על אתוס, שיח וח"כ זוהר בהלול

Thank you for rating this article.

זוהיר בהלול חטא ויש לגנותו ולקרוא לו לסדר באופן שאינו משתמע לשתי פנים - אבל חטאו לא היה בניסוח, אלא בשיח שבחר ומטעם זה במעילה באמון ובמנדט הדמוקרטי שקיבל מציבור מצביעי מפלגת העבודה.

זוהיר בהלול

שהרי בעודו מטיף לניעור הטרמינולוגיה, בחר לאמץ כזו הסותרת את המנדט הדמוקרטי בו הוא מחזיק ובעודו בא לברך, יצא מקלל. למעשה, ח"כ בהלול חוטא לקריאה שלו עצמו "חברי כנסת, לרבות אנחנו הערבים, צריכים לגלות רגישות לחברה בה אנחנו נמצאים. כמו שאנחנו הערבים מבקשים מהיהודים לגלות רגישות כלפינו וכלפי מכאובינו והסוגיות הרגישות שלנו, שומה גם עלינו לגלות רגישות כלפי הציבור היהודי" (ידיעות אחרונות 24.2.16). בעודו מאמץ שיח של עם אחר, לא גילה בהלול רגישות לחברה בה נבחר דמוקרטית לייצג ציבור מטעם מפלגה ציונית כמפלגת העבודה.

חטאו של ח"כ בהלול, שנבחר בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה לרשימתה לכנסת ומכהן מטעמה במחנה-הציוני, אינו באמירה עצמה, המבדילה בין חייל לאזרח ובין התנגדות ולרצח - שהרי היא מוסרית ומקובלת. חטאו גדול הרבה יותר, שהרי חטא להליך הדמוקרטי שבחר לקחת בו חלק ולאמון הבוחר והמנדט שהעניק לו. בהתמודדות שלו בתוך מפלגת העבודה, בחר בהלול מתוך הכרה ברורה באתוס ובשיח ציוניים המפורטים במצעה ובתפיסת עולמה ורחוקים כמזרח ממערב מהאתוס והשיח הפלסטיני.

בשיח הישראלי, בשיח הציוני, בשיח מפלגת העבודה - מפגע הינו מחבל, בשיח הפלסטיני הוא לוחם-חופש; בשיח הישראלי נוכחות בירושלים וביהודה ושומרון היא זכות היסטורית ובשיח הפלסטיני היא כיבוש ואפרטהייד ... אך לאלו אין כל חשיבות, שהרי כל אחד זכאי להחזיק ולשמר אתוס ושיח אישי, מגזרי או לאומי ובפרט שהם חלק מגיבוש זהות לאומית-מדינית בתהליך בניית המדינה. אבל, מתוך אותו הצורך לאמץ ולשמר ייחודיות זו, כך עלינו לכבד את האתוס והשיח האחר והשונה ולא לנסות לכפות את זה שלנו על הצד השני. שהרי וכפי שציין בהלול - "אם אנחנו נחזור תמיד לאותה טרמינולוגיה איך נעשה שלום".

אז טוב יעשה ח"כ בהלול אם בעצמו לא יחזור לאותה טרמינולוגיה שחוקה לעייפה וינסה לקדם כבוד הדדי לאתוס ושיח שונים מתוך רצון להגיע לדו-קיום במרחב. טוב יעשה, אם יפעל לכיבוד הדדי של האתוס ולא מתוך כפייה אלא בהתבסס על ההבנה כי לכל צד זכות על תפיסה היסטורית לאומית משלו - אך כזו המכבדת את התפיסה ההיסטורית של הצד השני.

לכן, בחירתו לייצג אתוס ושיח זר ולצאת כנגד האתוס והשיח של הגוף הדמוקרטי בו נבחר אינו דבר שיש לקבל. מעילה באמון המצביע הדמוקרטי, אינה יכולה לעבור לסדר היום ובפרט שעמדו ועומדות בפניו מסגרות פוליטיות חלופויות בהן יוכל לאמץ אתוס ושיח שונים - עד כמה שיהיו מעוררי מחלוקת ובמסגרת השיח הדמוקרטי.

אתוס ושיח

ח"כ בהלול מנסה לנער את השיח ולייצר טרמינולוגיה חדשה, צעד נכון וחשוב: "הוא לא מחבל כיוון שהבעיה שלי עם מחבל זה שהמלה הזאת הופכת להיות כל כך כוללנית. הופכים כל פלסטיני למחבל בעיניי ... ודאי שאם הוא רצח אז הוא רוצח. אבל אם אנחנו נחזור תמיד לאותה טרמינולוגיה איך נעשה שלום, איך נכונן שלום בינינו לפלסטינים? מבחינתם של הישראלים כל פלסטיני פוטנציאלי הוא מחבל".

אבל בעודו מטיף להתאמת האתוס הישראלי-ציוני, חוטא בהלול כאשר הוא מאמץ ללא כחל וסייג את זה הפלסטיני: "מה יעשה פלסטיני שכבר 49 שנה נאנק תחת עול הכיבוש מקפח את חייו מחפש את חירותו ולא מקבל? החיילים הם הסמן מבחינתו של הכיבוש ... לפני 1948 היה כאן המנדט הבריטי. האצ"ל, הלח"י וההגנה כל הארגונים היהודיים יצאו לרחובות אל מול חיילי המנדט כדי לחולל את מדינתכם, שהפכה להיות מדינה מדהימה. מדוע לפלסטינים אסור?" (הארץ 10.4.16).

בכך, בא לברך ויצא מקלל ובמובן זה שאם נדרשת מנקודת מבטו שינוי השיח - הרי שזה נדרש משני הצדדים יחדיו.

חברי כנסת של מפלגת העבודה שהגיבו חטאו גם הם בכך שהתייחסו לגופה של מילה ולא למהות הסתירה בין הרצון לייצר שיח ובין המעשה בפועל.

למשל יושב ראש העבודה הרצוג שנתפס לניסוח עצמו: "הבהרתי לח"כ בהלול שאני דוחה ומגנה בתוקף את האמירות שלו ושעמדת 'המחנה הציוני' היא שמחבל הוא מחבל הוא מחבל, ולא משנה אם יצא לרצוח ערבים או יהודים" (אתר YENT, 7.4.16), או ח"כ איתן כבל שמתיחס לפגיעה בקבוצה ולא לערך שהיא מייצגת: ״לא רק שהוא לא שיחק קבוצתי, הוא ידע שעמדתו תפגע בקבוצה ולמרות זאת הוא לא שתק ובכך הוסיף חטא על פשע״.

כך גם ח"כ איתן ברושי: "התבטאויות קיצוניות ומיותרות מחזקות את הדימוי המוטעה של המחנה הציוני בקרב חלק משמעותי בציבור, הממקם את המפלגה שמאלה מאשר מיקומה האמיתי, הסמוך למרכז המפה הפוליטית. אותם חברים גם מטעים את הציבור וגם גורמים נזק עצום למפלגה" (הארץ, שם) וגם איציק שמולי: "זו אמירה קיצונית ולא מקובלת על מרבית הישראלים, בהם תומכי המחנה הציוני. הדרך להיפרדות מהפלסטינים לא עוברת דרך עיוות של המציאות וסילוף של המתרחש בה. מחבל הוא מחבל וכך צריך להתייחס אליו. יש לי כבוד רב לזוהיר, אבל אני חושב שבמקרה זה הוא טועה גם במהות וגם בדרך, ועליו לקחת את דבריו בחזרה" (אתר YENT, שם).

גם שלי יחימוביץ', ממהרת ורותמת את העגלה לפני הסוס: "העמדה שלו מעולם לא היה לה ייצוג, אפילו לא בשולי מפלגת העבודה. אני חושבת שזוהיר הוא אדם ישר צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו האם יש לו בכלל מקום במפלגת העבודה" (גלי צה"ל) שהרי למשל החבר עמנואל שחף לא נחשב לשוליים במפלגה ובכלל נדרשת התמודדות אמיתית עם החטא הבאמת בעייתי של בהלול ולא מעידה של ניסוח.

טוב יעשה זוהיר בהלול אם יחזור בו ויבהיר כי בעודו מבקש מישראלים לכבד את האתוס והשיח הפלסטיני, הוא גם דורש מהפלסטינים לכבד את האתוס והשיח הציוניים וזאת מתוך הדדיות מכבדת ולא כופה.

"עלינו להיכון למלחמה כאילו היא בלתי נמנעת ולחתור לשלום כאילו הוא בהישג יד"
יגאל אלון

הרשמה לעדכונים

מאז 2004

כבר מעל 19 שנה, הבמה-הרעיונית היא כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.
יצחק רבין - 2013 שלום עכשיו

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי