זיכרו את לוי אשכול

האמת ההיסטורית תימצא לקויה אם לא יוערך כראוי העוול שנעשה ללוי אשכול, האיש שפירות תרומתו לניצחון במלחמת ששת הימים נקטפו על ידי אחרים.

מדינת ישראל ציינה החודש 43 שנה למלחמת ששת הימים. ברור, כי מעל לכל שייך הניצחון הגדול במלחמה ההיא לחיילי צה"ל, החל ברב"ט הזוטר וכלה ברמטכ"ל, יצחק רבין - שהתגלה כמתכנן מזהיר וכמצביא מעולה. אבל איש לא יטען, כי הניצחון היה פרי הברקה או אלתורים של הרגע האחרון.

הניצחון במלחמת ששת הימים היה תוצאה של מאמץ קולקטיבי, שנעשה על ידי ממשלה שהרחיקה ראות, ועם שידע על מה הוא לוחם והיה נכון להקריב את מיטב בניו לשם כך. אך האמת ההיסטורית תימצא לקויה, אם לא תוערך כראוי תרומתו של ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול - לצבירת העוצמה ולהכנת צה"ל לניצחון המהיר והמוחץ.

האמת ההיסטורית תימצא לקויה אם לא יוערך כראוי גם העוול שנעשה לאיש הזה, שלא רק שכישוריו ועוצמתו לא הוכרו כראוי, אלא שהוא הודח מתפקיד שר הביטחון בצעד של אי-אמון, שגם גרם (לדעתי, כמי שמצוי בעובדות), לערעור המוראל בעם, וייתכן אף שמבוכה זו, שהיתה גלויה לעיני כל, שימשה מקור עידוד למחנה האויב.

בעיני מכריו נראה העוול שנעשה לאשכול כפול ומכופל, שכן הרכות וההססנות שיוחסו לו - ושבגללן נלקח ממנו תיק הביטחון וניתן למשה דיין - לא ביטאו חולשה ורפיון אלא פתיחות, אנושיות, ושאיפה ליישב מחלוקות בדרכי נועם על פני עימותים וכפיית עמדותיו. מתחתן הסתתרו התמדה וקשיחות, שבאו לידי ביטוי בעת הכרעות בנושאים קריטיים וקיומיים. מי שפעל במחיצתו היה מודע לעוצמה הפנימית שהיתה גלומה בו. תכונות אלה הן שהיו, בין השאר, אחראיות להכנת צה"ל למלחמה ולניצחונו.

בשנים האחרונות שקדמו למלחמת ששת הימים, ובתקופת כהונתו של אשכול כשר ביטחון, עשה צה"ל קפיצת דרך והגיע לשיא עוצמתו הפיסית והרוחנית. הניצחון במלחמה התאפשר בראש ובראשונה הודות לדוקטרינה שגיבש הצבא באישור הממשלה בראשותו של אשכול. דוקטרינה אסטרטגית זו היא שהכתיבה את אופן בניית זרועות הצבא, בעיקר ביבשה ובאוויר. בהתאם לה יושמה מדיניות של רכש ושל ייצור אמצעי לוחמה על פי סדר עדיפויות קפדני, והיא שימשה בסיס לטקטיקה ולתוכניות האימונים.

הדוקטרינה התאפיינה בהנחת עיקר נטל ההגנה הדפנסיבית על ההגנה המרחבית, שהיתה מושתתת בעיקרה על היישובים החקלאיים והעירוניים למחצה, ואילו רוב מניינו ובניינו של הצבא רוכז בעוצבות האופנסיביות: חיל אוויר טקטי, רב מחץ, מן המשובחים בעולם; גייסות שריון גדולים ומאומנים היטב, בעלי כוח הכרעה חסר תקדים כמעט במלחמות שריון בהיסטוריה; חי"ר שאינו יודע רתיעה, וחטיבות צנחנים, המסוגלות לפעול בגמישות, במלחמה חזיתית ובעורף האויב, בהתאם לצורכי הלחימה המשתנים. ליד עוצבות הלוחמה הקים צה"ל מערך שירותים יעילים ותכליתיים, אשר בלעדיהם לא היו העוצבות הלוחמות מסוגלות לבצע את אשר ביצעו.

היתה זו מכונת מלחמה משוכללת, שכללה גם אגף מודיעין, אשר גילה בקיאות מפליאה במתרחש במערכי האויב. רק אם נשווה לנגד עינינו את העוצמה שהיתה גלומה במערכת כולה, נבין כיצד הביא הפיקוד העליון של צה"ל את הצבא לשלמות, שבאה לכלל ביטוי בשדה הקרב.

מובן שגיבוש צבא איננו הישג של שר ביטחון ורמטכ"ל בלבד. צה"ל נתברך, אמנם, בסגל פיקודי בעל רמה מקצועית גבוהה, החדור הכרת שליחות מפותחת ונקי מכל תופעות הלוואי השליליות של המיליטריזם, אולם ללא הגיבוי הציבורי, והענקת המשאבים והעדיפות לצורכי הביטחון בתקציב הלאומי על ידי ממשלת אשכול - קשה לתאר את ההישגים הצבאיים המכריעים בשדה המערכה.

הממשלה כולה, ובמיוחד ועדת השרים לענייני ביטחון בראשות אשכול, ראתה את הסכנה הצפויה והעמידה לרשות צה"ל משאבים וגיבוי מדיני-ציבורי, למרות העומס הכלכלי הכבד שהוטל בכך על האוכלוסייה.

אין בכל אלה כדי להמעיט בהישגי מפקדי צה"ל, בהנהגתו רבין, שהשכיל בצנעה האופיינת לו לעשות שימוש נכון ותכליתי באמצעים שהעמידה הממשלה לרשותו.

יכולה לשרור מחלוקת בשאלה אם ישראל היתה צריכה להכות באויב מיד עם חסימת מיצרי טיראן, או אם היה מקום להקדים צעדים מדיניים לפתיחה באש - אך לא יכול להיות ספק, שדחיית הפתיחה במלחמה, לצורך גישושים מדיניים ומתן שהות לגיוס צה"ל, התבררה בדיעבד כהחלטה מוצלחת. היתה זו כמעט הפעם היחידה שישראל לא גונתה במועצת הביטחון. ישראל זכתה אז להבנה בחלקים גדולים של העולם ולתמיכה שעלתה על זו שזכינו לה בתש"ח, ובוודאי במלחמת קדש.

כאשר ניצבים לנגד עינינו כל אלה - החריש העמוק ועבודת הנמלים שנעשו על ידי משרד הביטחון בראשות אשכול לאורך שנים כדי להכין את צה"ל למלחמה - מצטייר בבהירות אי-הצדק המשווע שגרמו לו חלק מהחברה הישראלית, כמה ממנהיגי המפלגות ואף אחדים מחבריו למפלגה - בכך שהוציאו מידיו את תיק הביטחון, בדיוק על סף ההבשלה של ההישגים ההיסטוריים הללו. פריים, בשדה הקרב, נקטף על ידי אחרים.

אחרי המלחמה השתנה אשכול. שוב לא היה אותו איש שופע אופטימיות, חן, חדוות חיים, חום אנושי והומור ממיס לבבות. ניכר היה שהעוול שעוללו לו יריביו הפוליטיים מחד, והרפיסות וחולשת הדעת של רבים מחבריו מאידך, גבו ממנו מחיר כבד.

הכותב היה מפעילי הרכש המרכזיים של ההגנה וצה"ל.

======

המאמר  המלא פורסם במקור באתר עיתון הארץ בתאריך 15.6.2010.

הרשמה לעדכונים

"עוני זה לא רק לחם. זה מושג רחב. מי שתופש את בעיית העוני כבעיית לחם הוא צר אופקים. עוני הוא בתרבות בחינוך בתעסוקה. עוני הוא בסולידריות ובעוצמה פנימית."
עמיר פרץ
יצחק רבין 2016 - נלחמים בהסתה

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי - עמודה ראשית