לא אתמודד בפריימריס הקרובים לרשימת מפלגת העבודה

לאחר התלבטות לא קלה, החלטתי שלא אתמודד בפריימריס הקרובים לרשימת מפלגת העבודה לכנסת. אינני עוזב את המפלגה, או את החיים הציבוריים, להיפך. אני נשאר במפלגה, וכמו מילדותי ועד היום, אתגייס למען הצלחת המפלגה בכל הכח בבחירות הקרובות.

labor hilik barבשבועות האחרונים, יחד עם עוד אנשים מופלאים, אני עמל על הקמת ארגון שבמסגרתו אצא למסע אישי וציבורי, ואיאבק על ליבה של החברה הישראלית, למען הנפת הדגל המדיני הנטוש, וקידום פתרון הסכסוך במסגרת ״פתרון שתי המדינות״. מבחינתי זהו מאבק על הבית, על העתיד שלנו, על החיים עצמם.

ועכשיו ביתר פירוט: ההחלטה שלי להיכנס לחייים הפוליטיים התקבלה כבר במהלך שהותי בקורס קצינים בצבא, עת שמעתי על רצח יצחק רבין ז״ל.

לא אשכח לעולם את הרגע הזה. לא יכלתי להשלים עם העובדה שהמשימה הגדולה והחשובה ביותר שיש לחברה הישראלית, תופסק ע״י 3 כדורי אקדח בגבו של אחד המנהיגים החשובים והאמיצים ביותר שהיו לישראל.

ואכן, מיד לאחר שירותי הצבאי נכנסתי לחיים הציבוריים והפוליטיים, בעיקר מתוך הרצון והמחוייבות להמשיך במשימה ולנסות לסייע בפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני, והישראלי ערבי.

לטעמי, שורשן של רוב החולאות הרעות בחברה הישראלית הוא בקיום הסכסוך הישראלי פלסטיני, ובנסיון ״לנהל את הסכסוך״ הזה לנצח.

״ניהול הסכסוך״ לנצח ייכשל, והמחיר של ניהול הסכסוך והנצחתו היה, ותמיד יהיה, גבוה מאוד, כולל האפשרות של הפיכתה של ישראל למדינה דו לאומית שתכלול בטווח הארוך את הפלסטינים – ותהווה את סופה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ובעלת רוב יהודי.

באופן טרגי ועצוב, גם אם לא בכוונת מכוון, מפלגת העבודה, הבית שלי, מפלגתו של יצחק רבין ז״ל, הורידה בשנים האחרונות לחצי התורן, את הדגל המדיני, את דגל השלום, כאשר למעשה זהו הנושא החשוב ביותר שקיים על סדר היום.

כח״כ וכמזכ״ל המפלגה, עשיתי כל מה שאני יכול כדי לחזק את הנושא המדיני במפלגה. עמדתי בראש שדולת שתי המדינות בכנסת, כתבתי ופרסמתי תכנית מדינית עליה עבדתי שנתיים, הבאתי את ״חוק שתי המדינות״ להצבעה בכנסת (הופל ע״י הקואליציה), וקיימתי מאות פגישות ופעילויות, בכנסת, במפלגה, בארץ ובעולם, על מנת להשיב את הדגל המדיני ללב עשייתנו כמפלגה וכחברה. כנראה שלא הכל אפשר לעשות מהכנסת.

לכן, בשבועות האחרונים, אני עמל יחד עם עוד אנשים מדהימים, על הקמת ארגון שיניף שוב גבוה את הדגל המדיני, וייאבק על ליבה של החברה הישראלית, למען פתרון שתי המדינות, ולשם הצבת הנושא בראש סדר העדיפויות הפוליטי והציבורי.

פתרון שתי המדינות הוא עדיין הפתרון הנתמך ביותר ע״י רוב הישראלים, אך זה זמני. התמיכה ברעיון הולכת ודועכת. על זה צריך לצאת לקרב. ואני נכון לצאת לקרב הזה.

במסגרת פעילות הארגון שאני מקים, אני מתכוון לעשות חוגי בית בכמה שיותר בתים בישראל, לפגוש כמה שיותר ישראלים ולנסות להביא שוב למצב שבו הבחירות בישראל יהיו על שלום והסדר מדיני ועל פתרון הסכסוך במסגרת פתרון שתי המדינות, ולא על הניסיון להמשיך ולנהל את הסכסוך באופן כושל.

מי שרואה בעצמו מנהיג חייב להבין: מנהיגים לא מנהלים סכסוך, מנהיגים פותרים סכסוך, או לפחות באמת מנסים לפתור אותו. אנחנו הפסקנו לנסות. את זה בכוונתי לשנות.

אני גאה לסיים שתי קדנציות בכנסת, אשר בשתיהן דורגתי במקום ה-2 במדד החברתי מבין 120 חברות וחברי הכנסת. זו תעודת כבוד עבורי.

יש לנו סיעה מעולה עם הח״כים והח״כיות הטובים והטובות ביותר, ועוד רשימה של מועמדות ומועמדים ראויים מאוד. אני מחוייב להצלחת המפלגה בראשות אבי גבאי בבחירות, ואסייע לה בכל דבר שאוכל, ואף יותר.

לאחר הבחירות אתמקד במשימה הבאה, הפעלת הארגון שבמסגרתו אקיים מסע ללב החברה הישראלית לשם הנפת הדגל המדיני ופתרון הסכסוך. אשמח כמובן שתהיו שותפים.

הרשמה לעדכונים

"העבודה הראשונה העומדת עתה לפני האנושות היא עבודה של חינוך עצמי. חינוך מתוך עצם החיים מתוך עצם עבודת החיים חינוך בחיים של יצירה על ידי חיים של יצירה .... יסוד החינוך הזה איננו הכרת הזכות כי אם הכרת האחריות ... האחריות והיצירה הן מותר האדמה מיתר בעלי החיים. ליצור ודע רק האדם ורק האדם יודע את טעם היצירה את שמחת היצירה ואת אורה העליון. וכן רק האדם המכיר והמשיג את איחודו המוחלט עם החיים והעולם מכיר ומשיג את אחריותו לכל החיים והעולם ... עצם רגש האחריות ... מעמידה את החיים האנושיים על יסוד של יצירה ושל חירות עליונה."
א.ד. גורדון, האדם והטבע עמוד 313-314

מאז 2004

כבר מעל 15 שנה, הבמה-הרעיונית מהווה את כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

יצחק רבין - 2015

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי - עמודה ראשית