ככל שלפיד מתחזק על חשבון העבודה ומרצ - סיכויי נתניהו משתפרים

Thank you for rating this article.

ככל שלפיד עולה במנדטים על חשבון העבודה ומרצ, או אם אחוז ההצבעה בקרב השמאל יירד, הסיכוי של נתניהו להרכיב ממשלה עולה.

אין שום היתכנות לקואליציית "רק לא ביבי", כי הפערים בין הגורמים שאמורים לכאורה להרכיב אותה בלתי ניתנים לגישור: לא יכולים להיות קווי יסוד לממשלה כזאת, כי אף אחד שם לא מסכים עם אף אחד שם על שום דבר. אין שום קווי יסוד לממשלה שבהם גדעון סער מסכים עם העבודה או בנט עם מרצ – גם אם הם מסכימים שנתניהו צריך ללכת, הם לא יכולים לחיות ביחד ביום שאחרי השבעת הממשלה. על מצב שבו לפיד יסגור עם החרדים - מדובר שם בשנאה הדדית תהומית, ובלתי ניתנת לגישור.

והניתוח המלא:

בדרך כלל הייתי מפרסם פוסט כמו זה באחד מכלי התקשורת כטור מן המניין, אבל בגלל שאני מופיע ברשימת המועמדים של מפלגת העבודה הישראלית לכנסת (הו! גילוי נאות זה חשוב!!!) לא נראה לי ראוי, לכל הפחות, שאעשה זאת כך.

ועדיין אני חש חובה להסביר כמה דברים, כדי שכולנו נתעלה מעל הספינים ובלבולי המוח. ואדגיש: אני עושה זאת כשאני מנתק את עצמי מהיותי מועמד, ואני מסכים להישבע בכך בכל שבועה שתבקשו.

נתחיל מהבשורות הרעות, ויש.

כרגע, אלא אם יהיה שינוי ממש דרמטי בהבנה הפוליטית של בעלי זכות הבחירה (וכמעט לאף אחד אין אינטרס שיהיה שינוי בהבנה שלנו את הפוליטיקה בישראל), את הסיכוי הגדול ביותר להרכיב את הממשלה הבאה יש למפלגת הליכוד, ולעומד בראשה, בנימין נתניהו. כשאני כותב "הסיכוי הגדול ביותר" אני לא מתכוון לסדר גודל של 60% כן מול 40% לא, אלא יותר בכיוון של 80% כן, לכל הפחות. וכן, הדברים נכונים למרות שרוב מוחלט בציבור הישראלי, ימנים ושמאלנים כאחד, היו מעדיפים לראות את נתניהו עוזב את המעון הרשמי ברחוב בלפור.

זה לא עומד לקרות, כי רוב האנשים עדיין בטוחים שהבחירות הן על כן-או-לא נתניהו, בלי להבין שחוק יסוד: הממשלה, שעל פיו קמות ממשלות בארץ, פשוט לא מתעניין באזרח ספציפי בשם בנימין שגר בירושלים.

חיים הר-זהב

ונסביר:

אל תתנו לאף אחד לחרטט אתכם. בדמוגרפיה הנוכחית של אזרחי ישראל בעלי זכות ההצבעה, שלא צפויה להשתנות משמעותית בשני העשורים הקרובים, ובהתחשב בכך שאחוז החסימה מחייב סיעה של ארבעה ח"כים לכל הפחות, יש רק 3 ממשלות אפשריות: ממשלה של כל הימין והחרדים (לפחות מפלגה חרדית אחת); ממשלה של כל השמאל והחרדים (לפחות מפלגה חרדית אחת); ממשלה של שתי מפלגות גדולות, ולצדן עוד מפלגת לוויין אחת או שתיים.

בואו נתחיל דווקא מהאופציה השלישית, זאת שעליה מפנטזים המתכוונים להצביע לרשימה של יאיר לפיד. ובכן, זה לא עומד לקרות. למה? כי "רק לא ביבי". גם אם לפיד יקבל 30 מנדטים (והוא אפילו לא מעז לפנטז על מספר כזה), מספיק שהליכוד יגיד לו "אנחנו עם נתניהו, ואתה מוזמן להצטרף", כמו שעשו לגנץ – ואין לו איך להרכיב קואליציה. הוא לא יכול לקבל את המשותפת לתוך הקואליציה (גם כי הם לא ירצו, וגם כי הם לא שכחו לו את ההתגזענות של "זועבי'ז"), ועם מרצ והעבודה שעל חשבונן הוא מקבל קולות אין לו מספיק מנדטים כדי להגיע ל-50, לא כל שכן ל-61. ומה אם יצרף את בנט וסער? אין שום קווי יסוד לממשלה, המסמך שעל פיו מורכבות קואליציות, שבהם גדעון סער מסכים עם העבודה או בנט עם מרצ – כי הם לא מסכימים על כלום. גם אם הם מסכימים שנתניהו צריך ללכת (ואני לא בטוח שגדעון סער באמת חושב כך ואינו אלא רשימת פרוקסי של הליכוד, כמו כחלון לפניו), הם לא יכולים לחיות ביחד ביום שאחרי השבעת הממשלה. אין לזה *שום* היתכנות. על מצב שבו לפיד יסגור עם החרדים אומר רק את זה: הסיכוי לזכות בלוטו בלי לשלוח טופס, גבוה יותר מהסיכוי של התסריט הזה. מדובר שם בשנאה הדדית תהומית, ובלתי ניתנת לגישור.

