שליט תמורת הגולן

Thank you for rating this article.

סוגיית רמת הגולן וסוגיית שליט שמעסיקות את ישראל כבר תקופה ארוכה, עלו לכותרות שוב בימים האחרונים, עקב הקמפיין הגדול של משפחת שליט , וההצהרה של נשיא סוריה על כוונתו להגיע לשלום עם ישראל, בתמורה להחזרת רמת הגולן. ההחלטה בשתי סוגיות אלה, ביחד ולחוד, תשפיע על גורלו של החייל החטוף גלעד שליט, תשפיע על מאזן הכוחות במזרח התיכון בין קיצוניים למתונים, ובמידה מסוימת תעצב כל היחסים שלנו עם העולם הערבי בשנים הקרובות. שתי סוגיות אלה הם לכן עבור ישראל צומת דרכים שבו היא יכולה להשיג הישגים משמעותיים, בלי שהיא צריכה לצאת למלחמה שבה תאבד חיילים ותבזבז מיליארדים, בלי שיהיה צורך לשחרר אלפי עצורים רוצחים, ובלי שהעולם כולו יגנה אותנו וישנא אותנו, וזאת אם רק נפעל בתבונה, ולא מתוך מניעים פופוליסטיים רגשיים שעלולים להוביל לאסון.

הפתרון לסוגיות אלה הוא קשה להשגה בגלל שהוא סותר את האינסטינקט שלנו, למחנאות ולחשיבה המקובעת והלא יצירתית, שנובעת ממנה. באופן מסורתי נחשב כל מי שרוצה להחזיר את הגולן לשמאלני, ואילו כל מי שמתנגד להחזרת שליט נחשב לימני, וזאת למרות ששתי עמדות אלה לא משקפות עמדות אידיאולוגיות, אלא עמדות אסטרטגיות. הדמיון בין סוגיית שליט לבין סוגית רמת הגולן הוא בכך שיש הסכמה כמעט לאומית, שיש לעשות הכול כדי לשמור על הגולן, בדיוק באותו האופן שיש הסכמה לאומית רחבה, שיש לעשות הכול כדי להחזיר את שליט. הוויכוח על החזרת הגולן לכן לא צריך להיות בין כוחות ימין לכוחות שמאל, מאחר וגם בימין וגם בשמאל מעדיפים להשאיר את הגולן בידינו, בדיוק כמו שהוויכוח על עסקת שליט הוא לא בין ימין לשמאל, כי כולם רוצים ששליט יחזור הביתה. שאלת שליט ושאלת רמת הגולן הן לכן לא שאלות אידיאולוגיות פוליטיות, אלא שאלות שהן אסטרטגיות, ולכן נוגעות לחישוב עלות ותועלת.

ברמה הרגשית כולנו נפעמים מהיופי של הרמה, והתרגלנו אליה, עד כדי כך שלעיתים לא ניתן לדמיין ההחזרה שלה. אולם מעבר לרמה הרגשית, רמת הגולן הייתה חשובה עבור ישראל בעיקר מבחינה אסטרטגית, בגלל שהשליטה על הרמה העניקה לישראל בטחון, אל מול איומים, שהגיעו מסוריה. מאז כיבוש רמת הגולן, במלחמת יום כיפור, חלו שני שינויים הן ברמת האסטרטגיה המלחמתית והן ברמת הפוליטיקה של המזרח התיכון, שמעלים סימן שאלה לגבי החשיבות האסטרטגית של רמת הגולן. השינוי האסטרטגי נובע מאופי הלחימה, שללא ספק השתנה בעקבות השיפורים הטכנולוגיים, ברמה המודיעינית והמבצעית. ברמה המודיעינית פיתוחם של מערכות התרעה, לוויינים, ואמצעים אחרים מבטלים את החשיבות של רמת הגולן כתצפית על הנעשה בצדה השני, ופיתוחם של אמצעים תוקפניים כמו טילים, מטוסים, וכלי לחימה אוויריים אחרים, מבטלים את החשיבות של הרמה כמוצב גבוהה, שממנו ניתן בקלות לתקוף את האויב. ברמה הפוליטית של המזרח התיכון השינוי הוא אפילו חשוב יותר, כאשר ניתן לראות שסוריה הפכה ממעצמה רוויזיוניסטית למעצמת סטאטוס קווה, ואיראן לעומתה עשתה את הכיוון ההפוך, והיום נחשבת לאיום גדול יותר. סוריה לא מאיימת על ישראל גם כי היא חלשה, וגם כי היום אין לה מטרות רוויזיוניסטית, ולכן החשיבות האסטרטגית של רמת הגולן ירדה. השינויים האסטרטגיים והפוליטיים האלה לא מבטלים לגמרי את הערך האסטרטגי של הרמה, אך הם הטו את כף המאזניים ומבחינה אסטרטגית עדיף היום לישראל להחזיר את הרמה, תמורת שלום עם סוריה, שיכול להוביל גם להתנתקות שלה מארגוני הטרור ומאיראן.       

באותו האופן, בסוגיות של חטופים מאז ומעולם הייתה הסכמה רגשית רחבה בעם, שיש לעשות הכול כדי להחזיר את החיילים הביתה. מדינת ישראל תמיד העלתה את השבויים שלה למעמד כמעט קדוש, וניסתה לעשות הכול כדי להביא לסיום, פרשיות שבויים. ישנה הסכמה רגשית לאומית רחבה שצריך להחזיר את שליט הביתה, אבל אנחנו צריכים, בדומה לסוגית רמת הגולן, לבחון את המחיר האסטרטגי, שישראל תשלם עבור שחרור כזה. המצדדים בשחרור שבויים בכל מחיר פועלים מתוך מניעים רגשיים, שאיתם אי אפשר להתווכח, אבל הם נשענים גם על תפיסה אסטרטגית שיש לשלם כל מחיר עבור החזרת חיילים, כי זה חלק חשוב ביחס בין הצבא לחייליו. עם רגש קשה להתווכח ומבחינה רגשית אני חושב שכולנו מוכנים לשלם כמעט כל מחיר עבור שליט, אך חשוב לאומר שלעסקה שנמצאת על השולחן כיום יהיה מחיר אסטרטגי כבד, שגובר על הערך שלה. הוכח בעבר ששחרור כמות גדולה של אסירים וכניעה לארגוני טרור, חזקה את הקיצוניים בעולם הערבי, עודדה חטיפות דומות, גרמה לרציחתם של ישראלים על ידי אותם אסירים פלסטינים משוחררים, ומוטטה כוחות מתונים.

נראה "שהמאזניים האסטרטגיות" גם במקרה שליט וגם במקרה של שמירה על רמת הגולן, מצביעות על כך, שהרגש מכוון אותנו לעיתים למקומות שאינם משרתים את האינטרס הלאומי שלנו, ולכן חשוב שנעשה שימוש תכוף יותר "במאזניים" אלה, במקום להתקבע בתפיסות, שמגבילות את יכולת התמרון שלנו. רגש לאומי ותחושת הדדיות ואחריות חברתית, הם רגשות חשובים בחייה של אומה, ולכן אסור להתעלם מהם, אבל צריך גם להבחין שכיום מצבה האסטרטגי של ישראל הוא רע, ולכן יש להתחשב במצב זה, בתהליך קבלת ההחלטות.

 מבחינה אסטרטגית לכן המעשה הנכון ביותר כעת הוא, בכאב אבל בחוכמה ואומץ, להושיט מצד אחד יד ליוזמה הסורית, אך מצד שני להתנגד בתוקף לעסקת שליט. פעולה כזאת יכולה מבחינת ישראל להיות פעולה אופטימאלית במצב הנוכחי, כי רוב הסיכויים שהחזרת רמת הגולן לסוריה, תגרום לה להתקרב למערב, ולכן תגרום לה להפנות עורף לארגון החזבאללה ולארגון החמאס, ותרחיק אותה מאיראן. התרחקות של סוריה מהחמאס תחליש את הארגון מאוד ותגדיל את הנכונות שלו להתפשר יותר בנושא שליט, כך שאולי נוכל להחזיר אותו הביתה, במחיר חברתי ומדיני נסבל. בנוסף על כך ישראל תצא ממהלך כזה מאוד מחוזקת בעוד האויבת העיקרית שלה איראן, שגם תומכת בכל ארגוני הטרור, תצא מוחלשת חבולה ומבודדת, ותתקשה יותר ויותר לצעוד לכיוון המטרה שלה- נשק גרעיני.

 פתרון זה הוא לא קל אבל הוא שם על המאזניים את שתי הסוגיות הכואבות ביותר, שאיתם ישראל צריכה להתמודד כיום, מצד אחד ויתור על רמת הגולן ומצד שני החזרת שליט, במחיר  נסבל. 

"במרכזה של ההיסטוריה העברית עומד דבר הגשמת הציונות במלוא היקפה ותוכנה... במרכזה של ההיסטוריה האנושית עומד דבר הגשמת הסוציאליזם במלוא היקפו ותוכנו"
ברל כצנלסון, הצעה לפרוגרמה למפא"י 1928

הרשמה לעדכונים

מאז 2004

כבר 20 שנה, הבמה הרעיונית היא כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

מצב מפקד

חברי.ות מפלגה פעילים: כ-48,288
לנתונים המלאים | התפקדות

העבודה בסקרים

נכון לתאריך 24.6.24, העבודה-מרצ עם 11 מנדטים (N12), העבודה 5 ומרצ 4 מנדטים (מעריב)
למעקב סקרים

יצחק רבין - 2014 C

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי