופ' יחיעם ויץ מצא לנכון לטעון, שקריאתי לחברי הפרלמנט הבריטי להתנגד להצעת ההחלטה הקוראת להכיר במדינה פלסטינית היתה מוטעית ("הארץ" 21.10). ויץ סבור שהכרה כזאת תפעיל לחץ על ממשלת ישראל לעצור את הבנייה בהתנחלויות. הוא מאמין גם, שפנייתי לפרלמנט הבריטי מעידה כי אימצתי לי את ההגדרה הימנית למושג פטריוטיזם.

חיליק בראז ראשית, אני גאה להיות פטריוט ישראלי, שדואג למה שאני תופש כאינטרסים הלאומיים של ישראל. אני גם גאה להיות שמאלני. זה לא סותר. אחת הבעיות שלנו בשמאל היא שהנחנו לימין, במשך שנים רבות מדי, לנכס לעצמו את הפטריוטיות — עד כדי כך שאנו צריכים להתנצל על גילויי פטריוטיות או להיות מותקפים בגינם. לא בבית ספרי. על השמאל הישראלי, זה שאני ופרופ' ויץ שייכים אליו, להיפטר מרגשי הנחיתות. מותר לשמאל לקדם את האינטרסים של ישראל גם כשזה לא תואם לגמרי את המהלכים של הפלסטינים — בעיקר אם לדעתנו זה יועיל להם בטווח הארוך. מחמוד עבאס הרי לא מבקש מהשמאל הישראלי, ובצדק, אישור לכל מעשיו, המעצבנים לעתים, וגם ההיפך צריך להיות כך.

ולעצם העניין. קריאתי נבעה משיקול ענייני בדבר הדרך היעילה ביותר לקדם את הקמתה של מדינה פלסטינית בהסדר שלום. על ויץ לדעת, כי החלטת פרלמנט כלשהו בזכות הכרה במדינה הפלסטינית אינה מרתיעה את ממשלת ישראל מבניית התנחלויות. כנראה שלהיפך. לו ויץ היה מבין את הפוליטיקה של הימין הוא היה נוכח לדעת, שממשלת נתניהו זקוקה לקולות התומכים בבנייה בשטחים הרבה יותר משהיא מעוניינת למנוע צעד סמלי נטול שיניים בפרלמנט מרוחק. זאת ועוד, החלטת הפרלמנט הבריטי משפיעה לרעה על הבוחר הישראלי המהסס בין הימין לבין גוש השמאל־מרכז, משום שהיא מחזקת אצלו את הרושם שאירופה עוינת את ישראל — אם לא את היהודים. זוהי סוגיה מכרעת, מכיוון שכל הסכם מדיני יזדקק לאמון ישראלי בערבויות שתספק הקהילה הבינלאומית ליישומו. גרוע מכך, החלטות הפרלמנט הבריטי והשוודי מחזקות את אותם פלסטינים שתומכים בבינאום הסכסוך — גישה המרתיעה את הציבור הישראלי ומקשה עליו לראות בפלסטינים פרטנר.

גם ויץ, גם אני וגם הפלסטינים יודעים שמדינה פלסטינית אמיתית תקום רק כתוצאה מהסכמה ישראלית במו"מ, ולא כתוצאה מהחלטות סמליות, שלא ישפיעו על ממשלת הסירוב של בנט־נתניהו, וכאמור רק יחזקו את תמיכת הבוחר הישראלי בימין. לכן מפלגת העבודה תומכת חד־משמעית בהכרה ישראלית במדינה הפלסטינית. לא בכאילו, אלא באמת. זהו אינטרס ישראלי. להכרה כזאת יהיו השלכות מיידיות גם בשטח וגם בחדרי המו"מ. הפרלמנט הבריטי היה יותר קונסטרוקטיבי לו היה, למשל, קורא לראש ממשלת ישראל להכיר במדינה הפלסטינית.

למפלגת העבודה תפישת עולם שונה מאוד מזאת של הימין של נתניהו, ולפיה על ישראל לנקוט יוזמה מדינית ולעצב את המציאות. לכן אנו תומכים בהכרה ישראלית במדינה הפלסטינית, במו"מ עם אש"ף על בסיס יוזמת השלום הערבית, שממנה נתניהו ממשיך להתעלם, ובשילוב אזרחי ישראל הערבים. מפלגת העבודה מאפשרת ותמשיך לאפשר לאזרחי ישראל לבחור בין קיפאון מדיני ומסך ברזל לבין יוזמה מדינית אמיתית וכנה והשתלבות אזורית, תוך שמירה על אינטרסים ישראליים. אם פרופ' ויץ או חברים אחרים בשמאל באמת חושבים שהפרלמנט השוודי או הבריטי יוכלו לקדם או לכפות הסכם ללא ישראל, אזי הם טועים ומטעים, מחזקים את האי־אמון בין הצדדים, ובעיקר מבזבזים זמן. וזמן הרי אין לנו בסיפור הזה.

=============================================

הטור המלא, פורסם במקור באתר עיתון הארץ.

הרשמה לעדכונים

"הגשמת האידאה איפוא באופן חלקי היא יותר חשובה לנו מאשר מלחמה עקשנית בעד התפיסה האבסולוטית של הרעיון."
פנחס לבון, גורדוניה - חוב. ט' יוני 1929 עמ' 21-22

מאז 2004

כבר מעל 15 שנה, הבמה-הרעיונית מהווה את כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

יצחק רבין 2016 - תזכור

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי - עמודה ראשית