האופציה הראשונה, של ממשלת ימין חרדים, היא אופציה סבירה וריאלית, ובסבירות גבוהה היא גם זו שתקום. למה? כי יש שמאלנים ששוקלים להצביע בנט וסער בשם "רק לא ביבי", שלא הפנימו שלאנשים האלה יש גם אידאולוגיה והם – תחזיקו חזק! – ימנים. כמו שאתם לא מניחים שניצן הורוביץ יצטרף לממשלת ימין, כך אין סיכוי שהם יצטרפו לממשלת שמאל, אלא אך ורק לממשלת ימין. כן, גם בראשות נתניהו. לאף גורם בימין אין בעיה אידאולוגית עם הליכוד, וגם לחרדים אין.

האופציה השנייה, של ממשלת שמאל חרדים, היא אופציה בלתי אפשרית אם רשימת יאיר לפיד תקבל יותר מ-10 מנדטים, כי – כאמור – הקולות שלו באים על חשבון מפלגת העבודה. אם העבודה תעשה תוצאה ממש (!) טובה, כזו שתחזיר אותה למרכז הבמה, פתאום האופציה הזאת הופכת לא-מופרכת, גם אם לא ממש סבירה. לחרדים אין בעיה אידאולוגית עם העבודה, הם יודעים לחיות עם מרצ, והם משתפים פעולה עם המשותפת כל הזמן (על רקע עוני משותף, ומשפחות גדולות בשני המגזרים). אבל, כאמור, כל עוד שמאלנים מצביעים לימין או למרכז המדומיין, הסבירות נמוכה.

אז זהו, זה מה שיקרה.

ככל שלפיד עולה במנדטים על חשבון העבודה ומרצ, או אם אחוז ההצבעה בקרב השמאל יירד, הסיכוי של נתניהו להרכיב ממשלה עולה. לא בכדי נתניהו תוקף דווקא את לפיד: הוא רוצה להציג את לפיד כמנהיג מחנה, כי הוא יודע שאין לראש רשימת יש עתיד שום דרך להרכיב קואליציה שתשרוד יותר מחצי יממה – יום ההשבעה של הממשלה - ותו לא, ומשם מדינת ישראל תלך שוב לבחירות כשתומכי "רק לא ביבי" מרוסקים רגשית ונפשית אחרי שהגיעו לבאר (שוב) ולא שתו (שוב). זה גם מה שעשה לבני גנץ, וזה עבד לו מעולה. רשימות פיקטיביות של "המרכז" המדומיין הן החלום של כל ראש ממשלה מכהן, משמאל או מימין. כחלון (זוכרים אותו?) עזר לנתניהו, גנץ (שהקריירה הפוליטית שלו תמה ויסיר מועמדות תוך 10 ימים) עזר לנתניהו, וגם לפיד וסער עוזרים לנתניהו. לזכותם של גנץ ולפיד צריך לומר שהם עזרו ו/או עוזרים ליו"ר מפלגת הליכוד להרכיב ממשלת ימין בלי כוונה, שזה משהו שקשה לומר על כחלון או על סער.

בקיצור: אלה הם פני הדברים. מי שמספר לכם סיפורי סבתא על קואליציות אלטרנטיביות שאינן שמאל/חרדים או ימין/חרדים, מקשקש, וסביר שאו שהוא רוצה "לעודד" אתכם במקרה הטוב, או שקיבל את דף המסרים שלו מהליכוד במקרה הטוב הרבה פחות. אין שום היתכנות לקואליציית "רק לא ביבי", כי הפערים בין הגורמים שאמורים לכאורה להרכיב אותה בלתי ניתנים לגישור: לא יכולים להיות קווי יסוד לממשלה כזאת, כי אף אחד שם לא מסכים עם אף אחד שם על שום דבר.

ואם הגעתם עד פה – שתפו.
(בתמונה: משהו שאמור לסייע לכם להיחשף לפוסט הזה)

"לא יהיה נורא אם ניסע לגוש עציון באשרת תייר."
יצחק רבין, מדברי רבין אחרי ביקור בגוש עציון במערכת הבחירות 1977

מאז 2004

כבר מעל 15 שנה, הבמה-הרעיונית היא כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

הרשמה לעדכונים

יצחק רבין - 2018 א

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי