ערכים תמורת שלום

Thank you for rating this article.

הימין בישראל מאשים את השמאל הישראלי שהוא ויתר על ערכי היהדות והציונות, כאשר ויתר על החזון של ארץ ישראל השלמה, תמורת שלום. הטיעון שהשמאל ויתר על הציונות והיהדות הוא נכון, אבל זה לא בגלל שהתנועה ויתרה על ארץ ישראל השלמה, אלא בגלל שהיא ויתרה על ערכי הצדק החברתי, והצדק היהודי, שהיו חלק חשוב מאוד בחזון של אבות המדינה. השמאל הישראלי הלך צעד אחד יותר מדי, במרדף אחרי שלום, כאשר הייתה מוכנות לוותר על כל הערכים היהודים והחברתיים, תמורת חזון השלום עם שכנינו. אנשי מפלגת העבודה והשמאל בכללותו, שהיו צריכים בראש ובראשונה להתמקד בבניית חברה צודקת וטובה יותר, הזניחו את חזון האבות המייסדים, ובחרו במודע להתמקד רק בנושא השלום, כשהם מתעלמים מההתדרדרות של החברה הישראלית, ומתנתקים לכן מהעם.

חזונם של מקימי המדינה מתנועות הפועלים היה בראש ובראשונה חזון חברתי לבניית חברה צודקת, בה יהודים וגם ערבים יכולים לחיות על פי ערכים של שוויון, וצדק חברתי. שמירה על זכויות עובדים, השקעה בחינוך ובתנועות נוער, קליטת עלייה, ערבות הדדית ובעיקר הרבה צניעות, היו ערכים שלא ניתנים לערעור בתנועת השמאל, כאשר הדוגמה האישית הייתה נר לרגלי מנהיגי המפלגה. אזרחי ישראל מתגעגעים לשמאל הזה, כאשר בשני העשורים האחרונים, השמאל הישראלי ויתר על הערכים האלה, ובחר לקחת חלק, ותמך בממשלות שקידמו את השלום, גם אם ממשלות אלו היו ממשלות נטולות ערכים חברתיים, שהובילו להרס טוטאלי של החברה בה אנחנו חיים. הנכונות הזאת של השמאל להתפשר על ערכים של צדק ושוויון תמורת קידום השלום, הובילה למצב העגום של התנועה היום, שלא הצליחה להשיג שלום, וגם גרמה לקרע ברקמה העדינה של החברה הישראלית.

לבחירה זאת שעשו בשמאל הישראלי היו שתי השפעות שליליות, הרס מוחלט של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית היחידה בישראל, וחשוב מכך יצירת מצב בלתי נסבל של קרע חברתי, והתדרדרות מוסרית של החברה הישראלית. משרדים חברתיים שלמים שקורסים תחת הנטל, דוחות עוני שמעידים על כך שישראל היא מהמדינות העניות במערב, פשיעה שגואה ברחובות, שחיתות גואה, ויצירת דור חדש נטול חינוך ערכים, הם תיאור עדין לתחלואות שנגרמו עקב חוסר תשומת לב של המערכת הפוליטית, לצורכי החברה. מנהיגי השמאל לא השכילו להבין שהתנאי לשלום עם שכנינו הוא קודם כל שלום בתוכנו, ולכן הם הרשו לעצמם במשך שנים להזניח את כל הבעיות בחברה הישראלית, שהיום מאיימות לא רק על השלום, אלא על הגשמת החלום הציוני כולו.   

ההתדרדרות בתמיכה בשמאל, שהייתה הדרגתית, לא עצרה את מנהיגיו והם ממשיכים גם עכשיו לדהור באמוק לכיוון של שלום, בלי שהם יודעים לאיפה הם רצים, וכאשר הם משאירים את כל הערכים שלהם והתומכים של התנועה מאחור. כוחה האלקטוראלי של מפא"י ההיסטורית מעולם לא בא מעמדותיה הביטחוניות, אלא מההבטחה ליצור חברה צודקת וערכית, שבה יש ערבות הדדית ואהבת הזולת, ולכן לא ברור כיצד תנועות השמאל, שהם המשכה של מפא"י רוצות להשיג תמיכה, כשהן מוותרת על כל הערכים שאהבו בה תומכיה. במפא"י היו אנשים מכל הקשת הפוליטית בגלל שהחזון החברתי היה חזון אוניברסאלי כללי של החברה הישראלית,  בעוד החלום על שלום, למרות היותו חשוב וערכי, הוא היום חלום שמאמינים בו מעטים, גם אם בשמאל חושבים שהוא ישרת את האינטרס הכללי של החברה. בחברה קרועה מבחינה ערכית שבה התפתח עוני אדיר, בורות, חוסר שוויון, חוסר צדק, וניקור, לא ניתן לקדם רעיונות של שלום. ערבות הדדית, אהבת הזולת והומאניות הם תנאי הכרחי לשלום, ולכן היום כאשר ויתרנו על ערכים אלה לא ניתן להשיג גם שלום.

השלום הוא לכן ללא ספק מטרה ראויה, אבל באופן פרדוקסאלי הוא חלק מאותם ערכים, שאנחנו בשמאל בעצמנו ויתרנו עליהם, למען המשך הריצה לעבר אותו שלום. אין שלום בלי ערכים, ולכן לא מפלגת העבודה ולא הנהגת השמאל, יכולים לוותר על החזון החברתי לחברה צודקת ושוויונית יותר.                    

"'היד הנעלמה' של אדם סמית איננה יכולה להאכיל פעוט, לחנכו ולדאוג לצרכיי היום יום שלו"
השופט אלכס שטיין, בג"ץ 12.1.22

הרשמה לעדכונים

מאז 2004

כבר מעל 19 שנה, הבמה-הרעיונית היא כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.
יצחק רבין - 2013 שלום עכשיו

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי